המרקיז מפומבל: האיש שקבר את המתים ובנה מחדש את עיר הבירה
בבוקר ה-1 בנובמבר 1755, נחרבה ליסבון בתוך דקות – רעידת אדמה אדירה, שלאחריה פרצו שריפות והגיע צונאמי, קטלה עשרות אלפים והחריבה חלק ניכר מעיר הבירה. נאמר כי השר הראשי של פורטוגל, דיפלומט בקריירה ללא הכשרה הנדסית, הגיב לבהקה בארבע מילים בוטות: "קברו את המתים והאכילו את החיים." בתוך ימים הוא הפעיל צוותים לפינוי ההריסות; בתוך שנים הוא בנה מחדש את מרכז ליסבון על גבי רשת של רחובות רחבים ומבנים מתוקננים שתוכננו, לראשונה אי פעם, לשרוד את רעידת האדמה הבאה. זה היה הרגע שעיצב את דמותו של סבשטיאו ז'וזה דה קרבאליו אי מלו (Sebastião José de Carvalho e Melo) – והעניק לו את הכוח לעצב מחדש את פורטוגל עצמה, בשיטות שהיו פחות אנושיות באופן משמעותי מתגובתו לאסון.
מאצולה מחוזית לסגל הדיפלומטי
סבשטיאו ז'וזה דה קרבאליו אי מלו נולד בשנת 1699 למשפחה של אצולה כפרית צנועה בפורטוגל, רקע שהעניק לו מעמד אך לא את העושר או הקשרים של האצילים הבכירים שאותם ימעך מאוחר יותר. הוא למד באוניברסיטת קוימברה לפני שנכנס לשירות המלכותי, ומסלולו להשפעה עבר דרך הדיפלומטיה ולא דרך החצר: תפקידיו כשליח פורטוגל בלונדון ומאוחר יותר בווינה העניקו לו חשיפה ישירה לכוח המסחרי ולמנגנון המנהלי של בריטניה והאימפריה ההבסבורגית, השכלה במדינאות שעיצבה את הרפורמות שכפה מאוחר יותר בביתו.
שר ראשי למלך ז'וזה הראשון
כאשר ז'וזה הראשון (José I) הוכתר למלך פורטוגל ב-1750, הוא מינה את קרבאליו אי מלו לשר הראשי שלו, תפקיד בו החזיק עד שנת 1777. מערכת היחסים העניקה לשר – שקיבל מאוחר יותר תואר אצולה תחילה כרוזן אואייראס וב-1770 כמרקיז מפומבל, התואר שבו זוכרת אותו ההיסטוריה – יד חופשית כמעט לחלוטין בניהול המדינה, בתנאי ששמר על אמונו של המלך.
בנייה מחדש של ליסבון לאחר רעידת האדמה
רעידת האדמה ב-1755 הייתה המשבר המכונן בקריירה של פומבל וזה שביסס את סמכותו. תגובתו שילבה פרקטיות חסרת רחמים עם חדשנות אמיתית: פינוי מהיר של הריסות וגופות כדי למנוע מחלות ותסיסה, ותוכנית שיקום לרובע באיישה (Baixa) החרב, שנבנה על רשת ישרת-זווית של רחובות רחבים, כאשר מבניו השתמשו בבניית כלוב סריג מעץ – ה"גאיוֹלה פומבאלינה" (gaiola pombalina) – שתוכננה במיוחד כדי להתגמש ולספוג את זעזועי רעידות האדמה העתידיות. היא מצוינת לעיתים קרובות כמקרה מוקדם של הנדסה עירונית אנטי-סייסמית מכוונת, עשורים לפני שהמושג היה קיים כדיסציפלינה רשמית במקומות אחרים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עיצוב מחדש של הכלכלה והחינוך
פומבל השתמש באותו דחף ריכוזי על הכלכלה והמוסדות של פורטוגל. הוא פעל להפחתת התלות הפורטוגלית בייבוא בריטי על ידי טיפוח תעשייה מקומית והקים את החברה הכללית לחקלאות של כרמי עמק הדואורו, שוויסרה והגנה על סחר יין הפורט מפני מניפולציות של מחירים מצד זרים – אחת ממערכות בקרת האיכות המדינתיות הראשונות באירופה. הוא רפורמ את תוכנית הלימודים של אוניברסיטת קוימברה ופעל לצמצום אחיזת הכנסייה הקתולית בחינוך הפורטוגלי, כחלק מפרויקט רחב יותר למודרניזציה של המדינה בקווי יסוד חילוניים וריכוזיים יותר. ב-1761 הוא ביטל את העבדות ביבשת פורטוגל, ופעל לסיום ההבחנה המשפטית הרשמית בין "נוצרים ישנים" ל"נוצרים חדשים" – צאצאיהם של יהודים שהומרו בכפייה ואשר התמודדו עם דורות של אפליה רשמית.
