סרי מוליאני אינדרוואטי: הרפורמטורית הבלתי שבירה של אינדונזיה
במאי 2010, לאחר שהטילה איסורי יציאה מהארץ על מעלימי מס בעלי קשרים פוליטיים וסירבה לדרישות של ראש קואליציה רב-עוצמה במהלך חילוץ פיננסי, התפטרה סרי מוליאני אינדרוואטי (Sri Mulyani Indrawati) מתפקידה כשרת האוצר של אינדונזיה תחת מטח התקפות פרלמנטריות על רקע חילוץ בנק. שלושה שבועות לאחר מכן היא הושבעה לתפקיד מנהלת תפעול בקבוצת הבנק העולמי. ארבע עשרה שנים לאחר מכן, נשיא שניהל קמפיין נגד הממסד הפוליטי החזיר אותה לאותו תפקיד – כי איש מלבדה לא יכול היה להרגיע את השווקים כפי שהיא עשתה.
מסמראנג לוושינגטון
אינדרוואטי למדה כלכלה באוניברסיטת אינדונזיה לפני שקיבלה תואר דוקטור בכלכלה מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. היא לימדה באוניברסיטת אינדונזיה ולתקופה מסוימת באוניברסיטת המדינה של ג'ורג'יה, ובנתה את הבסיס הטכני שיאפשר לה מאוחר יותר להתמודד מול נושים בינלאומיים ומתווכי כוח מקומיים כאחד. הקריירה המוקדמת שלה שילבה כלכלה אקדמית עם עבודת מדיניות, שהגיעה לשיאה במינויה למנהלת המבצעת של אינדונזיה בקרן המטבע הבינלאומית בין השנים 2002 ל-2004 – מושב שהציב אותה בתוך מנגנון המימון העולמי בדיוק כאשר אינדונזיה עוד טיפסה אל מחוץ למשבר הפיננסי האסייתי של 1997-98.
שרת אוצר, מערכה ראשונה
הנשיא סוסילו באמבאנג יודהויונו (Susilo Bambang Yudhoyono) מינה אותה לשרת האוצר ב-2005, לאחר תקופה שבה עמדה בראש הסוכנות הלאומית לתכנון פיתוח של אינדונזיה. היא ניצלה את התפקיד כדי להילחם בשחיתות בתוך משרדה ביסודיות נדירה בחיים הציבוריים באינדונזיה: במהלך כהונתה היא פיטרה יותר מ-150 עובדי משרד האוצר בגין שחיתות ונקטה צעדים משמעתיים נגד כמעט 2,000 עובדים נוספים, על פי מכון פרימן ספוגלי של אוניברסיטת סטנפורד. היא ניהלה תיקי העלמת מס נגד אנשים עשירים ובעלי קשרים פוליטיים, תוך הטלת איסורי יציאה מהארץ שיצרו לה אויבים בקרב האליטה העסקית של המדינה. יורו-מאני (Euromoney) הכתירה אותה לשרת האוצר של השנה ב-2006, ומגזין פורבס (Forbes) הציב אותה ברשימת 100 הנשים החזקות בעולם הן ב-2008 והן ב-2009.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סערת בנק סנטורי
בשנת 2008, בשיאו של המשבר הפיננסי העולמי, משרדה של אינדרוואטי אישר חילוץ של בנק סנטורי (Bank Century) הכושל כדי למנוע פאניקה בנקאית רחבה יותר. עלות החילוץ הייתה גבוהה מהמתוכנן, ודיווחים מאוחרים רמזו שכמה כספים הועילו באופן לא פרופורציונלי למפקידים גדולים. יריבים פוליטיים – כולל יו"ר מפלגת גולקאר ושר הכלכלה המתאם אבוריזאל באקרי (Aburizal Bakrie), שאיתו התעמתה סביב צעדי המשבר הפיננסי, ומפלגת הצדק המשגשג – ניצלו את החילוץ כדי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שהפכה, לפי רוב הדיווחים, יותר לכלי להדחת רפורמטורית לא נוחה מאשר לחקירה אמיתית של מכניקת החילוץ. אינדרוואטי התפטרה במאי 2010. בתוך שבועות, נשיא הבנק העולמי רוברט זליק (Robert Zoellick) מינה אותה למנהלת תפעול של קבוצת הבנק, וכינה אותה "שרת אוצר מצטיינת בעלת הבנה עמוקה של פיתוח" שביצעה התקדמות ממשית נגד שחיתות ובמדיניות אקלים. היא פיקחה על פעולות הבנק באמריקה הלטינית ובקריביים, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ובמזרח אסיה ובאוקיינוס השקט.
