טרי פראצ'ט: הסאטיריקן בכובע המחודד
ב-25 באוגוסט 2017, ביריד הקיטור הגדול של דורסט (Great Dorset Steam Fair), הונח כונן קשיח על הקרקע ונדרס על ידי מכבש כבישים. הכונן היה שייך לטרי פראצ'ט (Terry Pratchett), שמת שנתיים קודם לכן והותיר הוראות מפורשות להשמיד כל יצירה בלתי גמורה. על פי העוזר שלו, רוב וילקינס (Rob Wilkins), הכונן הכיל "כמות אדירה" – לפחות עשרה כותרים שלמים ומסה של קטעים. מעולם לא הייתה עזבון שהתנגד לרווח פוסטום בצורה תיאטרלית יותר, ואף אחד מעולם לא היה יותר נאמן לאופיו של המנוח.
מביקונספילד ל-Bucks Free Press
הוא נולד ב-28 באפריל 1948 בביקונספילד (Beaconsfield), בקינגהאמשייר (Buckinghamshire), בן יחיד לדייוויד פראצ'ט, מכונאי, ולאיילין, מזכירה. בבית הספר הולטספור (Holtspur School) סבל מבריונות בשל גמגום. בשנת 1958 עבר את בחינות ה-eleven-plus והחל ללמוד בתיכון הטכני היי וייקומב (High Wycombe Technical High School), שם הצטרף למועדון הדיבייט וכתב עבור עיתון בית הספר – שפרסם את סיפורו הראשון, "עסקי האדס" ("The Hades Business"), כשהיה בן שלוש עשרה. שנתיים לאחר מכן הסיפור נמכר באופן מסחרי.
הוא עזב את בית הספר בגיל שבע עשרה בשנת 1965 ופנה ישירות לעיתונאות, כשוליה של ארתור צ'רץ' ב-Bucks Free Press, שם הפיק יותר משמונים סיפורי ילדים תחת שם העט "הדוד ג'ים" ("Uncle Jim"). הוא השיג תעודת בגרות (A-Level) באנגלית והשלים קורס מקצועי של המועצה הלאומית להכשרת עיתונאים (NCTJ) במסגרת יום לימודים מרוכז. כל מה שהפך להיות לאחר מכן – המהירות, המשמעת של לוחות זמנים, האוזן לאופן שבו אנשים רגילים באמת מדברים – הוטמע בו במערכת עיתון פרובינציאלית עוד לפני שמלאו לו עשרים.
הרומן הראשון שלו, "אנשי השטיח" ("The Carpet People") (1971), נכתב לאחר שהזכיר את כתב היד כבדרך אגב במהלך ראיון ב-1968 עם המוציא לאור פיטר באנדר ואן דורן. לאחר מכן הגיעו שני ספרי מדע בדיוני, "הצד האפל של השמש" ("The Dark Side of the Sun") (1976) ו-"Strata" (1981).
קצין עיתונות לאנרגיה גרעינית
החל משנת 1979 שימש כקצין עיתונות של האזור הדרום-מערבי במועצה המרכזית לייצור חשמל (Central Electricity Generating Board), וטיפל בתקשורת עבור תחנות כוח גרעיניות. הוא קיבל את התפקיד זמן קצר לאחר התאונה בתחנת תרי מייל איילנד (Three Mile Island) ונהנה לציין את הדיוק המושלם בתזמון שלו. זוהי ההתמחות הבלתי סבירה ביותר שניתן להעלות על הדעת עבור סופר פנטזיה, ובהתחשב בכך שחלק גדול מ-"עולם הדיסק" ("Discworld") עוסק בביורוקרטים שמנהלים אסונות שהם מבינים רק חלקית, כנראה השימושית ביותר.
