ג'לאל א-דין רומי: המלומד שהפך לסופה
משפטן מכובד שבילה יותר מעשור בניהול מדרסה ובגישור בסכסוכים בין אצילים, נטש פתאום את הרצאותיו עבור מיסטיקן נודד, והחל להסתובב במעגלים עד שסופרים נאלצו לרוץ כדי לתפוס את השורות שנשפכו ממנו. הזרז היה דרוויש נודד בשם שמס-י תבריזי, וארבעים אלף שורות השירה האקסטטית שבאו בעקבות זאת יהפכו בסופו של דבר את רומי, לפי ספירות מסוימות, למשורר הנמכר ביותר באמריקה שמונה מאות שנים מאוחר יותר.
מבלח' לקוניה
ג'לאל א-דין מוחמד רומי נולד בשנת 1207 בבלח', באפגניסטן של ימינו, לבאהא א-דין ולד, תיאולוג ומשפטן המכונה "סולטאן המלומדים" שערבב למידה אורתודוקסית עם אהדה לסופיות. בסביבות 1215, עם התקדמות צבאות המונגולים של ג'ינגיס חאן ברחבי מרכז אסיה, המשפחה ברחה מערבה, עברה דרך בגדאד, מכה ודמשק לפני שהתיישבה בסביבות 1228 בקוניה, באנטוליה – אז חלק מסולטנות רום הסלג'וקית, המחוז הרומי העתיק שהעניק לרומי את שמו. שם קיבל הצעיר חינוך דתי קפדני, למד אצל המיסטיקן בורהאנאדין מוהאקיק וספג את עבודתו של המשורר הסופי הפרסי הגדול עטאר מנישאפור. כשמת אביו ב-1231, רומי, עדיין בשנות העשרים לחייו, ירש את הנהגת המדרסה שנאמר כי אכלסה אלפי סטודנטים, ובמשך יותר מעשור חי את החיים המכובדים של מלומד ומשפטן אסלאמי – קריירה של ספרי חוק, דרשות ויישוב סכסוכים בין סוחרים לאצילים.
הפגישה שערערה אותו
החיים האלה הסתיימו ב-1244, כשרומי פגש את שמס-י תבריזי, מיסטיקן נודד שנדר נדר עוני ונדד מעיר לעיר בחיפוש אחר בן לוויה המסוגל להשתוות אליו בעוצמה רוחנית. הדיווחים חלוקים על מה בדיוק עבר בין שני הגברים, אך ההשפעה על רומי הייתה מוחלטת: המשפטן המפוכח נטש את הרצאותיו למשך שבועות ארוכים, נסוג להתבודדות עם שמס, לזעמם של סטודנטים ותלמידים שהרגישו נטושים. שמס נעלם פעמיים – בפעם השנייה, בדצמבר 1248, לתמיד, ומסורת מאוחרת גורסת שהוא נהרג על ידי חברים קנאים ממעגל המקורבים של רומי עצמו. במקום לסיים את הטרנספורמציה של רומי, ההיעלמות השלימה אותה. משוכנע שנשמותיהם שלו ושל שמס נותרו מאוחדות מעבר למוות, רומי החל לחבר שירה תחת שמו של שמס, כאילו השניים הפכו לקול אחד. שירים אלה, כארבעים אלף שורות של אודות ורבעיות, נאספו לתוך ה"דיוואן-י שמס-י תבריזי", אחד מגופי השירה הלירית הגדולים ביותר שהופקו על ידי יד אחת בספרות העולם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שורשי השורשים
בעשור האחרון לחייו, בעידודו של תלמידו חוסאם א-דין צ'לבי, רומי נטל על עצמו פרויקט גדול עוד יותר: ה"מת'נווי-י מענאווי", שישה ספרים של צמדי חרוזים שחוברו בין השנים 1262 בערך למותו ב-1273. רומי כינה זאת "שורשי שורשי השורשים של הדת", ודורות מאוחרים יותר של סופים הרחיקו לכת, וכינו זאת הקוראן בפרסית. שזורים בעשרות אלפי השורות שלו נמצאים משלים, בדיחות, פרשנות קוראנית ומשלים – הרועה שמתפלל בצורה מגושמת לאלוהים ונאמר לו שהתמסרותו הגולמית רצויה יותר מצביעות רהוטה; הקנה שנתלש ממיטת הקנים שלו, ששירת החליל האבלה שלו פותחת את כל היצירה כסמל לגלות הנשמה מהאלוהי. רומי חיבר לפי הדיווחים בהכתבה, לעיתים תוך כדי הליכה או סיבוב, כשסופרים עוקבים אחריו כדי לתעד שורות כפי שהגיעו – מנהג שאושרר מאוחר יותר לטקס הסיבוב של המסדר המבלווי, הדרווישים המחוללים שנוסדו לאחר מותו על ידי חסידיו והונהגו במשך דורות על ידי צאצאיו.