בחזרה לג'קרטה, פעמיים
הנשיא ג'וקו וידודו (Joko Widodo) הביא אותה הביתה ב-2016 כדי לחזור לתיק האוצר, והיא ניווטה את הכספים הציבוריים של אינדונזיה דרך מגפת ה-COVID-19, תוך ניהול כלכלה שנמנעה מההתכווצות העמוקה שסבלו ממנה רבים משכנותיה. כאשר פראבואו סוביאנטו (Prabowo Subianto) – יריב פוליטי לשעבר של קואליציית וידודו, שרץ על מצע שכלל הבטחות הוצאה חדשות ואגרסיביות – זכה בנשיאות ב-2024, הוא בחר להשאיר אותה בתפקידה במקום להחליפה, מה שהפך את אינדרוואטי לשרת האוצר האינדונזית הראשונה שמשרתת תחת שלושה נשיאים שונים. אנליסטים אמרו למגזין "הדיפלומט" (The Diplomat) שהנוכחות המתמשכת שלה נועדה לשמש כבלם על שאיפותיו של פראבואו, שכללו דחיפת הצמיחה לכיוון 8 אחוזים והעלאת יחס החוב-תוצר ל-50 אחוזים – היא נתפסה כמעצור נגד "מדיניות לא ישימה או לא ריאליסטית" שיכולה להשאיר את המשקיעים הבינלאומיים רגועים גם כאשר המדיניות הפיסקלית מתרופפת.
מוניטין שנבנה על מספרים, לא על סיסמאות
מה שמבדיל את אינדרוואטי משרות אוצר רבות הוא שסמכותה נשענת על אמינות טכנית ולא על כריזמה פוליטית. היא בנתה את שמה על רפורמת מס, משמעת תקציבית ונכונות להרחיק פטרונים חזקים במרדף אחר יושרה מוסדית – תכונות שהפכו אותה בו-זמנית לחיונית לממשלות עוקבות ולמטרה בכל פעם שהרפורמות שלה איימו על אינטרסים מושרשים. המגזין "גלובל פיננס" (Global Finance) סיכם את מסלול הקריירה שלה עם הכותרת "ננשכה פעם אחת, שרת אוצר פעמיים", תוך שהוא לוכד הן את החוסן שלה והן את האירוניה בכך שאותה מדינה שדחקה אותה החוצה ב-2010 המשיכה לקרוא לה לחזור.
מדוע סרי מכונה גאונה
אינדרוואטי מתוארת לעיתים רחוקות כגאונה במובן של גאונות תיאורטית גולמית; אין מאמר אקדמי ברמה של פרס נובל או פריצת דרך אינטלקטואלית יחידה שעוגנים את המוניטין שלה. הטענה שלה למילה נשענת במקום זאת על צורה נדירה ומעשית יותר של אינטליגנציה: היכולת לתרגם ניתוח כלכלי טכנוקרטי לרפורמה מוסדית בת-קיימא בתוך מערכת פוליטית הבנויה על פטרונות, ולעשות זאת שוב ושוב, תחת שלושה נשיאים שונים, מבלי לאבד את האמון של השווקים הבינלאומיים או של קהילות רפורמה מקומיות. יורו-מאני ופורבס הכירו בה כקובעת מדיניות יוצאת דופן וחזקה, ואנליסטים מתארים אותה ככוח מייצב שעצם נוכחותו בקבינט מרגיעה משקיעים – צורה של סמכות שנרכשה באמצעות כשירות טכנית מתמשכת ועצבים אישיים ולא באמצעות כריזמה. הטענה הנגדית הכנה היא אמיתית: ההישג המזוהה איתה, חילוץ בנק סנטורי, נותר שנוי במחלוקת באינדונזיה, כאשר מבקרים טוענים שהחילוץ נוהל בצורה לקויה ושלאויבים פוליטיים לא היה לא נכון לדרוש דין וחשבון, אלא רק אופורטוניסטי באופן שבו הם עשו זאת. האינטליגנציה שלה, במילים אחרות, היא אדמיניסטרטיבית ופוליטית – היכולת להחזיק מערכת פיסקלית יחד תחת לחץ – ולא המקוריות של חוקר או ממציא.
מורשת
הקריירה של אינדרוואטי משתרעת כיום על פני שני עשורים של מדיניות פיסקלית אינדונזית וקדנציה בניהול אזורים מרכזיים בבנק העולמי, נסיעה הלוך-חזור יוצאת דופן עבור טכנוקרטית. בין אם ההיסטוריה תזקוף לזכותה בעיקר רפורמטורית נגד שחיתות, מנהלת משברים או הבכירה הנדירה שזכתה לאמון של שלושה נשיאים יריבים, כוח השרידות שלה באחד ממשרדי האוצר התנודתיים ביותר מבחינה פוליטית בעולם הוא כשלעצמו המדד הקונקרטי ביותר למעמדה.