דה אדג' (The Edge): הגיטריסט שספר את התווים שלו
בשנת 1981, דיוויד אוונס (David Evans) כמעט ועזב את להקת U2 מסיבות דתיות. הוא היה בשנות העשרים המוקדמות לחייו, מעורב בקבוצה נוצרית לא-דנומינציונלית בשם "שלום פלושיפ" (Shalom Fellowship), ולא היה בטוח אם להקת רוק היא דרך ראויה להעביר את החיים. הוא נשאר – וקטע המוזיקה שכתב במהלך אותו משבר הפך לשיר "Sunday Bloody Sunday". עשור לאחר מכן הוא הסביר את גישתו לכלי הנגינה במשפט שנשמע כמו של כלכלן: "תווים אכן אומרים משהו. יש להם כוח. אני חושב על תווים כעל דבר יקר."
ילד וולשי במלהייד (Malahide)
אוונס נולד ב-8 באוגוסט 1961 בבית החולים ליולדות בארקינג (Barking Maternity Hospital) שבאסקס, אנגליה, לגרבין וגוונדה אוונס, שניהם וולשים במקורם מלאנלי (Llanelli). המשפחה עברה לדבלין בסביבות שנת 1962. יש לו אח בכור, ריצ'רד – המוכר כ'דיק' (Dik) – ואחות צעירה, ג'יליאן, והוא בן דודה של השחקנית ג'ולייט אוברי (Juliet Aubrey). כילד הוא עבר בין מבטא וולשי בבית למבטא אירי מחוצה לו: "הסיבה לזהות הכפולה הזו הייתה בעיקר כדי שיבינו אותי בני גילי, אך גם כדי שיתקבלו אותי." הוא קיבל גיטרה בגיל שבע, ובגיל תשע רכש גיטרה אקוסטית חבוטה שאמו קנתה במכירת חפצים משומשים בלירה שטרלינג אחת. הוא נשאר אזרח בריטי עד יוני 2025, אז קיבל אזרחות אירית בגיל שישים ושלוש.
המודעה על לוח המודעות
הוא למד בבית הספר הלאומי סנט אנדרו (St Andrew's National School) במלהייד ולאחר מכן בבית הספר המקיף מאונט טמפל (Mount Temple Comprehensive) בדבלין, שם ב-1976 לארי מולן ג'וניור תלה מודעה שחיפשה מוזיקאים. שני האחים אוונס נענו לה, וכמוהם פול יוסון (Bono) ואדם קלייטון. לאחר מספר הרכבים מחדש – ועזיבתו של דיק – הלהקה הפכה ל-U2 במרץ 1978. הכינוי הגיע מ"ליפטון וילג'" (Lypton Village), כנופיית רחוב סוריאליסטית מדבלין; מקורו שנוי במחלוקת ומיוחס לא פעם למבנה הזוויתי של ראשו, לנגינתו, או להרגלו לעמוד בקצה של דברים. U2 החלו להופיע במועדונים קטנים בדבלין ב-1977, הופיעו מחוץ לאירלנד בפעם הראשונה בלונדון בדצמבר 1979, והוציאו את האלבום Boy בשנת 1980.
"אני לא אקדוחן"
האלבומים שהפכו אותם למפורסמים – The Joshua Tree (1987), Achtung Baby (1991) – בנויים על צליל גיטרה שניתן לזיהוי באופן מיידי וכמעט בלתי אפשרי לתיאור במונחים המקובלים של 'גיטריסט גיבור'. אוונס תמיד היה מפורש לגבי זה. "אני לא אקדוחן", אמר ב-1991. "זה ההבדל בין מה שאני עושה למה שהרבה גיבורי גיטרה עושים." הוא כינה את עצמו "מינימליסט אינסטינקטיבי". ההשפעות שלו היו נגנים שחשבו מחדש על הכלי במקום לשלוט בו: טום ורליין (Tom Verlaine) מהלהקה 'טלוויז'ן' (Television), קית' לוין (Keith Levene) מ-'Public Image Ltd', ג'ון מקיי (John McKay) מ-'Siouxsie and the Banshees', ג'ון מגיאוך (John McGeoch), רורי גלאגר (Rory Gallagher), פאטי סמית' (Patti Smith) – כולם, לדבריו, ניגנו בגיטרה בדרך רעננה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דיליי, קווינטות, והמפרט ההפוך
האוצר הטכני הוא ספציפי. הוא בונה תפקידים סביב דיליי קצבי של שמינית-נקודה (dotted-eighth-note delay), שהתגלה דרך דוושת ה-'Memory Man' של אלקטרו-הרמוניקס (Electro-Harmonix), שהופכת תו בודד שנפרט לדמות קצבית משולבת. הוא מעדיף קווינטות זכות ואקורדי כוח שנוקו מהטרצה, מה שמותיר את ההרמוניה עמומה בין מז'ור למינור. הוא מנגן את אותו התו בשני מיתרים בבת אחת, לעיתים קרובות מול מיתרים פתוחים, כדי לייצר צליל מהדהד בעל גוון אירי – כפי שהסביר ב-1982, "אני אוהב צליל מהדהד נחמד בגיטרה, ורוב האקורדים שלי אני מוצא שני מיתרים וגורם להם להדהד את אותו תו, כך שזה כמעט כמו צליל של גיטרה בעלת 12 מיתרים." הוא משתמש בארפג'ו, פריטה הקשה של שישה-עשרות ותדרים עיליים בעלי טוהר שמבקרים תיארו כחודרים מבעד לסביבתם. הוא הופך מפרטי 'הרדים' (Herdim) הצידה לצורך צליל צורם בקצוות; כלי הנגינה המזוהים איתו הם גיבסון אקספלורר (Gibson Explorer) מהדורה מוגבלת מ-1976 ומגבר Vox AC30 Top Boost מ-1964 שנבחר בשל הניצוץ שלו. המגזין Guitar Player סיכם את השיטה כאווירה, עידון, מינימליזם ועיבוד אותות חכם.
