סרגיי לברוב: שני עשורים של אמירת לא
ב-9 בספטמבר 2013, כאשר טילי שיוט אמריקאיים כבר היו מוכנים למעשה, שר החוץ של רוסיה השמיע הערה שעצרה מלחמה. הוא הודיע כי סוריה תעמיד את הנשק הכימי שלה תחת פיקוח בינלאומי ותשמיד אותו; בתמורה, ארצות הברית לא תתקוף. חמישה ימים לאחר מכן, הוא וג'ון קרי (John Kerry) חתמו על מסגרת מפורטת בז'נבה. תשעה חודשים לאחר מכן אישר הארגון למניעת הפצת נשק כימי (OPCW) כי שארית מאגר הנשק המוצהר של סוריה יצאה מנמל לטקיה. זה נותר ההפגנה הברורה ביותר למטרה של סרגיי לברוב (Sergey Lavrov), ומדוע גם אנשים שאינם סובלים אותו מודים שהוא טוב מאוד בזה.
מוסקבה, MGIMO ושפה לא רצויה
הוא נולד במוסקבה ב-21 במרץ 1950 לאב ארמני ואם רוסיה. הוריו התגרשו והוא גדל אצל אמו, ובילה חלק מילדותו המוקדמת עם סביו במחוז נוגינסקי מחוץ לעיר. הוא למד בבית ספר מס' 607 במוסקבה, שלימד אנגלית באופן אינטנסיבי, וסיים אותו עם מדליית כסף לפני שנכנס ל-MGIMO, המוסד הסובייטי להכשרת דיפלומטים.
שם הוענקה לו הראשונה מבין הסירובים הקטנים שאפיינו את חייו. הוא רצה ללמוד צרפתית וערבית; המכון שיבץ אותו לשפת הסינהלה. הוא למד אותה, יחד עם צרפתית, בנוסף לאנגלית שלו, וכתב את מילות ההמנון של המכון לפני שסיים את לימודיו ב-1972.
מקולומבו לטרטל ביי
שפת הסינהלה לא ירדה לטמיון: תפקידו הראשון היה בשגרירות ברית המועצות בסרי לנקה, כמתרגם ועוזר השגריר. בשנת 1981 הצטרף למשלחת הקבועה של ברית המועצות לאומות המאוחדות בניו יורק, והתקדם מדרגת מזכיר ראשון ליועץ בכיר. בסוף שנות ה-80 חזר למוסקבה לטפל בארגונים בינלאומיים, ובסופו של דבר מונה לסגן ראש המחלקה ליחסים כלכליים בינלאומיים.
עשר שנים במועצת הביטחון
בשנת 1994 חזר לניו יורק כנציג הקבוע של רוסיה באו"ם ונשאר שם עשור. זו הייתה תקופת עיצובו. הוא הגיע כשליח של מדינה פוסט-סובייטית מושפלת וחסרת כסף, ובילה עשר שנים בלשכה היחידה שבה למדינה זו עדיין היה וטו מוחלט, כשהוא לומד את המנגנונים הפרוצדורליים של מועצת הביטחון טוב יותר מכל אדם חי אחר. הוא זכה לפרסום במהלך מלחמת קוסובו והפלישה לעיראק, כשהוא מגן בתקיפות על עמדות רוסיה כאשר לרוסיה היו מעט אמצעים אחרים להפגין דבר כלשהו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שר
פוטין מינה אותו לשר החוץ באביב 2004 במקומו של איגור איבנוב (Igor Ivanov), ומאז הוא מחזיק בתפקיד זה בכל תקופת כהונה עוקבת. הוא, כפי שמציין אחד הפרופילים, הדיפלומט בעל הכהונה הארוכה ביותר ברוסיה, קריירה הנמדדת מול עשרים ושמונה השנים של אנדריי גרומיקו (Andrei Gromyko) כשר החוץ הסובייטי.
הסגנון הפך למפורסם, ואז למותג. הוא תואר כבלתי מתפשר ובוטה, וזכה לכינוי "מר נייט". הילרי קלינטון (Hillary Clinton) התלוננה שהוא לא מתייחס אליה בכבוד. רקס טילרסון (Rex Tillerson) הפיק את פסק הדין המצוטט ביותר מכולם: "אי אפשר לרקוד טנגו עם לברוב כי לא מרשים לו לרקוד". עם זאת, עמיתיו המערביים העניקו לו בעקביות כבוד מסויג על מקצועיות טהורה.
