סלומון מאיר פון רוטשילד: הבנקאי ששכר מלון שלם כי לא יכול היה לקנות בית
הוא הגיע לווינה כדי לנהל משא ומתן על אחת ההלוואות הגדולות בהיסטוריה האוסטרית, וגילה עם הגעתו כי כיהודי, נאסר עליו בחוק להחזיק בנדל"ן בעיר. הפתרון של סלומון מאיר פון רוטשילד (Salomon Mayer von Rothschild) היה לשכור את כל מלון Römischer Kaiser ולנהל מתוכו את האימפריה האוסטרית של משפחת רוטשילד. בתוך שני עשורים, אותה אימפריה תממן את מסילת הרכבת הראשונה הגדולה ביבשת אירופה, ורוטשילד עצמו יהפוך ליהודי הראשון שקיבל אזרחות כבוד אוסטרית — מסלול שהוביל מהדרה משפטית לכבוד מדיני, שהושג כמעט כולו באמצעות הון ולא פוליטיקה.
נולד לתוך הבית שעתיד לשלוט באשראי האירופי
סלומון נולד ב-9 בספטמבר 1774, בפרנקפורט, בבית הצנוע ב-Judengasse שאביו, מאיר אמשל רוטשילד (Mayer Amschel Rothschild), השתמש בו גם כבית וגם כבית מסחר. הוא היה אחד מחמשת בניו של רוטשילד, שאותם פיזר מאיר אמשל בחמש ערי בירה אירופיות שונות, ובנה בכך את הבנק הפרטי הבינלאומי האמיתי הראשון בהיסטוריה — רשת המוחזקת יחד על ידי דם משותף וסודיות משותפת בעידן שלפני תקשורת אמינה למרחקים ארוכים. נתן הקים את הבית בלונדון ב-1809, ג'יימס ייסד את הבנק בפריז ב-1812, קארל התיישב בנאפולי ב-1821, ואמשל נשאר בפרנקפורט כדי לנהל את הבנק המשפחתי המקורי — בעוד סלומון קיבל את המשימה שתגדיר את הקריירה שלו: הרחבת רשת רוטשילד לאימפריה האוסטרית, השמרנית והמסורתית ביותר מבין המעצמות היבשתיות הגדולות, והתיישבות בווינה ב-1820.
ההלוואה של מטרניך והמעבר לווינה
ההזדמנות הגיעה ב-1820, כאשר הנסיך קלמנס פון מטרניך (Klemens von Metternich), שר החוץ רב-העוצמה של אוסטריה והאדריכל הראשי של הסדר האירופי שלאחר תקופת נפוליאון, נכנס למשא ומתן עם בית רוטשילד על הלוואה מדינית משמעותית. עסקה זו חייבה נוכחות קבועה של רוטשילד בווינה, וסלומון עבר לשם כדי לבסס אותה — והקים את מה שיהפוך ל-S M von Rothschild, הבית האוסטרי של האימפריה הבנקאית המשפחתית. מכיוון שנאסר עליו בחוק האוסטרי להחזיק בנדל"ן בבירה בשל דתו היהודית, הגיב סלומון בפתרון פרגמטי ונוקב: הוא שכר את כל מלון Römischer Kaiser והפעיל את עסקיו מתוכו, דרך עוקפת שהפכה השפלה משפטית למטה מבצעי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית הון פוליטי לצד הון פיננסי
הצלחתו של סלומון בווינה נשענה הן על מערכות יחסים מטופחות והן על הון גולמי. הוא בנה קשרים קרובים עם מטרניך עצמו ועם הפובליציסט והמדינאי המשפיע פרידריך פון גנץ (Friedrich von Gentz), קשרים שפתחו דלתות לעסקאות מימון מדינתיות שנסגרו אחרת בפני זר יהודי בחברה הגבוהה של הבסבורג. קשרים אלו השתלמו בהכרה רשמית: סלומון ואחיו קיבלו את תואר האצולה התורשתי "פון" בשנת 1817 והועלו לדרגת ברון על ידי הכתר האוסטרי ב-1822 — כבוד שאחיו נתן בלונדון סירב לפי הדיווחים לקבל עבור עצמו. בשנת 1843, וינה הרחיקה לכת עוד יותר, והעניקה לסלומון את תואר היהודי הראשון אי פעם שקיבל אזרחות כבוד אוסטרית, ציון דרך בהכרה באימפריה שהגבילה אחרת את זכויות האזרח של יהודים באופן חמור.
