רוברט רדפורד: הילד המוזהב שבנה את סאנדנס
בשנת 1978, בשיא כוחו המסחרי, רכש רוברט רדפורד (Robert Redford) אתר סקי על הר טימפאנוגוס ליד פרובו, יוטה, וקרא לו על שם דמות שגילם: סאנדנס קיד (the Sundance Kid). מה שהתחיל כעסקת נדל"ן הפך למכון סאנדנס ולפסטיבל הסרטים סאנדנס. עד שנת 2008, הפסטיבל הקרין 125 סרטים באורך מלא מ-34 מדינות עבור למעלה מ-50,000 משתתפים ברחבי סולט לייק סיטי ופארק סיטי. הבלונדיני המכניס ביותר בהוליווד השקיע את הונו בבניית דלת עבור כל השאר.
ואן נייס, שיתוק ילדים ומלגה שירדה לטמיון
צ'ארלס רוברט רדפורד ג'וניור נולד ב-18 באוגוסט 1936 בסנטה מוניקה, קליפורניה, וגדל בואן נייס בזמן שאביו עבד כרואה חשבון באל סגונדו. בגיל אחת-עשרה חלה במקרה קל של שיתוק ילדים (פוליו). בתיכון ואן נייס היה חבר לספסל הלימודים של המגיש לעתיד דון דרייסדייל (Don Drysdale) ועבד כנער כדורים עבור אלוף הטניס פנצ'ו גונזלס (Pancho Gonzalez). הקיצים עם סבו מצד אמו באוסטין, טקסס, נטעו בו את מה שתיאר מאוחר יותר כשורש של מודעות סביבתית שנמשכה כל חייו.
הוא שרד שנה וחצי באוניברסיטת קולורדו בבולדר לפני שאיבד את חצי המלגה שלו בשל שתייה מרובה וסולק מהלימודים. מה שבא לאחר מכן היה החינוך שבאמת נטמע: מסעות דרך צרפת, ספרד ואיטליה, ציור במכון פראט (Pratt Institute) בברוקלין, ולימודי אמנויות הבמה באקדמיה האמריקאית לאמנויות הדרמה (American Academy of Dramatic Arts) במנהטן, מחזור 1959.
טלוויזיה בשידור חי ופריצת דרך בברודוויי
חייו המקצועיים של רדפורד החלו בשנים האחרונות של עידן הטלוויזיה בשידור חי. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בברודוויי במחזה Tall Story בשנת 1959, ולאחר מכן עבד בהתמדה בסדרות עיר עירומה (Naked City), מאבריק (Maverick), הבלתי משוחדים (The Untouchables), פרי מייסון (Perry Mason), אלפרד היצ'קוק מגיש (Alfred Hitchcock Presents), אזור הדמדומים (The Twilight Zone) ו-הוירג'יניאני (The Virginian), ואף היה מועמד לפרס אמי על The Voice of Charlie Pont ב-1962. הפריצה שלו על הבמה הגיעה ב-1963 כחתן הטרי במחזה של ניל סיימון יחפים בפארק (Barefoot in the Park). לאחר מכן הגיעו סרטים: הופעת בכורה לא מזוהה ב-Tall Story (1960), War Hunt (1962), Inside Daisy Clover (1965), שזיכה אותו בפרס גלובוס הזהב כתגלית השנה, ו-המרדף (The Chase, 1966), סרטו היחיד עם מרלון ברנדו והפעם הראשונה שקיבל קרדיט שווה לצד ג'יין פונדה.
