סטיבן שפילברג: הילד שהמשיך לגלגל את המצלמות
קולנוען חובב בן עשרים ושתיים נכנס לאולפני יוניברסל עם סרט קצר בשם "אמבלין" (Amblin) ויצא משם עם חוזה אולפן לטווח ארוך, מה שהפך אותו לבמאי הצעיר ביותר שיוניברסל החתימה מעולם. סטיבן שפילברג (Steven Spielberg) עתיד להפוך, לפי דברי TCM, לבמאי המרוויח ביותר בהיסטוריה של הקולנוע – קריירה שנבנתה על אותו אינסטינקט שהביא אותו לעבור את שער האולפן מלכתחילה: לעולם אל תפסיק לצלם.
מאוהיו לאריזונה
סטיבן אלן שפילברג נולד ב-18 בדצמבר 1946 בסינסינטי שבאוהיו. משפחתו עברה דירות לעיתים תכופות בילדותו, והוא בילה חלק מנעוריו באריזונה בטרם השתקע לבסוף בקליפורניה, שם למד באוניברסיטת דרום קליפורניה. זמן רב לפני כל אותה הכשרה רשמית, הוא כבר יצר סרטים חובבניים בילדותו, אובססיה שקדמה לכל הזדמנות מקצועית במשך שנים.
מטלוויזיה ועד "דואל"
ההפסקה המקצועית של שפילברג הגיעה דרך הטלוויזיה ולא ישירות מעולם הקולנוע: בסוף שנות ה-60 הוא הפך לאחד הבמאים הצעירים ביותר שעבדו אי פעם עבור יוניברסל, וסרט הטלוויזיה שלו משנת 1972 "דואל" (Duel) – כאשר הסרט הקצר "אמבלין" כבר פתח עבורו את דלת האולפן ב-1968 – זכה לשבחים רחבים והוכיח שהוא יכול להתמודד עם מתח ודרמה ברמה שהתרגמה ישירות ליצירת סרטים באורך מלא.
שנות שובר הקופות
פריצתו של שפילברג לבימוי סרטים באורך מלא הגיעה עם "מלתעות" (Jaws) ב-1975, סרט שעיצב מחדש את האופן שבו הוליווד תפסה את ההפצה של עונת הקיץ ואת המושג "שובר קופות" עצמו. "מפגשים מהסוג השלישי" הגיע בעקבותיו ב-1977, ו"אי.טי. - חבר מכוכב אחר" ב-1982, לצד זיכיון אינדיאנה ג'ונס וב-1993 "פארק היורה" – שרשרת של הצלחות מסחריות שהפכה אותו, ללא ספק, לבמאי הרווחי ביותר בעקביות בהיסטוריה של הקולנוע. הדומיננטיות המסחרית הזו היא חלק מהתיעוד הרשמי עצמו: TCM מתארת אותו בפשטות כבמאי המרוויח ביותר בכל הזמנים, הבחנה שנבנתה במצטבר לאורך עשורים במקום להישען על קופותיו של סרט יחיד כלשהו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פנייה לעבר ההיסטוריה
לצדוברי שוברי הקופות, שפילברג בנה קריירה חשובה לא פחות בדרמה היסטורית. "רשימת שינדלר" (Schindler's List), שיצא לאור ב-1993 – אותה שנה שבה יצא "פארק היורה", צירוף טונים כמעט בלתי נתפס מצד במאי יחיד בשנה אחת – זכה בשבעה פרסי אוסקר, כולל פרס האוסקר האישי הראשון של שפילברג לבמאי הטוב ביותר ופרס הסרט הטוב ביותר. "להציל את טוראי ראיין" (Saving Private Ryan) הגיע ב-1998, וזיכה אותו באוסקר שני לבמאי הטוב ביותר. עבודות היסטוריות ודרמטיות מאוחרות יותר כללו את "לינקולן" (Lincoln) ב-2012 ואת "גשר המרגלים" (Bridge of Spies) ב-2015, לצד עשיית סרטים שוברי קופות מתמשכת כגון "שחקן מספר אחת" (Ready Player One) ב-2018 – הוכחה לכך ששני צדי הקריירה שלו, מופע פופקורן והיסטוריה רצינית, מעולם לא הופרדו לחלוטין הגם שכל אחד מהם התבגר במסלולו שלו.
