תיאודור מורל (Theodor Morell) ביסס את מעמדו כרופא בחברה הגבוהה בברלין על ידי מינוף עושרה של אשתו כדי לצייד מרפאה בטכנולוגיה מתקדמת. הוא נולד בטרייס (Trais) בשנת 1886, למד באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן (Ludwig-Maximilians-Universität München), שירת כקצין רפואה במהלך מלחמת העולם הראשונה והפך לימים לרופאו האישי של אדולף היטלר.
עלייה מקצועית ומרפאה מוקדמת
לאחר שסיים את הדוקטורט לרפואה בשנת 1913, שירת מורל כרופא אונייה ומאוחר יותר החזיק בדרגת קצין רפואה בגדוד צבאי עד שנת 1917. לאחר מלחמת העולם הראשונה, פתח מרפאה פרטית בברלין בשנת 1918. עם נישואיו לשחקנית העשירה יוהאנה מולר (Johanna Moller) בשנת 1919, הבטיח לעצמו את המשאבים הכספיים למודרניזציה של מרפאתו. הוא טיפח מוניטין של מטפל במחלות מין ומחלות עור בקרב לקוחות אמידים, ובסופו של דבר דחה הצעות לשמש כרופא פרטי של השאה של פרס ושל מלך רומניה.
השתלבות במעגל הפנימי של המפלגה הנאצית
מורל הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1933. הקשר שלו עם המשטר החל בשנת 1935 כאשר טיפל בהצלחה בצלם היינריך הופמן (Heinrich Hoffmann), שהציג אותו לאחר מכן בפני היטלר. עד שנת 1936, מורל סיפק טיפול רפואי להיטלר, בעיקר באמצעות ויטמינים ומוטפלור (Mutaflor), זן פרוביוטי שבודד בשנת 1917, כדי לטפל בהתכווצויות קיבה מתמשכות. הצלחה זו העניקה לו מקום במעגל החברתי הפנימי של היטלר, למרות ספקנות עמוקה מצד בכירים אחרים כמו הרמן גרינג (Hermann Göring) והיינריך הימלר (Heinrich Himmler), שביטלו את שיטותיו הלא שגרתיות.
שיטות קליניות ומתן חומרים
הגישה הקלינית של מורל התבססה במידה רבה על משטר של תכשירים מסחריים וקנייניים, שניתנו לעיתים קרובות באמצעות זריקות עד 20 פעמים ביום. הרישומים שלו מצביעים על שימוש ב-74 חומרים שונים לפחות, כולל תרכובות פסיכואקטיביות כגון מתאמפטמין, קוקאין וברביטורטים. חומרים כמו ויטמולטין (Vitamultin), שהכיל מתאמפטמין, שימשו למלחמה בעייפות הבוקר, בעוד ברום-נרוואציט (Brom-Nervacit) שימש לקיזוז חוסר השינה שנגרם מהממריצים. מפקח התזונה ארנסט-גונתר שנק (Ernst-Günther Schenck) זיהה את נוכחותם של ממריצים ממכרים בתכשירים אלו עד שנת 1943, אם כי הנושא דוכא על ידי ההנהגה הנאצית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מעמד והכרה
למרות ביקורת מצד עמיתים כגון ד"ר קרל ברנדט (Karl Brandt), מורל שמר על תפקידו עד לשלבים האחרונים של הקרב על ברלין. קרבתו להנהגה הנאצית אפשרה לו לצבור עושר משמעותי באמצעות עסקאות עסקיות. שירותו זכה להכרה עם עיטורים רבים, כולל תג המפלגה המוזהב, מדליית האנשלוס, מדליית ממל ומדליית הסודטים עם אבזם. בשנת 1944 הוענק לו צלב האבירים של צלב ההצטיינות המלחמתית ללא חרבות. הוא מת בשנת 1948 בטגרנזה (Tegernsee).
עובדות מהירות
- נולד: 1886, טרייס - מת: 1948, טגרנזה - השכלה: אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן - התמחות רפואית: אימונולוגיה - הכרה מרכזית: צלב האבירים של צלב ההצטיינות המלחמתית ללא חרבות (1944) - נישואין: יוהאנה מולר (1919) - חברות במפלגה: המפלגה הנאצית (הצטרף ב-1933) - תחום עיסוק: אורולוגיה
שאלות שקוראים שואלים
### מדוע בכירים נאצים אחרים לא חיבבו את תיאודור מורל?
חברי פמלייתו של היטלר ביקרו לעיתים קרובות את מורל על היגיינה אישית לקויה, ריח גוף חריף ונימוסי שולחן גסים, בעוד עמיתים רפואיים הטילו לעיתים קרובות ספק בשיטותיו המקצועיות ובהסתמכות היתר שלו על זריקות.
### האם רופאים אחרים ראו בטיפוליו של מורל יעילים?
לא. דמויות כולל הרמן גרינג והיינריך הימלר כינו אותו שרלטן, ואפילו אלו שהתייעצו איתו, כמו אלברט שפר (Albert Speer), חיפשו לעיתים קרובות חוות דעת שנייה ממומחים אוניברסיטאיים כדי לאשר את מצב בריאותם.