פרשת טאבורה
שיטותיו של פומבל הפכו אכזריות בגלוי לאחר ניסיון התנקשות במלך ז'וזה הראשון. ב-3 בספטמבר 1758, חמושים ארבו לכרכרת המלך בעת שנסע בעילום שם בפרברי ליסבון; ז'וזה נפצע אך שרד. פומבל השתלט על החקירה, הקים בית דין מיוחד בעל סמכויות מורחבות בדצמבר 1758, וסחט הודאות – על פי הדיווחים תחת עינויים – שקשרו את משפחת טאבורה (Távora) רבת העוצמה ואת הדוכס מאביירו. ב-12–13 בינואר 1759, שבעה מבני משפחת טאבורה וכמה משרתים הוצאו להורג בשריפה, עריפת ראשים ושבירה על גלגל, במחזה שנועד להטיל אימה על שאר האצולה ולהכניעה. התערבותן של נסיכת הכתר והמלכה מריאנה חסה על חלק מבני המשפחה שנידונו במקור, כולל נשים וילדים. היסטוריונים עדיין מתווכחים אם בני משפחת טאבורה היו אשמים באמת בתכנון מזימה נגד המלך או שמא פומבל בדה או הגזים בקנוניה כדי להשמיד בית אצולה יריב שעמד בדרכן של הרפורמות שלו.
גירוש הישועים
פומבל השתמש באותו משבר כדי לפעול נגד מסדר הישועים (Society of Jesus), שעושרם, השפעתם על החינוך ועצמאותם מהסמכות המלכותית נתפסו בעיניו כאיום ישיר על המדינה הריכוזית שבנה. פורטוגל גירשה את הישועים ב-3 בספטמבר 1759, וב-1761 הוצא להורג הכומר הישועי גבריאל מאלגרידה (Gabriel Malagrida), שהיה מעורב בפרשת טאבורה, על ידי האינקוויזיציה. לאורך שארית תקופת שלטונו של ז'וזה הראשון, פומבל משל כשליט אבסולוטי ככל שהמערכת של פורטוגל אפשרה זאת, כשהוא משיב למלך שהיה תלוי בו לחלוטין.
נפילה מהשלטון
הדומיננטיות של פומבל הסתיימה ברגע שבו הסתיימה שלטונו של פטרונו המלכותי. כאשר ז'וזה הראשון מת ב-1777, עלתה לכס המלכות בתו מריה הראשונה (Maria I) עם נאמנות מועטה לשר שמשל בשם אביה במשך רבע מאה. תיק טאבורה נפתח מחדש, ורוב בני המשפחה ששרדו זוכו ורכושם המוחרם הושב להם – דחייה ישירה של העמדתם לדין על ידי פומבל. כשהוא משולל כוח ומגורש רשמית מליסבון ומחצר המלוכה בשל מה שהוגדר רשמית כ"מעשיו הבלתי-משפטיים", פומבל פרש לאחוזתו, שם מת בשנת 1782.
מדוע פומבל מכונה גאון
המוניטין של פומבל כגאון נשען על פרגמטיזם מנהלי והנדסי ולא על מלומדות או תיאוריה מקורית: היכולת להפוך קטסטרופה למערכת מתפקדת וניתנת לשכפול – עיר בירה בנויה מחדש המתוכננת נגד רעידת האדמה הבאה, כלכלה המופנית מחדש נגד תלות זרה, תוכנית לימודים אוניברסיטאית שעודכנה בצו. רובע הבאיישה פומבאלינה העמיד בפני רעידות אדמה נותר העדות הברורה ביותר למוח יצירתי באמת שהופעל על בעיה מעשית שאף אחד אחר לא פתר בקנה מידה זה. אך חשבון הנפש הכנה אינו יכול להפריד הישג זה ממנגנון הטרור שבנה לצדו: הוצאות להורג של בני טאבורה השתמשו בעינויים ובבית דין שנשללו ממנו הגנות משפטיות רגילות, והתיק נגד המשפחה פורק באופן משמעותי וקורבנותיו שוקמו שנים ספורות לאחר נפילתו של פומבל עצמו. הגאונות שלו, במילים אחרות, הייתה בלתי ניתנת להפרדה מהסמכותנות שלו – שליט שפתר בעיות אמיתיות על ידי ריכוז כל הכוח בידיו, והשתמש באותו כוח כדי להשמיד יריבים באכזריות שפסק הדין המאוחר של ממשלתו שלו שפט כבלתי צודקת.
מורשת
המרכז הבנוי מחדש של ליסבון עדיין נושא את שמו של פומבל ואת ההנדסה שלו, והרפורמות הכלכליות והחינוכיות שלו נזקפות לזכותו כמי שמודרניז את פורטוגל בקווי יסוד של עידן הנאורות באופן נחוש יותר מכל שר לפניו או אחריו. מורשת זו יושבת לצד המורשת האפלה של הוצאות להורג של בני טאבורה וגירוש הישועים – רפורמטור שהאנדרטה המתמשכת ביותר שלו היא עיר שנבנתה לשרוד את האסון הבא, שהוקמה על אפר של טיהור שרבים מההיסטוריונים מאמינים שהוא תכנן.