העשור המכניס
ואז הגיעה התקופה שהגדירה את שנות ה-70. יחפים בפארק (1967) הביא לו את הגרסה הקולנועית ללהיט הבימתי שלו. קיד וקסידי (Butch Cassidy and the Sundance Kid, 1969) הפגיש אותו עם פול ניומן, זיכה אותו בפרס באפט"א והפך אותו לכוכב רווחי וגדול. הוא גם הפיק בפועל את הגולש במורד ההר (Downhill Racer, 1969). ירמיהו ג'ונסון (Jeremiah Johnson) ו-המועמד (The Candidate) הגיעו ב-1972, כך היינו (The Way We Were) ו-העוקץ (The Sting) ב-1973 — האחרון היה שיתוף פעולה נוסף עם ניומן, הסרט המכניס ביותר של 1974, והמקור למועמדותו היחידה של רדפורד לפרס האוסקר על משחק. בין 1974 ל-1976 הוא הפך למבצע הראשון מאז בינג קרוסבי ב-1946 שהכניס שלושה סרטים לרשימת עשרת הסרטים המכניסים של שנה אחת, עם גטסבי הגדול (The Great Gatsby, 1974), שלושת ימי הקונדור (Three Days of the Condor) ו-הטייס הגדול וולדו פפר (The Great Waldo Pepper, 1975).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כל אנשי הנשיא (All the President's Men, 1976) היווה את השיא. רדפורד הפיק בפועל וגילם את בוב וודוורד לצד דסטין הופמן; הסרט קיבל שמונה מועמדויות לפרס האוסקר כולל הסרט הטוב ביותר. הוא המשיך לעבוד במשך ארבעה עשורים נוספים — הטוב מכולם (The Natural, 1984), זיכרונות מאפריקה (Out of Africa, 1985) לצד מריל סטריפ, סניקרס (1992), הצעה מגונה (Indecent Proposal, 1993), משחקי ריגול (Spy Game, 2001) — ובגיל מאוחר לקח את התפקיד הראשי כמעט ללא מילים ב-הכל אבוד (All Is Lost, 2013), וזכה בפרס מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקן הטוב ביותר. הוא גילם את אלכסנדר פירס ב-קפטן אמריקה: חייל החורף (2014) וחזר להופעת אורח ב-הנוקמים: סוף המשחק (2019).
הבמאי שאף אחד לא ציפה לו
ואז הגיע המפנה. אנשים פשוטים (Ordinary People, 1980), סרטו הראשון כבמאי, זיכה אותו בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר; הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר כולל הסרט הטוב ביותר. רוג'ר איברט כינה אותו "סרט אינטליגנטי, תפיסתי ומרגש מאוד". הוא המשיך לביים את מלחמה במיליגרו (The Milagro Beanfield War, 1988); נהר זורם באמצע (A River Runs Through It, 1992), שזיכה אותו במועמדות לגלובוס הזהב וחשף את בראד פיט; חידון האשליות (Quiz Show, 1994), שדייוויד אנזן מניוזוויק כינה "הסרט הטוב ביותר שלו מאז 'אנשים פשוטים'"; הלוחש לסוסים (The Horse Whisperer, 1998), שהציג את סקרלט ג'והנסון הצעירה; אגדת באגר ואנס (The Legend of Bagger Vance, 2000); הקונספירציה (The Conspirator, 2010); ו-המרדף אחר הרמזים (The Company You Keep, 2012).
מוסד מתוך גבעת סקי
סאנדנס מעולם לא היה פרויקט של הבל עצמי. המכון והפסטיבל שהקים ב-1978 הפכו לקרש הקפיצה העיקרי עבור הקולנוע העצמאי האמריקאי, ורדפורד הרחיב את המותג לרשת בתי הקולנוע Sundance Cinemas, קטלוג סאנדנס וערוץ סאנדנס, שעלה לשידור ב-29 בפברואר 1996. דרך חברת Wildwood Enterprises, בבעלות משותפת עם המפיק ביל הולדרמן, הפיק את דרום אמריקה באופנוע (The Motorcycle Diaries), כאריות המובלים על ידי כבשים (Lions for Lambs) ו-הקונספירציה. ההערכה של מגזין וראייטי הייתה ישירה: הוא "הפך לסנדק של הקולנוע העצמאי כמייסד מכון סאנדנס", ו-"ככוכב קולנוע בשיאו, מעטים יכלו להשתוות אליו".