מימון ה-Nordbahn והתעשייה האוסטרית
הישגו המשמעותי והמתמשך ביותר של סלומון היה פיננסי ולא חברתי: הבנק שלו בווינה חתם על ה-Nordbahn של הקיסר פרדיננד, מסילת הרכבת הראשונה הגדולה של יבשת אירופה, שנפתחה ב-1839 והפכה לעמוד השדרה של התחבורה התעשייתית האוסטרית למשך שארית המאה. הוא הרחיב את טווח השפעתו התעשייתי עוד יותר ב-1843 על ידי רכישת מפעלי הברזל ויטקוביץ (Witkowitz) במוראביה, ובכך מיקם את ההון של רוטשילד במרכז התיעוש המוקדם של אוסטריה, הן בתחום התחבורה והן בייצור הכבד. תחנת Nordbahn המרכזית בווינה, שהושלמה עשור לאחר מותו ב-1865, הפכה לשער הכניסה העיקרי שדרכו נכנסו מהגרים לעיר — ופסל שיש של רוטשילד ניצב שם כדי לקבל את פניהם, הכרה אזרחית קבועה למה שהמימון שלו בנה.
נסיגה לאחר 1848
מהפכות 1848 שיבשו את הסדר הפוליטי שלצידו נבנה הונו של סלומון. מטרניך, פטרונו ומגנו, אולץ לעזוב את השלטון וברח מאוסטריה, והסנטימנט האנטי-רוטשילדי גאה כאשר כוחות מהפכניים וריאקציוניים כאחד פנו נגד הסמלים הנראים של הממסד הפיננסי הישן. בגיל שבעים וארבע, העביר סלומון את השליטה על הבית בווינה לבנו אנסלם ופרש לטירה שלו בסורן (Suresnes), ליד פריז, ובכך סיים למעשה את תפקידו הישיר בעסק שבילה כמעט שלושה עשורים בבנייתו. הוא מת שם ב-27 ביולי 1855, שנה לאחר מות אשתו, קרולין שטרן (Caroline Stern), לה נישא בשנת 1800.
מדוע סלומון מכונה גאון
הטיעון לגאונותו של סלומון פון רוטשילד נשען על חריפות פיננסית ואסטרטגית ולא על פריצת דרך יצירתית או מדעית כלשהי — הבחנה שראוי לציין בבירור. המיומנות שלו הייתה בקריאה ובניווט של כוח: זיהוי שאוסטריה של מטרניך זקוקה להון יותר מאשר לאכיפת המגבלות שלה על תושבים יהודים, והמרת המנוף הזה בסבלנות למימון ה-Nordbahn, רכישת ויטקוביץ, ולבסוף לתואר ברון ואזרחות כבוד ששום יהודי אוסטרי לא קיבל קודם לכן. זהו כישרון אמיתי ונדיר — ניווט פוליטי-פיננסי מתמשך רב-עשורים בתנאים של הדרה משפטית רשמית — אך זהו כישרון לעשיית עסקאות ובניית מערכות יחסים, לא למקוריות רעיונית; סלומון לא המציא מכשירים פיננסיים חדשים אלא הפעיל את ההון הקיים של משפחת רוטשילד ואת הרשת חוצת-הגבולות שלה בחוכמה רבה יותר מבתי בנק מתחרים בשוק ספציפי וקשה. הטיעון הנגדי הכן הוא שהצלחתו הייתה תלויה במידה רבה בתשתית שאביו ואחיו כבר בנו ברחבי אירופה, ושהישגו המפורסם ביותר, ה-Nordbahn, עסק בזיהוי הזדמנות ברורה — אוסטריה נזקקה בבירור למסילות ברזל — לא פחות מאשר בכל הבזק תובנה יחיד במינו.
מורשת
הבית של סלומון פון רוטשילד בווינה נותר כוח דומיננטי בפיננסים האוסטריים במשך דורות לאחר מותו, וגורל הפסל שלו משקף את הקשת הרחבה של ההיסטוריה היהודית באוסטריה: הוא הוקם בשנים 1869–70 על ידי הפסל יוהאן מייקסנר (Johann Meixner) כאות הוקרה על מימון מסילת הרכבת שלו, הוא הופל במהלך ה-Anschluss הנאצי ב-1938 וכיום הוא שורד רק בהשאלה למוזיאון היהודי של וינה — אנדרטה להכלה שזכתה להערכה, לאחר מכן נהרסה, ולבסוף שוחזרה חלקית לזיכרון הציבורי.