סר סטירלינג מוס: האלוף הגדול ביותר שמעולם לא זכה באליפות
למשטרת התנועה הבריטית היה במשך עשורים משפט קבוע לנהגים שנתפסו נוסעים במהירות מופרזת: "מי אתה חושב שאתה, סטירלינג מוס?" זוהי סוג מוזר של אלמוות – נהג שמעולם לא זכה באליפות העולם בפורמולה 1 (Formula One) הפך בדמיון הציבורי להגדרה המדויקת של נהיגה מהירה מדי.
מרוצים בשדות המשפחתיים
סטירלינג קרופורד מוס (Stirling Craufurd Moss) נולד ב-17 בספטמבר 1929, במערב קנזינגטון, לונדון, לאלפרד מוס, נהג מרוצים חובב שהשתתף במרוץ האינדיאנפוליס 500 (Indianapolis 500) בשנת 1924, ולאיילין קרופורד, שהתחרתה במרוצי טיפוס גבעות. בגיל תשע קנה לו אביו אוסטין 7 (Austin 7) כדי לנהוג בשדות המשפחתיים; בבית הספר, שם סבל מהצקות בשל מורשתו היהודית, אמר מאוחר יותר שהחוויה הפכה ל"מוטיבציה להצליח". הוא מימן את מכונית המרוץ האמיתית הראשונה שלו, קופר 500 (Cooper 500), מכספי זכיות בתחרויות רכיבה על סוסים. אחותו הצעירה, פאט מוס (Pat Moss), הפכה לימים לנהגת ראלי מצליחה בזכות עצמה.
שישה עשר ניצחונות בגרנד פרי, ללא תארים
לאורך קריירה שנמשכה מ-1948 ועד 1962, התחרה מוס ב-529 מרוצים וניצח ב-212 מהם, כולל שישה עשר ניצחונות בפורמולה 1 – שיא שעדיין עומד לזכות כל נהג שמעולם לא זכה באליפות העולם. הוא הגיע למקום השני בדירוג הכללי ארבע שנים ברציפות, מ-1955 עד 1958, וסיים במקום השלישי בשלוש השנים שלאחר מכן. ההחמצה הקרובה ביותר הייתה ב-1958, כאשר מוס ניצח בארבעה מרוצים לעומת אחד של מייק הות'ורן (Mike Hawthorn), אך הפסיד את התואר בהפרש של נקודה אחת בלבד – בין היתר משום שמוס עצמו העיד בפני השופטים לטובת הות'ורן לאחר עבירה על הכללים שהייתה עלולה לעלות ליריבו בנקודות מכריעות, ובכך שמר על מיקומו של הות'ורן בפורטוגל. הדבר נתפס ברבים כמעשה של ספורטיביות שאולי עלה לו באליפות שמעולם לא השיג.
נהיגת חייו
יומו המהולל ביותר של מוס מאחורי ההגה התרחש במרוץ המילה מילייה (Mille Miglia) ב-1955, מרוץ כבישים פתוחים של אלף מיילים ברחבי איטליה. כשהוא נוהג במרצדס-בנץ 300 SLR (Mercedes-Benz 300 SLR) עם העיתונאי דניס ג'נקינסון (Denis Jenkinson) המקריא לו הערות קצב מסומנות ביד מעל רעש המנוע, השלים מוס את המסלול בעשר שעות ושבע דקות – הישג שהיסטוריון מוטורי כינה מאוחר יותר "יום הנהיגה האיקוני ביותר בתולדות מרוצי המכוניות", ושאותו הגדיר המגזין מוטור טרנד (Motor Trend) בפשטות כ"נהיגה האפית ביותר אי פעם". הוא גם ניצח במרוץ הגרנד פרי הבריטי ב-1955, והיה לנהג הבריטי הראשון שעשה זאת, בעת שנהג עבור מרצדס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ורסטיליות ב-84 מכוניות
חלק ממה שהבדיל את מוס היה הטווח: לאורך הקריירה שלו הוא נהג ב-84 דגמים שונים של מכוניות, לעיתים התחרה ביותר מ-60 מרוצים בשנה אחת בקטגוריות ויצרנים מרובים, מ-HWM וקופר ועד מזראטי (Maserati), ונוול (Vanwall) ומרצדס. הוא דחה הצעות מפתות או תחרותיות יותר בשל נאמנות לאומית, ואמר פעם: "עדיף להפסיד בכבוד במכונית בריטית מאשר לנצח באחת זרה" – עמדה שככל הנראה עלתה לו לפחות בהזדמנות אחת לזכות בתואר שמעולם לא השיג.
