סרידבי: האישה הביישנית ביותר בקולנוע ההודי
המבקר רג'יב מאסנד (Rajeev Masand) תיאר את הפרדוקס טוב מכולם: "מעולם לא הכרתי מישהי שהייתה כה ביישנית באופן מכאיב, כה שקטה מחוץ למסך, שהפכה לכוח טבע ברגע שהמצלמות פעלו. היא הייתה סיוט עבור מראיינים, אך חלומו של כל חובב קולנוע". במשך חמישה עשורים, בחמש שפות ובכ-300 סרטים, האישה הנצפית ביותר במדינה הייתה גם אחת המופנמות ביותר שבהן. היא החלה בקריירה בגיל ארבע וכמעט לא עצרה עד למותה בגיל 54.
ילדות שבילתה על הסט
היא נולדה בשם שרי אמה יאנגר אייאפן (Shree Amma Yanger Ayyapan) ב-13 באוגוסט 1963 בכפר מינמפאטי (Meenampatti) ליד סיווקאסי (Sivakasi) שבטאמיל נאדו (Tamil Nadu), בתם של אייאפן, עורך דין מסיווקאסי, וראג'שווארי (Rajeswari) מטירופאטי (Tirupati) שבאנדרה פרדש (Andhra Pradesh). טלוגו הייתה שפת האם שלה; היא גדלה כשהיא דוברת טמילית, הינדי, מלאיאלאם וקנאדה, מנעד לשוני שאפשר לה לעבוד בו-זמנית בחמש תעשיות קולנוע.
היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בגיל ארבע, בסרט הטמילי Kandhan Karunai (1967). הפריצה האמיתית שלה כילדה שחקנית הגיעה ב-Thunaivan (1969), שם גילמה את מורוגה הצעיר; היא נכנסה לקולנוע הטלוגו ב-1970 עם Maa Nanna Nirdoshi, זכתה בפרס הקולנוע של מדינת קראלה לשחקנית הילדה הטובה ביותר ב-1971 עבור הסרט במלאיאלאם Poompatta, והופיעה בסרטה הראשון בהינדי, Rani Mera Naam, בשנת 1972. לא הייתה לה השכלה פורמלית וכמעט לא היה לה מגע עם ילדים אחרים. היא פיתחה סלידה מתמשכת מהמונים ורעש, ומ-1972 עד 1994 אמה ראג'שווארי או אחותה סרילתה (Srilatha) ליוו אותה לכל סט צילומים.
הכוכבת מהדרום
תפקיד הבוגרת הראשון שלה הגיע ב-1976 בסרטו של ק. באלאצ'נדר (K. Balachander) Moondru Mudichu. בתוך שנתיים – בסרטים 16 Vayathinile, Sigappu Rojakkal, Padaharella Vayasu – היא הפכה לשחקנית המובילה בקולנוע הטמילי. היא זכתה בפרס פילמפייר (Filmfare) לשחקנית הטובה ביותר בטמילית עבור Meendum Kokila ב-1981 ובפרס מדינת טאמיל נאדו ב-1982 עבור Moondram Pirai, שם גילמה אישה הסובלת מאמנזיה. היא הופיעה בעשרים ושבעה סרטים עם קמאל האסאן (Kamal Haasan) במספר שפות, ובכ-95 סרטי טלוגו, כשהיא זוכה בפרסי פילמפייר ונאנדי (Nandi) עבור Kshana Kshanam של ראם גופאל וארמה (Ram Gopal Varma) ב-1991.
בומביי נופלת לרגליה
הופעת הבכורה שלה בהינדי, Solva Sawan, הגיעה ב-1979, אך 1983 הייתה השנה ששינתה את התעשייה. הסרט Himmatwala, לצד ג'יטנדרה (Jeetendra), היה הסרט המכניס ביותר בהינדי לאותה שנה; Sadma, שיצא באותה שנה, הביא לה שבחים ביקורתיים ומועמדות ראשונה לפרס פילמפייר לשחקנית הטובה ביותר. Tohfa כבש את פסגת הקופות שוב ב-1984, ומגזין פילמפייר הכריז עליה כ"בלתי מעורערת במקום ה-1". היא עשתה שישה-עשר סרטים עם ג'יטנדרה, שתים-עשרה מהם היו להיטים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ואז הגיעה התקופה שהפכה אותה לייחודית. Nagina (1986), פנטזיית נחשים, סיימה במקום השני בקופות השנה וביססה אותה ככוכבת הנשית הגדולה ביותר של העשור, ששמה נישא לצד אמיטאב באצ'אן (Amitabh Bachchan) ודרמנדרה (Dharmendra). הסרט Mr. India (1987) זיכה אותה בשכר של 1.1 מיליון רופי, מה שהפך אותה לשחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בהודו. Chandni (1989) של יאש צ'ופרה (Yash Chopra) היה שובר קופות ששילם לה 1.5 מיליון רופי; באותה שנה, ChaalBaaz העניק לה תפקיד כפול שדורג מאוחר יותר במקום הרביעי ברשימת שמונים ההופעות האיקוניות של פילמפייר בקולנוע ההינדי. Lamhe (1991), שבו גילמה אם ובת כאחד, זיכה אותה בפרס פילמפייר שני לשחקנית הטובה ביותר והפך לסרט פולחן למרות הכנסות צנועות. Khuda Gawah (1992), לצד באצ'אן, הביא לה 2.5 מיליון רופי ואת מסדר אפגניסטן. היא עמדה בראש רשימת השחקניות המובילות של Box Office India במשך חמש שנים ברציפות מ-1987 עד 1991 והייתה האישה המרוויחה ביותר בתעשיית הבידור ההודית.