מעבר לגיטרה
הוא רחוק מלהיות רק גיטריסט בתוך U2. הוא שר את הפזמון של "Sunday Bloody Sunday", מבצע קולות מובילים ב-"Van Diemen's Land" וב-"Numb", ומנגן בקלידים ב-"October", "New Year's Day" וב-"Miss Sarajevo". הוא קיבל קרדיט הפקה ראשון באלבום Zooropa ב-1993 והפיק את Songs of Surrender בשנת 2023. מחוץ ללהקה הוא ובונו הלחינו את המוזיקה להצגת הלהקה השייקספירית המלכותית התפוז המכני (A Clockwork Orange: A Play with Music, 1990), כתבו את שיר הנושא לסרט גולדן איי (GoldenEye, 1995) עבור טינה טרנר, וכתבו את המוזיקה והמילים למחזמר ספיידרמן: כבה את החושך (Spider-Man: Turn Off the Dark, 2011). הוא הלחין את הסרט Captive (1986) יחד עם מייקל ברוק ודניאל לנואה, והקליט עם ג'וני קאש, בי. בי. קינג, ג'יי-זי וריהאנה.
מאליבו והמחיר של להיות עשיר בציבור
הוא היה ממייסדי 'Music Rising' עם בוב אזרין והנרי יוסקביץ' בשנת 2005 כדי להחליף כלי נגינה שאבדו בהוריקן קתרינה, ועזר ליותר ממאה מוזיקאים תחת הסיסמה "בונים מחדש את אזור המפרץ תו אחר תו". הוא יושב בחבר הנאמנים של קרן האנגיוגנזה (Angiogenesis Foundation) ובאפריל 2016 הפך לאמן הרוק הראשון שהופיע בקונצרט בקפלה הסיסטינית. הוא ובונו קנו ושיפצו את מלון 'קלרנס' (Clarence Hotel) בדבלין ב-1992. מנגד: תוכניתו לבנות חמש אחוזות יוקרה על שטח של 156 אקר במאליבו נדחתה ברוב של 8-4 על ידי ועדת החוף של קליפורניה, והקרן לשימור הרי סנטה מוניקה נסוגה רק לאחר תרומה של מיליון דולר והתחייבות להקצות מאה אקר כשטח ציבורי פתוח.
מדוע דה אדג' מכונה גאון
הטיעון אינו נשען על וירטואוזיות, והוא עצמו יאמר זאת. הוא נשען על אינטליגנציה קומפוזיטורית – ההכרה, מוקדם באופן יוצא דופן, שהגיטרה החשמלית אינה כלי סולו אלא שרשרת אותות, ומה שאתה עושה לתו לאחר פריטתו הוא החלטה מוזיקלית בדיוק כמו איזה תו אתה פורט. הדיליי של שמינית-נקודה הוא הדוגמה הברורה ביותר: לא אפקט שמונח על גבי קטע, אלא הקטע עצמו, רעיון קצבי שגורם לגיטריסט אחד להישמע כמו הרכב שלם ונועל את ההרמוניה לתוך התופים. האנשים שמשתמשים במילה הזו לגביו הם בעלי המקצוע. ג'ימי פייג' כינה אותו "אדריכל צלילי"; ניל מקורמיק כינה אותו "מאסטרו אפקטים". שני המחמאות הללו הן מבניות ולא אתלטיות.
הטיעון הנגדי ראוי להיאמר בבירור. הרשימות מדרגות אותו בכבוד אך לא בשיא – מקום 23 על ידי 'גיבסון' ב-2010, 38 על ידי 'רולינג סטון' ב-2011, 47 ברשימת המגזין מ-2023, עם שיא של מקום 13 מ-'Spin' – בערך המקום אליו אתה מגיע כשהמקצוע מעריץ את הרעיונות שלך יותר מאת הידיים שלך. קריאה עוינת זמינה: שהצליל שייך במידה רבה למכשיר ה-'Memory Man' ולמגבר ה-AC30, וכי חתימה שנמצאה סביב 1980 עובדה מחדש במקום להיות מוחלפת במשך ארבעה עשורים. מה ששורד הוא צר יותר אך עדיין משמעותי. הוא לא ניגן בגיטרה טוב יותר מבני דורו; הוא החליט עבור מה גיטרה נועדה, ואלפים שואלים באופן מובחן את ההחלטה הזו מאז.
מורשת
הוא זכה בעשרים ושניים פרסי גראמי עם U2 ובשני פרסי גלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר – "The Hands That Built America" (2003) ו-"Ordinary Love" (2014). U2 נכנסו להיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2005, שנת הזכאות הראשונה שלהם. מכללת ברקלי העניקה לו דוקטורט לשם כבוד במוזיקה ב-2007; בונארו (Bonnaroo) העניקו לו את פרס 'Les Paul Spirit' ב-2017 על חדשנות בהנדסה, טכנולוגיה ומוזיקה. 'רולינג סטון' הציבו אותו ואת בונו במקום ה-35 מבין מאה כותבי השירים הגדולים בכל הזמנים. הוא התחתן עם אלין או'סאליבן (Aislinn O'Sullivan) ב-1983 ויש לו שלוש בנות מנישואים אלה; הוא נישא לרקדנית מורלי סטיינברג (Morleigh Steinberg) בניס בשנת 2002, איתה יש לו שני ילדים נוספים ואיתה ביים במשותף את סרט הקונצרט הסוחף שהוצג ב'ספירה' (Sphere) ב-2024.