התאונה שסיימה הכל
ב-23 באפריל 1962, מוס התרסק עם מכונית הלוטוס (Lotus) שלו בגודווד (Goodwood) במרוץ שלא היה חלק מהאליפות, בילה כחודש בתרדמת ושישה חודשים בשיתוק חלקי בצד שמאל. הוא החלים פיזית, אך מבחן שנערך שנה לאחר מכן שכנע אותו שמשהו חיוני אבד: הוא הקקיף את המסלול רק בעשיריות שנייה בודדות לאט יותר מאשר לפני התאונה, אך הוא כבר לא הרגיש את השליטה האינסטינקטיבית במכונית שאפיינה אותו, והוא פרש מתחרויות ברמה הגבוהה ביותר במקום להתחרות כגרסה מופחתת של עצמו.
חיים אחרי המרוצים
מוס פנה לשידור, וסיקר את הפורמולה 1 ואת הנאסקאר (NASCAR) עבור התוכנית Wide World of Sports של רשת ABC מ-1962 עד 1980, וביצע קאמבק תחרותי קצר באליפות המכוניות הסלון הבריטית (British Saloon Car Championship) כשהוא נוהג באאודי (Audi) בשנים 1980-81. הוא נישא שלוש פעמים – לקייטי מולסון (Katie Molson), לאיליין ברברינו (Elaine Barbarino), ולבסוף לסוזי פיין (Susie Paine) ב-1980 ועד מותו – והביא לעולם שני ילדים. הוא הורשע בנהיגה מסוכנת ב-1960 ורישיונו נשלל לשנה, פרט אליו התייחס בביטול עצמי אופייני, כשהוא מתלוצץ לעיתים קרובות ש"כל מה שיש לי זה השם שלי, ידידי" כשנשאל על כסף. הוא הודיע על פרישתו הסופית מכל נהיגה תחרותית בשנת 2011, בגיל 81, לאחר שמקצה דירוג בלה מאן (Le Mans) הותיר אותו, לדבריו, במצב שבו "הפחיד את עצמו".
מדוע סטירלינג נחשב לגאון
המוניטין של מוס נשען על אומנות – שליטה במכונית, טקטיקה במרוצים ויכולת הסתגלות למכונות שונות בתכלית – ולא על טענה כלשהי לגאונות אינטלקטואלית, והבחנה זו ראויה לציון מפורש. כשרונו היה היכולת להפיק ביצועים מקסימליים ממכוניות שלעיתים קרובות לא היו המהירות ביותר על המסלול, מרוץ אחר מרוץ, במשך למעלה מעשור, תוך כדי החלפת מותגים וקטגוריות בקלות רבה יותר מכל יריב. הוורסטיליות הזו, בשילוב עם הנהיגה שלו ב-1955 במילה מילייה, היא מה שמומחים מצביעים עליו כשהם מכנים אותו אחד הנהגים הגדולים בכל הזמנים למרות היעדר התואר. הטיעון הנגדי הכנה מוטמע בתיעוד שלו עצמו: הוא הפסיד את האליפות בשלוש שנים נפרדות לחואן מנואל פנג'יו (Juan Manuel Fangio), נהג שרוב ההיסטוריונים מדרגים מעליו, והפסיד ב-1958 בחלקו בגלל מעשה ספורטיבי משלו ולא בגלל חוסר מזל בלבד – מה שאומר שהאגדה שלו נשענת במידה רבה על האופן שבו הוא כמעט ניצח, לא פחות מאשר על דומיננטיות מוחלטת. הוא היה, לפי רוב ההערכות הטכניות, אומן יוצא דופן של מכוניות ולא אינטלקטואל נדיר שעיצב מחדש את ענף הספורט שלו.
מורשת
מוס קיבל תואר אבירות בשנת 2000 על שירותיו למרוצי המכוניות, קיבל את מדליית הזהב של ה-FIA ב-2006, ונשאר דמות קבועה באירועי מרוצים היסטוריים גם בשנות השמונים לחייו, כשהוא מושך לעיתים חיבה ציבורית גדולה יותר מאלופי העולם המכהנים. הוא הלך לעולמו ב-12 באפריל 2020, בביתו שבמייפייר (Mayfair), לונדון, בגיל 90. מסלול גודווד שינה את שמו של אחד מגביעי המרוצים ההיסטוריים שלו לכבודו, ושישה עשר הניצחונות שלו בגרנד פרי ללא תואר נותרו אבן בוחן שבה נמדדים נהגים אחרים גם כיום.