סטיבן סיגל: הדבר האמיתי, וכל מה שבא לאחר מכן
הסרט מעל החוק (Above the Law) יצא בשנת 1988 ועשה משהו שאף סרט אמריקאי לא עשה לפני כן: הוא הציג את קרבותיו בטכניקת אייקידו. נעילות שורש כף היד וטכניקות ההטלה המעגליות לא היו כוריאוגרפיה מושאלת מצוותי פעלולים מהונג קונג או מהוליווד; הן היו אוצר המילים המקצועי של אדם שבילה שנים בניהול דוג'ו באוסקה. מייקל אוביץ (Michael Ovitz), שהיה אז הסוכן החזק ביותר בתעשייה, למד שיעורי אייקידו, החליט שהמדריך הוא כוכב קולנוע, שילם בעצמו על מבחן הבד והשיג לו חוזה באחים וורנר. במשך כמה שנים, התחזית הייתה מדויקת. מה שקרה במהלך שלושת העשורים הבאים הוא סיפור אחר, וקשה יותר.
מלנסינג לאוסקה
סטיבן פרדריק סיגל נולד ב-10 באפריל 1952 בלנסינג, מישיגן, לפטרישיה אן פישר, טכנאית רפואית, ולסמואל סיגל, מורה למתמטיקה שמשפחתו היגרה מרוסיה. המשפחה עברה לפולרטון, קליפורניה כשהיה בן חמש; אמו נזכרה ב"ילד חלוש" שסבל מאסתמה ו"שגשג באמת לאחר" המעבר. הוא למד בתיכון בואנה פארק ובמכללת פולרטון בשנים 1970–1971.
אמנויות הלחימה הגיעו קודם לכן ובשלב מוקדם. על פי Aikido Journal, הוא למד קראטה אצל פומיו דמורה לפני שהחל לעסוק באייקידו באורנג' קאונטי אייקיקאי אצל הארי אישיסקה בסוף שנות ה-60 או בתחילת שנות ה-70, וקיבל את הדרגה הראשונה שלו (דאן) מקואיצ'י טוהיי בקיץ 1974. הוא נסע ליפן באוקטובר של אותה שנה, והתחתן עם מיאקו פוג'יטני – בעלת חגורה שחורה דאן 2 ובתו של מאסטר אייקידו מאוסקה – בדצמבר.
הדוג'ו והתיעוד השנוי במחלוקת
מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שסיגל ניהל את דוג'ו טנשין באוסקה בשם חותנו, והפך למערבי הראשון שמנהל בית ספר לאייקידו ביפן. כמעט כל מה שסביב עובדה זו שנוי במחלוקת. ויקיפדיה רושמת אותו בדרגת דאן 7 ושיהאן באייקידו אייקיקאי; Aikido Journal רושם אותו בדרגת דאן 6 ומציין כי הוא "קודם במהירות לדאן 5 בהתחשב בתפקידו כמדריך הראשי של הדוג'ו". פוג'יטני אמרה שהחגורה השחורה שלו מ-1978 הוענקה לו מכיוון ש"השופט, שהיה מפורסם בעצלנותו, נרדם במהלך המצגת של סטיבן". הוא טען שלמד אצל מייסד האייקידו מוריהיי אואשיבה, שנפטר ב-1969, כאשר סיגל היה בן שבע-עשרה וחמש שנים לפני שעבר ליפן. בשל טענות מסוג זה, הוא תואר כפתולוגי בשקריו.
לו ולפוג'יטני נולדו שני ילדים, קנטארו והשחקנית והסופרת איאקו פוג'יטני.
שנות האחים וורנר
הסרט מעל החוק הכניס כמעט 19 מיליון דולר בארצות הברית. רוג'ר איברט ציין ביובש שהוא "מכיל 50 אחוז יותר עלילה ממה שהוא צריך". קשה להריגה (1990), מסומן למוות (1990) וחסין מוות (1991) הגיעו לאחר מכן וכולם הניבו רווחים. מצור ימי (1992), שאיחד אותו שוב עם הבמאי אנדרו דייוויס, היה השיא: מותחן אקשן עשוי היטב, 83% ב-Rotten Tomatoes, שהקונצנזוס הביקורתי שלו מכיל את ההספד של עצמו – "נקודת שיא עבור סרטי האקשן של תחילת שנות ה-90, והפילמוגרפיה הלא אחידה של הכוכב שלה". הוא קיבל 15 מיליון דולר עבור סרט ההמשך מ-1995.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא הנחה את סאטרדיי נייט לייב ב-20 באפריל 1991, הופעה שנכנסה לאגדה מהסיבות הלא נכונות: חברי הצוות דייוויד ספייד וטים מדוז כינו אותו המנחה הגרוע ביותר בתולדות התוכנית, תוך שהם מציינים את חוסר ההומור שלו ואת יחסו לכותבים. לורן מייקלס מעולם לא ביקש ממנו לחזור, ואמר זאת בשידור שנים לאחר מכן.
שטח מסוכן (1994), הופעת הבכורה שלו בבימוי, הפכה את העיסוקים הסביבתיים והרוחניים שלו למפורשים וזיכתה אותו בפרס פטל הזהב לבמאי הגרוע ביותר. שותפתו לסרט מוריס צ'סטנאט תיארה את שיטת הצילום בדיוק רב: "הפעם היחידה שהם באמת נצמדו לתסריט... הייתה כשהוא באמת לא היה שם".
