רוג'ר דין: צייר הנופים שמכר מיליונים
אי-שם בין לונדון לברייטון, על רכבת, מעצב צעיר החל להזיז שלוש אותיות על דף נייר כדי לראות אם ניתן לשלב ביניהן. התוצאה — המילה התפוחה והבולבוסית YES — הפכה לאחד הלוגואים הראשונים שעוצבו במכוון עבור להקת רוק גדולה, בתקופה שבה ללהקות כמו הביטלס (The Beatles) והרולינג סטונז (The Rolling Stones) עדיין לא היו כאלו. מאז, זכה רוג'ר דין למחמאה המוזרה של שימוש בשמו כשם תואר. אי צף ששורשיו משתרכים מעל ים ריק הוא "רוג'ר דין", ללא קשר לזהות האמן שצייר אותו.
ילדות צבאית במקומות זרים
דין נולד ב-31 באוגוסט 1944 באשפורד שבקנט, והעביר ילדות בנדודים ברחבי העולם בעקבות הצבותיו הצבאיות של אביו — יוון, קפריסין והונג קונג. אלו העניקו לו את חומרי הגלם שבהם הוא משתמש מאז. בילדותו טיפס על "סלע האריה" (Lion Rock) בהונג קונג ולימים טייל ברחבי סקוטלנד וויילס; הוא מעיד כי ההשפעה הייתה קבועה. "פשוט אהבתי שבילים ונופים. זה נצרב בנשמתי, אם תרצו."
הוא למד בקולג' לאמנות של קנטרברי ולאחר מכן בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון, שם סיים את לימודיו ב-1968 ועבד על עיצוב רהיטים תחת הפרופסור דיוויד פיי (David Pye). לדבריו, שבע שנים בבית ספר לאמנות הוקדשו ללימוד מלאכת השרטוט — מיומנות שהוא רואה כבלתי ניתנת לוויתור ושסבור כי החינוך האמנותי זנח. "אם אנשים רוצים לנגן בכלי נגינה, מלמדים אותם על הכלי ואיך לנגן בו כראוי," הוא אמר. "זה לא המצב בבתי ספר לאמנות."
הכיסא לפני עטיפות האלבומים
החפץ המשמעותי הראשון שלו לא היה תמונה. כיסא ה"קיפודן" (Sea Urchin) משנת 1967 — מושב שתוכנן להתאים לחלוטין לצורתו של היושב עליו, תוך הקדמת כיסאות השעועית (beanbag) — נמצא כיום באוסף הקבע של מוזיאון ויקטוריה ואלברט (Victoria and Albert Museum). באותה תקופה הזמין רוני סקוט (Ronnie Scott) מדין לצייר ציור קיר במועדון הג'אז שנושא את שמו.
דין מעולם לא קיבל את הטענה שמדובר בעבודות שונות. "מעולם לא הבנתי מדוע אלו מיומנויות נפרדות," אמר. "יכולתי לצייר כמו כל צייר, יכולתי לעצב כמו כל מעצב; יכולתי לעצב גרפיקה, יכולתי לעצב אדריכלות, יכולתי לעצב רהיטים... כי מבחינתי הכל היה דבר אחד ומשהו שאהבתי לחלוטין."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →וויאיה, ואז יס
הפריצה הגיעה עם האלבום Woyaya של להקת אוסיביסה (Osibisa) ב-1971, עם הפיל המעופף שעל עטיפתו. "מאותה נקודה יכולתי לעשות מה שרציתי," אמר דין. ראש חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס (Atlantic Records) באירופה הבטיח להתקשר כאשר ללהקה יהיה צורך בעטיפה, והלהקה הייתה יס (Yes).
הראשון היה Fragile. התיאור של דין את התהליך הוא שיעור קטן בדרך עבודתו. "הרעיון היה לשים תווית 'שביר' (fragile) על עטיפת האלבום. לא רציתי לעשות משהו מילולי מדי. רציתי לקחת את הרעיון של שבירות ולעטוף בו את העולם." מה שהפך את הקשר למוצלח היה היעדר פיקוח: "לא היה מעורב מנהל אמנותי והם סמכו על כך שאני יודע מה אני עושה." סטיב האו (Steve Howe), גיטריסט הלהקה, אישר את ההסדר מהצד השני — לדין "יש חופש מוחלט להעלות כל מה שתופס את דמיונו... הוא יוצא לדרך ואין לנו באמת מושג מה הוא יחזיר."
בניית עולמות שמחזיקים מעמד
האלבום Close to the Edge הגיע ב-1973, ותיאור המטרה של דין מדויק להפליא: "עולם קסום, מיניאטורי וכמו בונסאי – בלתי אפשרי לכאורה אך אמין לחלוטין לעין." החלק השני של המשפט הוא כל הטכניקה. "ציירתי נופים שייראו אמיתיים, ובמובן המילולי ביותר של המילה, מפתים. רציתי שהם ימשכו אותך פנימה ויגרמו לך לדמיין איך זה יהיה לעלות על סירה לאותו אי." הציור הפנימי התבסס על ההיילנדס הסקוטיים ואזור האגמים (Lake District). הפנטזיה עובדת כי הגאולוגיה אינה מרמה.