בניית אולפנים משלו
שפילברג ייסד את חברת "אמבלין אנטרטיינמנט" (Amblin Entertainment) בתחילת שנות ה-80, וב-1994 היה ממייסדי חברת "דרימוורקס SKG" (DreamWorks SKG) לצד ג'פרי קצנברג ודייוויד גפן – אולפן שנמכר מאוחר יותר לפארמאונט (Paramount) ב-2005. כיום הוא מכהן כיושב ראש של חברת "אמבלין פרטנרס" (Amblin Partners), החברה שירשה את אותו מיזם קודם, תפקיד עסקי שהתנהל לצד קריירת הבימוי שלו במשך עשורים מבלי להחליף אותה.
פילנתרופיה המושרשת ב"רשימת שינדלר"
רווחי הסרט "רשימת שינדלר" הובילו ישירות להקמת "קרן חסידי אומות העולם" (The Righteous Persons Foundation) על ידי שפילברג, והוא היה ממייסדי הארגון שהפך ל"קרן שואה של אוניברסיטת דרום קליפורניה" (USC Shoah Foundation) – במקור קרן ההיסטוריה החזותית של ניצולי השואה – ארגון אשר מאז הקליט למעלה מ-55,000 עדיויות מניצולי שואה, פרויקט שימור בהיקף שמעטים מאוד מן המאמצים הפילנתרופיים האישיים האחרים הקשורים לסרט יחיד דומים לו.
חיים אישיים
שפילברג היה נשוי פעמיים; יש לו בן מנישואיו הראשונים לשחקנית איימי אירווינג, וחמישה ילדים ועוד שני חורגים עם אשתו הנוכחית, השחקנית קייט קפשו. הוא ידוע גם כסנדקן של השחקריות דרו ברימור וגวินית פאלטרו, שתי קשרים שנוצרו בתוך התעשייה שבה בילה את שנות הקריירה שלו בעיצובן, תזכורת לכך שעבור שפילברג, הוליווד תפקדה כמשהו הקרוב יותר למשפחה מורחבת מאשר סתם למעסיק.
מדוע סטיבן מכונה גאון
הטיעון בעד הגאונות של שפילברג עוסק פחות בחדשנות פורמלית יחידה ויותר בטווח ובאינסטינקט שנשמרו לאורך חמישה עשורים: אותו במאי שהגדיר מחדש את הקולנוע הפופולרי עם "מלתעות", "אי.טי." ו"פארק היורה" הפיק גם את "רשימת שינדלר", דרמה היסטורית רצינית מספיק כדי לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר ובבמאי הטוב ביותר באותה שנה – רוחב רישום שמעטים הבמאים שהגיעו אליו, קל וחומר ברמה הזו של הצלחה מסחרית וביקורתית בעת ובעונה אחת. שלוש עשרה המועמדויות שלו לאיגוד הבמאים של אמריקה (Directors Guild of America), יותר מכל במאי אחר, הן בעצמן מדד מתועד של מלאכה עקבית המוכרת על ידי התעשייה ולא שיא קריירה בודד. עם זאת, התיעוד כאן הוא של עקביות יוצאת דופן ואינסטינקט לסיפור סיפורים פופולרי ורגשי ולא פריצת דרך מושגית ייחודית הדומה, למשל, לתגלית מדעית; המתנה של שפילברג, כפי שהמקורות מתארים אותה, היא בימוية – בחירת שוטים, קצב, טון, ויכולת להניע קהלים המונים באמינות חוצה ז'אנרים – צורה של שליטה מעשית במלאכה ולא חדשנות תיאורטית גולמית. זוהי גאונות, אם המילה חלה, של טווח וחזרה: לעשות את זה נכון, מסחרית וביקורתית, שוב ושוב, לאורך קריירה ארוכה יותר מכלל שנות העבודה של מרבית הבמאים.
מורשת
האותות והכבוד של שפילברג כוללים אות מרכז קנדי (Kennedy Center honor), פרס אירווינג ג. תלברג (Irving G. Thalberg Award), פרס מפעל חיים מטעם איגוד הבמאים, ומדליית החירות הנשיאותית, שהוענקה לו ב-2015. מעבר לפרסים, הקטלוג שלו – המשתרע מ"מלתעות" ועד "רשימת שינדלר" ופארק היורה – עיצב הן את מה שמצופה משובר קופות קיצי להיראות והן את מה שדרמה היסטורית רצינית צריכה להשיג, מורשת כפולה שמעטים הקולנוענים לפניו או אחריו בנו בהיקף דומה. קרן השואה של USC שהוא סייע להקים ממשיכה בעבודתה ללא תלות בסרט יחיד כלשהו, מורשת מוסדית שתאריך ימים מעבר לפילמוגרפיה שלו במובן המילולי ביותר – עדויות שהוקלטו פעם אחת, ונשמרו לצמיתות, ללא קשר למה שיבימוי לאחר מכן.