צבע הכישוף, ועוד ארבעים
"צבע הכישוף" ("The Colour of Magic") הופיע בשנת 1983. עד שהסתיימה הסדרה עם "כתר הרועים" ("The Shepherd's Crown"), שפורסם חמישה חודשים לאחר מותו, סדרת עולם הדיסק מנתה ארבעים ואחד רומנים שנכתבו לאורך שלושים ושתיים שנים. הוא הפך לסופר במשרה מלאה ב-1987. עד 1996 הכתיר אותו ה-"טיימס" ("The Times") לסופר הנמכר ביותר בבריטניה; עד 2023 מכר למעלה מ-100 מיליון ספרים בארבעים ושלוש שפות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המגוון בתוך התפוקה הזו מוערך בחסר באופן שגרתי. הוא כתב את "בשורות טובות" ("Good Omens") (1990) עם ניל גיימן (Neil Gaiman). הוא כתב לילדים מבלי להתנשא עליהם – טרילוגיית הנאומים (Nome trilogy), ספרי ג'וני מקסוול, חמישה רומנים על המכשפה המתלמדת טיפאני אייכינג, ו-"מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים" ("The Amazing Maurice and His Educated Rodents"), שזכה במדליית קרנגי (Carnegie Medal) ושעליו אמר שהוא הפרס היקר ביותר לליבו. יחד עם המתמטיקאי איאן סטיוארט (Ian Stewart) והביולוג ג'ק כהן (Jack Cohen) הפיק ארבעה ספרי "מדע עולם הדיסק" ("Science of Discworld"). הוא טען שפנטזיה היא "הצורה העתיקה ביותר של סיפורת" ומגיעה לה עמידה רצינית, בטענה ש-"קל יותר לכופף את היקום סביב הסיפור" מאשר להפך. הוא סירב להשתמש בפרקים ברומנים למבוגרים שלו, בהחשיבו אותם כהפרעה.
סר טרי, והחרב
הוא מונה לקצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE) עבור שירותים לספרות ב-1998 וקיבל תואר אבירות בראש השנה האזרחית של 2009 עבור אותו פועל, כשהוא מקבל את התואר בארמון בקינגהאם ב-18 בפברואר 2009. לאחר מכן, ב-2010, הכין לעצמו חרב מעפרת ברזל שנחפרה ממרבצים ליד ביתו. ההסבר שלו הוא אחת ההצהרות הגדולות על עקרון של סופר: "אי אפשר לבקש מסופר פנטזיה לא לרצות תואר אבירות. אתם יודעים, בשביל שתי סיכות הייתי משיג לעצמי סוס וחרב."
לאחר מכן הגיעו עשרה תוארי דוקטור לשם כבוד – וורוויק, פורטסמות', באת', בריסטול, דבלין, וינצ'סטר, ברדפורד, בקינגהאמשייר החדשה ביניהם – יחד עם פרס הפנטזיה העולמי למפעל חיים ב-2010, פרס מרגרט א. אדוארדס של איגוד הספריות האמריקאי ב-2011, פרס סקיילרק של NESFA ב-2009 והפרס השנתי של איגוד המדע הבדיוני הבריטי ב-1989 עבור "פירמידות" ("Pyramids"). אסטרואיד ומאובן של צב ים נושאים את שמו.
ה"embuggerance"
בדצמבר 2007 הודיע כי אובחן כסובל מאלצהיימר מוקדם – באופן ספציפי אטרופיה קורטיקלית אחורית, וריאנט נדיר המשפיע על האזורים האחוריים של המוח. הוא כינה זאת "embuggerance" (שיבוש משעשע שניתן לתרגמו כ"תקלה" או "הפרעה"), והוסיף ש-"אנחנו לוקחים את זה די בפילוסופיה כאן למטה ואולי באופטימיות מתונה."
