רוברט נויס: ראש עיריית עמק הסיליקון
בשנתו האחרונה במכללת גרינל, רוברט נויס גנב חזיר שמשקלו עשרים וחמישה פאונד מהחווה של ראש העיר עבור מסיבת לואו של אחוות הסטודנטים. הוא כמעט גורש; מרצה הפיזיקה שלו, גרנט גייל, טען לזכותו עד להשעיה של סמסטר אחד בלבד. היה זה אותו מרצה שהשיג שניים מהטרנזיסטורים הראשונים ממעבדות בל והציג אותם לכיתה שלו. שתי ההתערבויות הללו היו משמעותיות. ההשעיה השאירה את נויס בפיזיקה; הטרנזיסטורים החליטו מה יעשה בה.
בנו של כומר מאיווה
נויס נולד ב־12 בדצמבר 1927 בברלינגטון שבאיווה, השלישי מבין ארבעה בניו של הכומר ראלף ברוסטר נויס, כומר קונגרגציונליסטי, והרייט מיי נורטון, בעצמה בת של איש דת ו, לפי תיאורו של טום וולף, אישה חכמה בעלת רצון שולט. הוא גדל בגרינל.
הוא סיים את לימודיו ב־Phi Beta Kappa ב־1949 עם תואר בפיזיקה ובמתמטיקה, וזכה בפרס בראון דרבי — המוענק, לפי ניסוח המכללה, לסטודנט השנה האחרונה שהשיג את הציונים הטובים ביותר עם כמות העבודה המועטה ביותר. שילוב זה של קלות וקלילות ליווה אותו. ב-MIT, שם קיבל דוקטורט בפיזיקה ב־1953, סטודנטים לתארים מתקדמים אחרים קראו לו רוברט המהיר (Rapid Robert).
הוא החל את דרכו בחברת פילקו (Philco Corporation) בפילדלפיה כמהנדס מחקר, ואז ב־1956 עבר למאונטיין וויו שבקליפורניה, לאחר שגויס על ידי ויליאם שוקלי למעבדת השוקלי סמיקונדקטור. לשוקלי היה פרס נובל ומזג בלתי נשלט. בתוך שנה התפטרו נויס ושבעה עמיתים נוספים — ביניהם גורדון מור — שנודעו כ"שמונה הבוגדים", וייסדו את פיירצ'יילד סמיקונדקטור (Fairchild Semiconductor) בגיבוי של שרמן פיירצ'יילד.
מתכת מעל תחמוצ
הבעיה שהקנתה לנויס את שמו הייתה החיבורים ההדדיים. ג'ק קילבי בטקסס איסטרומנטס הדגים ב־1958 כי מעגל שלם יכול להיבנות מחתיכה אחת של חומר מוליך למחצה, אך הגרסה שלו דרשה חוטים זעירים שהולחמו ידנית בין רכיבים — חוטי טיסה, הבלתי מתאימים לייצור המוני.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תשובתו של נויס באה מתוך עבודה שכבר התנהלה בפיירצ'יילד. ז'אן הורני פיתח את התהליך המישורי בתחילת 1959, תוך התבססות על שיטות הפסיבציה של משטח הסיליקון והחמצון התרמי של מוחמד עטאלה, שהותירו שבב עם משטח עליון שטוח ומצופה תחמוצ. אתגר על ידי עורך פטנטים ג'ון רולס לחשוב על יישומים נוספים, נויס הבחין כי אם המשטח שטוח ומבודד, אפשר פשוט להדפיס את החיבורים עליו: דיודות, טרנזיסטורים, נגדים וקבלים שהתפזרו בתוך הסיליקון, מחוברים על ידי קווי אלומיניום שהונחו מעל. פיירצ'יילד אימצה את שיטת צומת p-n במיתוג הפוך של קורט לֵהובץ כדי לבודד את הרכיבים חשמלית בתוך פרוסת הסיליקון. נויס הגיש את הפטנט שלו למבנה של התקן מוליך למחצה ומוליכים ביולי 1959; הוא אושר ב־25 באפריל 1961, והמעגלים המונוולטיים הפועלים הראשונים ירדו מפס הייצור במאי 1960.
פיירצ'יילד וטקסס איסטרומנטס ביל לאחר מכן שנים בבתי משפט. הפסיקות נטו ברובן לטובתו של נויס, אך החברות הגיעו לפשרה באמצעות הסכם רישוי צולב, וההיסטוריה תיעדה בצדק את שניהם כממציאים משותפים של המעגל המשולב — קילבי על שהוכיח כי הדבר אפשרי, ונויס על שהפך אותו לניתן לייצור. הגישה המישורי שניצל נותרה השיטה הבסיסית שבאמצעותה מיוצרים שבבים כיום.