מוות שזכו לו שלוש דתות
רומי מת ב-17 בדצמבר 1273, בקוניה. בתהלוכת הלווייתו השתתפו לפי הדיווחים לא רק מוסלמים אלא גם יהודים ונוצרים של העיר, פרט שכותבים מאוחרים יותר ראו בו סימן מוקדם למשיכה הבין-דתית שהשירה שלו תשא במשך מאות שנים. הוא נקבר לצד אביו תחת מה שהפך ל"ישי טורבה", הקבר הירוק, שעליו בנה המסדר המבלווי מקדש ב-1274. הוא שורד כיום כמוזיאון מבלנה בקוניה, שעדיין מבקרים בו עולי רגל ותיירים המונים את רומי בין המיסטיקנים האהובים ביותר של האסלאם.
חיים שלאחר המוות בתרגום
תהילתו המערבית המודרנית של רומי נשענת על פרדוקס. הגרסאות האנגליות הפופולריות של קולמן בארקס, שלפי הערכות מסוימות נמכרו ביותר מחצי מיליון עותקים, הפכו את רומי למוקד בתרבות הרוחנית והעזרה העצמית האמריקאית בסוף המאה ה-20 – בארקס עצמו כינה את רומי "אחת הנשמות הגדולות" ש"רוצה שנתעורר". אך בארקס עבד ללא פרסית, בהסתמך על תרגומים מלומדים מוקדמים שאותם שחרר לחופשי לשירה חופשית, ומבקרים טענו שהתוצאה מפשיטה את הארכיטקטורה האסלאמית של המקורות: התייחסויות לכפירה ואמונה קוראנית עובדו ל"עשיית רע ועשיית טוב" גנרית, דימויים אסלאמיים של גן עדן עובדו לחושניות חילונית, צווים להתעטפות רוחנית הפכו לקריאות לעירום. מלומדים כמו ג'אוויד מוג'אדדי, שתרגומיו לקלאסיקות העולם של אוקספורד משחזרים את ההתייחסויות הקוראניות והמבנה הפורמלי שבארקס השמיט, הציעו תיקון, ומומחים מתארים יותר ויותר את רומי האמריקאי הפופולרי כדמות מנותקת מהמלומד המוסלמי האדוק ושומר החוק שהיה באמת.
מדוע רומי מכונה גאון
מלומדים המשתמשים במילה על רומי, כמו האסלאמיסט קארל ארנסט, אינם ממקמים את גאונותו בדוקטרינה או במקוריות של אמונה – התיאולוגיה שהטיף לה הייתה קוסמולוגיה סופית שעברה בירושה, שנבנתה על קודמים כמו עטאר וסנאי – אלא ביכולת ספרותית: יכולת לשבור את המוסכמות של השירה הפרסית, להשליך את שורת החתימה הקישוטית המצופה ממשוררים, ולסיים שירים במילה "שתיקה" כדי להצביע על מה שהשפה לא יכלה להכיל. הדימויים שלו – הקנה שנחתך ממיטתו, העש והנר, תפילתו המגושמת של הרועה – חוזרים על עצמם בתרבויות ובמאות כי הם מזמינים את הקוראים להשלים את משמעותם במקום להכתיב אותה, פתיחות "מוכוונת קורא" שארנסט טוען שהיא המנגנון האמיתי של כוחו של רומי. טיעון הנגד הכנה הוא משמעותי: רומי לא ראה בעצמו ממציא רעיונות אלא כלי, שחיבר בטראנס ובהכתבה ולא במלאכה מכוונת, והמוניטין העולמי שלו כיום נשען בכבדות על תרגומים שמבקרים אומרים שמייצרים "גאון" על ידי מחיקת האמונה האסלאמית הספציפית שיצרה אותו. תהיה התווית אשר תהיה, התפוקה הגולמית – מלומד ש, שונה על ידי צער וחברות, הפיק שניים מגופי השירה הדתית הגדולים ביותר בכל שפה – אינה נתונה במחלוקת רצינית.
מורשת
שמונה מאות שנים לאחר מכן, השירה של רומי מופצת ביותר תרגומים ועיבודים מאשר אולי של כל משורר פרה-מודרני אחר, נקראת בו-זמנית כספרות אסלאמית דתית, כרוחניות אוניברסלית, ובצורתה האמריקאית המדוללת ביותר – כשירה מעוררת השראה מופשטת ממקורותיה. טקס הסיבוב המבלווי שהוא נתן לו השראה נמשך בקוניה ומחוצה לה כטקס חי ולא כסקרנות היסטורית, והמתח בין המשפטן המוסלמי המיסטי לבין ה"רומי" חסר הגבולות של מדפי הספרים המערביים נותר העובדה המרכזית של האופן שבו הוא נקרא כיום.