לאחר מכן עשה את מה שתמיד עשה, וזה לעבוד. ב-2008 תרם 494,000 ליש"ט לקרן המחקר לאלצהיימר (Alzheimer's Research Trust), מזועזע ללמוד ש-"המימון למחקר אלצהיימר הוא רק 3% מזה למציאת תרופות לסרטן". הוא הפיק סרט תיעודי של ה-BBC שזכה בפרס באפט"א (BAFTA), "חיים עם אלצהיימר" ("Living With Alzheimer's"), ב-2009, ואת הסרט השנוי במחלוקת הרבה יותר "לבחור למות" ("Choosing to Die") ב-2011. בהרצאת ריצ'רד דימבלבי שלו, "ללחוץ יד למוות" ("Shaking Hands With Death"), הוא טען בעד מוות בעזרת רופא – נושא שכתב עליו בספרות, דרך דמות המוות בעולם הדיסק, במשך רבע מאה לפני שזה הפך לאישי.
הוא מת ב-12 במרץ 2015, בביתו בווילטשייר, בגיל שישים ושש. הלווייתו ההומניסטית נערכה בסולסברי ב-25 במרץ.
מדוע טרי נקרא גאון
היכולת הספציפית היא רצינות מוסרית המוגשת במהירות קומית. פראצ'ט היה יכול לגרום לקורא לצחוק מבדיחה ואז לגלות, פסקה לאחר מכן, שהבדיחה נשאה משקל – שהיא נשאה טיעון על שיטור, או דת, או העיתונות, או המוות. התיעוד הביקורתי עוקב אחר השינוי הזה במדויק. אדוארד ג'יימס כתב ב-1994 שפראצ'ט "גדל מפרודיסט לפרשן על העולם בכללותו". הלן פלקונר, בשנת 2000, קבעה שהוא "התפתח לסאטיריקן פוליטי עוקצני". גרגורי פילי כינה אותו "הומוריסט מהסוג המר והאפל ביותר", ופארן מילר הציבה אותו כ-"צופה סאטירי ואירוני של המוסר החברתי של המאה העשרים". כריס ברסנטי הגיע להשוואה עם ג. ק. צ'סטרטון (G. K. Chesterton). ארבעים ואחד רומנים ללא ירידה ברמה, פלוס מדליית קרנגי, פלוס 100 מיליון עותקים, אינם טעות שיווקית.
טיעוני הנגד קיימים ופראצ'ט היה האחרון לדכא אותם. הספרים אינם אחידים ברמתם. הביקורת של טום שון ב-1992 על "אלים קטנים" ("Small Gods") האשימה אותו ב-"הסתמכות על הפופולריות שלו מבלי לספק אתגר אינטלקטואלי לקוראיו". פילי, מעריץ, עדיין התאבל על הרומנים הארוכים יותר, וטען שהיצירות החזקות הן אלו שבהן פראצ'ט "מתרגל תמציתיות". שרה לודוביס ביטלה את "גדודי מפלצות" ("Monstrous Regiment") ב-2003 כ-"מאמץ של בדיחה אחת חסר את הנשמה של רומני עולם הדיסק הקודמים", עם דמויות חד-ממדיות ועלילה שניתן לפתור עד הפרק החמישי. פרסום רומן או שניים בשנה במשך שלושה עשורים מבטיח שחלקם יהיו מיוצרים מכנית. והניתוק שמצוין שוב ושוב על ידי מבקרים – מכירות עצומות, הכרה מוסדית דלה – פועל לשני הכיוונים: הסנוביזם של עולם הספרות לגבי ז'אנר היה אמיתי, אך כך גם העובדה שאף רומן של פראצ'ט עדיין לא היה צריך לשרוד את המאה ללא החיבה של האנשים שגדלו עליו.
מורשת
עזבון פראצ'ט העניק מלגת תואר שני במכון המחקר הוק (Hawke Research Institute) של אוניברסיטת דרום אוסטרליה. מכבש הכבישים עשה את עבודתו. מה שנשאר הוא סאטירה בת ארבעים ואחד ספרים על העולם שלנו, לבושה כממלכת פנטזיה ימי-ביניימית שאליה ממשיכים לחדור טכנולוגיה מודרנית ותהפוכות חברתיות מודרניות, והחשד הלא נוח שהתחפושת מעולם לא הייתה באמת תחפושת.