שומר הסביבה
רדפורד כיהן כנאמן במועצה להגנת משאבי הטבע, הפיק בפועל וקריין את Incident at Oglala על לאונרד פלטייה והתנועה האינדיאנית האמריקאית, וניהל קמפיין נמרץ נגד צינור הנפט קיסטון (Keystone Pipeline) של חברת TransCanada — ב-2013 המנכ"ל של החברה כינה אותו כמנהיג ההתנגדות. כנאמן של מכללת פיצר (Pitzer College) הוא הודיע באפריל 2014 שהמכללה תמשוך השקעות מחברות דלק מאובנים, וב-2012 הקים שם את מרכז רוברט רדפורד לקיימות בדרום קליפורניה. ברק אובמה, שהעניק לו את מדליית החירות הנשיאותית ב-22 בנובמבר 2016, כינה אותו "אחד משומרי הסביבה הבולטים של דורנו". מבחינה פוליטית הוא היה בלתי ניתן לסיווג: הוא תמך במועמדים רפובליקנים ביוטה, תמך באובמה ב-2012, ואז כתב מאמר דעה ב-2019 שכינה את ממשל טראמפ "מונרכיה בתחפושת" והכריז "הגיע הזמן שטראמפ ילך".
מדוע רוברט מכונה גאון
הטענה הכנה נשענת פחות על אינטלקט ויותר על שיקול דעת — היכולת לראות, עשורים מראש, מה היה חסר למערכת ואז לבנות את החלק החסר. רדפורד לא היה הטכנאי המבריק ביותר מבין הבמאים האמריקאים, ומועמדותו היחידה לאוסקר על משחק, עבור העוקץ, מעידה על כך שבני דורו מעולם לא ראו בו שחקן וירטואוז. הכישרון שלו היה טעם ותזמון: הוא בחר ב-קיד וקסידי, המועמד, כל אנשי הנשיא ו-חידון האשליות, סרטים על מוסדות אמריקאיים שמתפרקים, בדיוק ברגעים שבהם המדינה הייתה מוכנה להסתכל. אז, בעוצמה מרבית, הוא עשה את הדבר המקורי באמת והמיר את הכוכבות לתשתית. רון הווארד כינה אותו "דמות תרבותית משפיעה מאוד" ו-"משנה כללי משחק אמנותי"; הוליווד ריפורטר הציב אותו בין "מעט דמויות המסך האיקוניות באמת של חצי המאה האחרונה". המילה של ברברה סטרייסנד עבורו הייתה "אינטליגנטי".
טענת הנגד אמיתית. המראה המדהים של רדפורד עשה חלק גדול מהעבודה המוקדמת, ומבקרים ציינו זמן רב את הקרירות והאיפוק הקבועים בנוכחותו על המסך. סאנדנס עצמו הפך, עד שנות ה-2000, לשוק תעשייתי לא פחות מאשר למקלט, מסחור שהוא לא מנע. קראו לו גאון של אדריכלות תרבותית במקום של ביצוע, והתואר תופס.
מורשת
רדפורד הודיע על פרישתו ממשחק באוגוסט 2018, ואז הודה בחודש שלאחר מכן שהוא מתחרט על כך, "כי לעולם אי אפשר לדעת". הופעת אורח בסדרה Dark Winds של AMC במרץ 2025 התבררה כהופעתו האחרונה. הוא נפטר בשנתו בביתו בסאנדנס ב-16 בספטמבר 2025, בגיל 89. ההספד של ג'יין פונדה לכד את החיים הכפולים: "הוא עשה הרבה עבור סרטים, הוא באמת שינה סרטים, הרים את הסרטים העצמאיים". מריל סטריפ כתבה בפשטות, "אחד האריות הלך לעולמו".