האלבום Tales from Topographic Oceans, מאותה שנה, נולד משיחה בטיסה שבה ג'ון אנדרסון (Jon Anderson) הסביר שהתקליט עוסק בתבניות בנוף — "טופוגרפיה עוסקת במפות: מבט טופוגרפי על הנוף" — רעיון שדין חקר באמצעות ספרו של ג'ון מישל (John Michell) The View Over Atlantis. האלבום Relayer משנת 1974 היה, כפי שהוא זוכר, "הרבה שרטוט מדויק מאוד. הוא מינימליסטי מאוד בצבע, עם גווני צבעי מים עדינים ביותר — אבל הוא לא מינימליסטי ברעיונות."
הוא בוטה באופן מפתיע לגבי העובדה שמעט מאוד מהסמליות המיוחסת ליצירתו אכן קיימת. אנשים אמרו לו שהם יכולים למצוא חברי להקה חבויים בסלעיו. כשנשאל פעם על הסמליות בעבודתו, השיב שהיא לא קיימת, ושהשואל מדמיין אותה. לגבי התהליך עצמו הוא מציע משהו שקרוב יותר למיסטיקה: "זה כמעט כמו כתיבה אוטומטית: אתה הכלי של כוח אחר."
מעבר לעטיפה
דין עיצב את לוגו חברת וירג'ין רקורדס (Virgin Records) ב-1972 וזהויות חזותיות עבור להקות כמו אסיה (Asia), יוריה היפ (Uriah Heep) ורבות אחרות. הוא עבר למשחקי וידאו, יצר אמנות לכותרים של חברת סיגנוזיס (Psygnosis) ועיצב מחדש את לוגו טטריס (Tetris). הוא עובד לאט, ומסיים בערך ארבעה ציורים בשנה. ב-2013 תבע את ג'יימס קמרון (James Cameron) על סך 50 מיליון דולר, בטענה שארבעה-עשר מדימוייו הועתקו בסרט אווטאר (Avatar); השופט דחה את התביעה, אף שיוצרי הסרט הכירו בהשפעתו.
מדוע רוג'ר מכונה גאון
האיכות המוצעת כאן אינה מקוריות רעיונית מהסוג הנדרש מפיזיקאי או מסופר. זוהי עקביות בבניית עולמות המבוצעת ברמה גבוהה מאוד של שרטוט — היכולת להמציא סביבה שמעולם לא הייתה קיימת ולעבד אותה באמינות מבנית ואטמוספרית מספקת כך שהעין מקבלת אותה כמקום ולא כתמונה. הסלעים הצפים של דין מצייתים להיגיון; האור נופל עליהם נכון; המרחק נסוג כראוי. לגרום לבלתי אפשרי להיראות כמשהו שנמדד ונבדק זו בעיה טכנית, והוא פתר אותה מוקדם ושוב ושוב. האיכות השנייה והנדירה יותר היא סירובו להתמחות. אדם שמעצב כיסא שנמצא כיום במוזיאון ה-V&A, לוגו תאגידי, ציור קיר במועדון ג'אז ומאה ציורים, ומתעקש שכולם פעילות אחת, מפגין רוחב יריעה יוצא דופן באמת.
אין להקל ראש בטיעוני הנגד. מדובר באיור מסחרי שנעשה לפי דרישות לקוח, והממסד המבקר מעולם לא התייחס ברצינות לשפה החזותית של הרוק המתקדם, וראה בה דקורטיבית, נעורית וחוזרת על עצמה — האשמה בעלת משקל, שכן דין מצייר את אותו עולם מוכר במשך חמישים שנה. הוא עצמו מכחיש את העומק שאחרים משליכים על יצירותיו. הוא הפסיד בתביעת אווטאר. והטענה נשענת על מיומנות יד ועין ולא על אינטלקט; כדאי לומר זאת בבירור ולא לייפות זאת. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שהוא בנה שפה חזותית פרטית כל כך מגובשת, עד שעבודות של אנשים אחרים מיוחסות לו בטעות, וזו צורת אבהות שרוב האמנים לעולם לא מגיעים אליה.
מורשת
דין מתייחס באלגיה לפורמט שיצר אותו. "זו הייתה תקופה קצרה מאוד בהיסטוריה שבה אמנות עטיפת האלבומים והמוזיקה התחברו יחד כדי ליצור משהו שהיה המתנה המושלמת." החלון הזה נסגר עם תקליטי הויניל. מה ששרד מוזר ועמיד יותר: נוף שלא קיים בשום מקום, שדורות מספר יכולים בכל זאת לדמיין בדיוק.