ספטמבר 2013
פרשת סוריה ראויה לפירוט מדויק, כי היא הפריט החזק ביותר בתיק שלו. ב-21 באוגוסט 2013, מתקפה כימית על פרברי ע'וטה שבדמשק הרגה למעלה מאלף בני אדם, רבים מהם אזרחים, והביאה את ארצות הברית לסף פעולה צבאית. קרי הציע כבדרך אגב שניתן להימנע מתקיפות אם אסד יוותר על הכל ללא דיחוי. לברוב תפס את ההערה והפך אותה למדיניות תוך שעות. סוריה הצטרפה לאמנת הנשק הכימי ב-12 בספטמבר. ב-14 בחודש, קרי ולברוב הסכימו על תוכנית בז'נבה המכסה את הרישום, הפיקוח, הבקרה והחיסול של המאגר, המחייבת הצהרה תוך שבוע והשמדה עד אמצע 2014. מועצת הביטחון אימצה את החלטה 2118 פה אחד ב-27 בספטמבר. ב-23 ביוני 2014 הודיע ה-OPCW כי שמונת האחוזים האחרונים של הארסנל המוצהר הועברו מלטקיה.
מבקריה של רוסיה מציינים מה העסקה השיגה גם: היא הסירה את האיום המיידי על ממשלתו של אסד, שרוסיה הגנה עליה במועצת הביטחון לאורך כל המלחמה.
אוקראינה
הפלישה ב-2022 הגדירה מחדש את מעמדו. לברוב הכחיש בפומבי שרוסיה מתכוונת לפלוש לאוקראינה, ואז, לאחר ה-24 בפברואר, ניסח את ההצדקה למלחמה שלדבריו לא תקרה. עבור עמיתיו המערביים זה סיים את התועלת של הערוץ; עבור מוסקבה זו הייתה פשוט העבודה. שום דבר ברקורד שלו לא מעיד על כך שהוא ציפה שיאמינו לו בנקודה הראשונה או שהוטרד מהשנייה.
מדוע סרגיי נקרא גאון
איש מהמצוטטים ברקורד לא מכנה את לברוב גאון, והמחמאות שהוא מקבל הן כולן טכניות. האיכות המוצגת היא מלאכת דיפלומטיה מדרגה גבוהה ביותר: שליטה מוחלטת בהליכי מועצת הביטחון, ניסוח טקסטים, ניצול משפט רפוי של יריב, ויכולת כמעט לא אנושית לשבת בשקט ולסרב. המסגרת הסורית הורכבה בחמישה ימים מתוך הערה אמריקאית אגבית, והיא הניבה תוצאה מאומתת ומאושרת על ידי ה-OPCW. זה לא מזל.
חיוני להיות ברור לגבי איזה סוג של יכולת זו. לברוב אינו אסטרטג ומעולם לא זכה לקרדיט על קביעת מדיניות החוץ הרוסית. הוא מבצע החלטות שהתקבלו במקום אחר, וההערכה החריפה ביותר לגביו היא של טילרסון, שהיא בו-זמנית מחווה והריסה: הוא לא יכול לרקוד כי לא מרשים לו. מנהל משא ומתן בעל מיומנות עצומה הפועל ללא שיקול דעת הוא מכשול רציני ושותף מוגבל.
מקרה הנגד הוא המסלול כולו. שני עשורים של הסברה מיומנת חפפו לניכור הכמעט מוחלט של רוסיה מהמדינות שמשרדו טיפח פעם. הוא הכחיש בפומבי תוכניות פלישה שהתבררו כשקריות, מה שעולה לדיפלומט בנכס היחיד שלא ניתן להחליפו. וכישרון לחסימה הוא בהגדרה טפילי על יוזמות של אנשים אחרים; המוניטין שלו נשען על עסקה אחת שהוא אלתר בצורה מבריקה ועל רבות אחרות שהוא חסם בהצלחה. מיומנות, כן, ומדרגה נדירה. גאונות היא מילה שמרמזת על כתיבה, וכתיבה היא בדיוק מה שמעולם לא היה לו.
מורשת
לברוב ייצג את רוסיה בשולחן הדיונים הבכיר זמן רב יותר מרוב בני שיחו בחיי הציבור, שורד שרי חוץ אמריקאיים בסדרות והופך את חוסר היכולת לזוז לכלי לאומי. הוא עוטר בביתו כגיבור העמל בשנת 2020 ובמסדר אנדריי הקדוש השליח בשנת 2025. הוא נישא לפילולוגית מריה לברובה (Maria Lavrova), שעבדה בספריית משלחת רוסיה לאו"ם; בתם יקטרינה (Ekaterina), שנולדה ב-1982, למדה באוניברסיטת קולומביה ועובדת באמנות עכשווית. לא משנה לאיזו מסקנה תגיע ההיסטוריה לגבי המדיניות, הדיפלומט שביצע אותה ייזכר כאיש המקצוע העמיד ביותר בתקופתו.