היא דחתה תפקיד קטן שהציע לה סטיבן ספילברג (Steven Spielberg) בסרט פארק היורה, שכן ראתה בתפקיד פחות מכבודה.
השתיקה הארוכה
היא נישאה למפיק בוני קאפור (Boney Kapoor) ב-1996, לאחר שסירבה לדבר איתו במשך שישה חודשים כשביקש את ידה לראשונה בגלל נישואיו הקודמים. אביה מת מהתקף לב ב-1990 בזמן שצילמה את Lamhe. אמה עברה ניתוח גידול במוח ב-1995 בבית החולים ממוריאל סלואן קטרינג (Memorial Sloan Kettering) בניו יורק, שם המנתח פעל בצד הלא נכון, והרס רקמות האחראיות על הראייה והזיכרון הקרוב; היא מתה בשנה שלאחר מכן. המקרה זכה לסיקור נרחב בעיתונות האמריקאית, נוצח בבית המשפט והשפיע על הצעותיו של הנשיא ביל קלינטון (Bill Clinton) בנוגע לחשיפת רשלנות רפואית. לאחר Judaai ב-1997 ולידת בתה ג'אנבי (Janhvi), סרידבי עזבה את המסך. קושי (Khushi) נולדה ב-2000. היא הופיעה בטלוויזיה בסיטקום Malini Iyer בשנים 2004–2005, החלה לצייר, ובמרץ 2010 מכרה את ציוריה במכירה פומבית לצדקה.
הקאמבק
הסרט אנגלית בוינגליש (English Vinglish, 2012) סיים היעדרות של חמש-עשרה שנים. היא גילמה עקרת בית שנרשמת לקורס אנגלית לאחר שמשפחתה לועגת לה; רג'יב מאסנד כינה זאת "הופעה שאינה פחות ממושלמת", והטיימס אוף אינדיה (The Times of India) כינה את הסרט "בקלות אחד הסרטים הטובים של 2012". היא הפכה לשחקנית הבוליווד היחידה שחזרה בהצלחה ככוכבת ראשית לאחר נישואים והיעדרות ממושכת. אמא (Mom, 2017), סרטה ה-300, הציג אותה כאם הנוקמת את אונס בתה; היא אמרה שהזדהתה כל כך עם הזעם של הדמות עד שקשה היה לה "להיות במצב רגיל במהלך הצילומים", והטיימס אוף אינדיה כתב שהיא "מדגימה מדוע היא הכהנת הגדולה של הקולנוע ההודי". הוא זיכה אותה בפרס הקולנוע הלאומי לשחקנית הטובה ביותר, שהוענק לאחר מותה. הופעת קמע ב-Zero הייתה הופעתה האחרונה.
מדוע סרידבי מכונה גאונה
הכישרון שלה היה אינטליגנציה ביצועית: שליטה מדויקת בצורה יוצאת דופן על מה שהמצלמה קולטת, בשילוב עם כמעט אפס כישורים חברתיים רגילים להישען עליהם. שאה רוח' חאן (Shah Rukh Khan) זיהה זאת במדויק – "יש לה את כל התהליך הזה של יכולת לראות את עצמה בזמן שהיא מופיעה". זוהי מודעות כפולה נדירה, שבה השחקן שוכן בתוך ההופעה ובו בזמן מנטר אותה מבחוץ, וזה מה שאפשר לה לשאת תפקידים כפולים ב-ChaalBaaz וב-Lamhe, שם שתי הדמויות היו צריכות להיות אנשים שונים באופן מובחן. סוקניה ורמה (Sukanya Verma) ציינה את החצי השני: "היתרון הגדול ביותר של סרידבי הוא היכולת שלה להיות משוחררת לחלוטין מול המצלמה". היא יכלה לשחק קומדיה רחבה, פנטזיה מיתית, סלפסטיק, טרגדיה, ובגיל ארבעים ותשע, עקרת בית פרברית שקטה, בחמש שפות, ללא בית ספר למשחק או בית ספר כלשהו.
המגבלות הכנות הן אלה. מדובר במיומנות פרשנית ופיזית – תזמון, ריקוד, הבעה, חיקוי – לא כתיבה; היא לא כתבה, ביימה או הפיקה, וחלק גדול מהתוצרת שלה בשנות ה-80 היה קולנוע נוסחתי ללא הבחנה גדולה, שנישא על גבה. חלק מהשבחים הוא האדרה רטרוספקטיבית של דמות אהובה שמתה בפתאומיות ובגיל צעיר. אך הטענה הספציפית שמושמעת בדרך כלל ניתנת לבדיקה והיא עומדת במבחן: סקר של CNN-IBN ב-2013 הכתיר אותה לשחקנית הגדולה ביותר בהודו במאה השנים האחרונות, ופריאנקה צ'ופרה (Priyanka Chopra) כתבה במגזין טיים (Time) ש"היא יכלה להיות ילדותית, בוגרת, מצחיקה, רצינית, שובה לב, סקסית – היא הייתה השחקנית האולטימטיבית". היא מכונה באופן שגרתי הסופר-סטארית הנשית הראשונה של הקולנוע ההודי משום שהייתה האישה הראשונה שלא נזקקה לשחקן ראשי כדי להזניק סרט.
מורשת
היא קיבלה את פרס פדמה שרי (Padma Shri) ב-2013. היא מתה ב-24 בפברואר 2018 באמבטיה בבית מלון בדובאי, בגיל חמישים וארבע; חוקרי המז