הנפילה הארוכה
סיוע קטלני (2001) הכניס כמעט 80 מיליון דולר והיה למעשה סוף הקריירה הקולנועית שלו. משם הוא עבר להפצות ישירות לווידאו, עשרות כותרים, רבים מהם בהפקה עצמית, עם חריגים נדירים מספיק כדי לציינם – מצ'טה (2010) של רוברט רודריגז, שבו גילם את הנבל. המבקרים ציינו דפוס של מתן קרדיט ראשי עבור זמן מסך צנוע. הוא הוביל את סדרת הריאליטי של A&E סטיבן סיגל: איש חוק משנת 2009, שתיעדה את עבודתו כסגן שריף במילואים בפריש ג'פרסון, לואיזיאנה ומאוחר יותר במחוז מריקופה, אריזונה, ואת הסדרה בהפקה עצמית צדק אמיתי (2011–2012).
לצד זאת התנהלו חיים מקבילים: עיסוק רציני בגיטרת בלוז, שני אלבומים – Songs from the Crystal Cave (2004), שבו משתתף סטיבי וונדר, ו-Mojo Priest (2006) – ואוסף גיטרות עם כלים שהיו בבעלותם של בי. בי. קינג, מאדי ווטרס וג'ימי הנדריקס. תום יורק מ-AllMusic לא התרשם וכתב שהנגינה של סיגל "לעיתים רחוקות מתעלה מעל רמה של להקת ברים". בפברואר 1997 הכיר בו לאמה פנור רינפוצ'ה ממנזר פליול כטולקו, גלגול נשמתו של מגלה האוצרות מהניינגמה במאה ה-17, צ'ונגדראג דורג'ה.
מוסקבה
סיגל מחזיק כיום באזרחות אמריקאית, סרבית ורוסית – סרבית מינואר 2016, רוסית מנובמבר 2016, דבר שדובר הקרמלין דמיטרי פסקוב ייחס לסיגל ש"ביקש זאת בנחישות ולאורך תקופה ארוכה". הוא כינה את ולדימיר פוטין "אחד ממנהיגי העולם הגדולים החיים", אמר שהוא "היה רוצה לראות בו אח", תמך בסיפוח קרים והופיע באירוע של מועדון האופנוענים "זאבי הלילה" בסבסטופול באוגוסט 2014. אוקראינה אסרה את כניסתו, בטענה ש"ביצע פעולות מסוכנות חברתית". בשנת 2018 מינתה אותו רוסיה לשליח מיוחד לארצות הברית; בפברואר 2023 העניק לו פוטין את מסדר הידידות.
טענות ובתי משפט
נשים רבות האשימו את סיגל בהטרדה מינית או תקיפה, באירועים שתוארכו משנת 1991 ואילך, ביניהן פורשיה דה רוסי, רייצ'ל גרנט ורג'ינה סימונס. סיגל הכחיש את הטענות. בשנת 1991, שני עובדי האחים וורנר קיבלו הסדרים מחוץ לכותלי בית המשפט של כ-50,000 דולר כל אחד. בספטמבר 2018 סירבו תובעי לוס אנג'לס להעמידו לדין בגין האשמתה של סימונס מכיוון שתקופת ההתיישנות פגה; המקרה של גרנט נדחה על בסיס דומה חודשיים לאחר מכן.
בנפרד, הוא העיד מטעם התביעה בתיק פדרלי משנת 2003 שבו הורשעו חברי משפחת גמבינו בסחיטה לאחר ששותפו לשעבר להפקה ג'וליוס נאסו גייס אותם נגדו; נאסו הודה באשמת קשירת קשר לסחיטה. מספר פעלולנים האשימו אותו בהכאתם על הסט, טענות שהוא הכחיש.
מדוע סטיבן מכונה גאון
הוא לא, אף אדם רציני לא אמר זאת, וזהו המקרה החלש ביותר של כל דמות שאליה מוצמדת התווית הזו. אך הטענה אינה בנויה על כלום, וכדאי לציין על מה היא נבנתה לפני שמפרקים אותה.
בשנת 1988 החזיק סיגל בדבר אחד אותנטי וחריג: שליטה פונקציונלית באמנות לחימה אמיתית, שנלמדה ביפן והופעלה מול המצלמה ללא כפילים או עבודת כבלים. העיקרון של האייקידו הוא ניתוב מחדש ולא כוח – שימוש בתנופה של תוקף נגדו – וזה נראה אחרת מכל קרב מסך אחר, וזו בדיוק הסיבה שמעל החוק הרגיש חדש. ניהול דוג'ו טנשין כמערבי הראשון שעושה זאת ביפן הוא הישג אמיתי בתחום שלא מחלק כאלה כלאחר יד.
כאן זה נגמר. המשחק שלו מפורסם בחוסר רגש; הבימוי שלו זכה בפרס פטל הזהב; נגינת הגיטרה שלו הוערכה על ידי מבקר מקצועי כסטנדרט של להקת ברים; והתיאור שלו את כישוריו כולל טענה שלמד אצל אדם שנפטר כשסיגל היה בן שבע-עשרה. הפער בין הכישורים שהיו לו בפועל לבין הביוגרפיה שסיפר סביבם הוא המאפיין המגדיר של חייו הציבוריים. קראו לו אמן לחימה מוכשר לגיטימי שהפך לכוכב קולנוע בזכות זה. המילה "גאון" לא שייכת אליו בשום אופן, והסיבות לכך מתועדות בהרחבה.
מורשת
הוא שינה את מה שסצנת קרב יכולה להיראות, פעם אחת, ב-1988, וההשפעה אמיתית: אייקידו מעולם לא היה הדקדוק של סרט אקשן אמריקאי לפני כן. מה שבא לאחר מכן הוא מקרה בוחן לאיך מתנה אחת אותנטית יכולה להתבזבז – על מאות כותרים הניתנים להחלפה בהפצה ישירה לווידאו, על דרכון של שליח קרמלין, על טענות שהתיעוד לא תומך בהן. הסרטים בהתחלה עדיין עובדים. מעט מאוד לאחר מכן עובד.