אינטל וסוג חדש של חברה
ביולי 1968 עזבו נויס ומור את פיירצ'יילד כדי לייסד את אינטל, ונויס שימש כמנכ"ל הראשון שלה עד 1975. הטכנולוגיה הייתה חשובה, אך כך גם התרבות שהוא בנה, שהתבררה כיצוא הניתן להעברה ביותר. נויס ביטל את סממני ההירארכיה התאגידית — ללא מקומות חניה שמורים, ללא מטוסים פרטיים, ללא משרדים פרטיים להנהלה — וניהל את החברה מתוך הנחה שמהנדסים מגיבים לאחריות ולא לפיקוח. כמעט כל חברה בעמק הסיליקון מאז העתיקה איזושהי גרסה של זה, לרוב מבלי לדעת מניין הגיעה.
מעמדו האישי באזור הפך לחצי־רשמי; הוא נודע כראש עיריית עמק הסיליקון, ובשנותיו המאוחרות נטל על עצמו את הבעיות הקולקטיביות של התעשייה, כשהוא מוביל את SEMATECH, קונסורציום ייצור המוליכים למחצה האמריקאי שהוקם כדי להתמודד עם התחרות היפנית. היו ברשותו חמישה עשר פטנטים. הוא הטס מטוסים, גלש במצנחי רחיפה, צלל, וקרא את המינגווי. הוא נישא לאליזבת בות'ומלי ב־1953, הביא ארבעה ילדים והתגרש ב־1974; הוא נישא לאן שמלץ באוורס בהמשך אותה שנה, שהייתה מנהלת כוח האדם הראשונה של אינטל והפכה לסגנית נשיא משאבי האנוש הראשונה של אפל.
ההוקרות היו משמעותיות: מדליית סטיוארט בלאנטין של מכון פרנקלין ב־1966, מדליית הכבוד של IEEE ב־1978 על תרומותיו למעגל המשולב מבוסס הסיליקון, המדליה הלאומית למדע ומדליית פאראדיי ב־1979, בחירה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב־1980, והמדליה הלאומית לטכנולוגיה מידי רונלד רייגן ב־1987. ב־1989 הוא נכנס להיכל התהילה העסקי של ארצות הברית, עם נאום מרכזי מאת הנשיא ג'ורג' בוש האב. הוא מת מהתקף לב ב־3 ביוני 1990, בגיל שישים ושתיים.
מדוע רוברט מכונה גאון
כישרונו של נויס היה ביכולת לראות שבעיה שכולם תקפו חזיתית ניתנת להמסה מהצד. התעשייה ב־1959 ניסתה לצמצם ולחבר רכיבים נפרדים; נויס ראה שתהליך המישורי של הורני הפיק בדרך אגב את הדבר שהפך את החיבור למיותר כשלב נפרד — משטח מבודד שטוח שאפשר להדפיס עליו חיווט. זהו מהלך קוגניטיבי השונה מהמצאה במובן הרגיל. זו ההכרה בכך שפתרון לבעיה אחת כבר מונח בסביבה, בלתי מוכר, לצד בעיה אחרת.
הוא היה גם מהיר באופן יוצא דופן. רוברט המהיר לא היה כינוי שהוענק כלאחר יד על ידי פיזיקאים של MIT, ופרס בראון דרבי עבור הציונים הטובים ביותר עם כמעט אפס עבודה מצביע על אותה איכות. מוסדות אישרו את השיפוט הזה במידה הרבה ביותר האפשרית עבור מוסדות אמריקאיים: המדליה הלאומית למדע, המדליה הלאומית לטכנולוגיה, מדליית הכבוד של IEEE, מדליית פאראדיי.
הטענה הנגדית ההוגנת היא שהמעגל המשולב המונוולטי לא היה שלו בלבד. קילבי הגיע לשם ראשון בהדגמת העיקרון וזכה בפרס נובל עליו ב־2000, עשר שנים לאחר מותו של נויס שהפך אותו לבלתי זכאי. הורני המציא את התהליך המישורי; לֵהובץ סיפק את שיטת הבידוד; עטאלה סיפק את כימיה של פני השטח. תרומתו של נויס הייתה הסינתזה וההכרה במה שהיה חשוב מסחרית, וזה בדיוק מדוע התנהל מאבק בתיאום המשפטי ומדוע הוא הסתיים בתיקו. מנהיגותו בפיירצ'יילד ובאינטל עשויה בסופו של דבר להיות ההישג הגדול יותר, ומנהיגות אינה זהה לגאונות.
מורשת
כל מיקרופסור יורד מעיקרון עיצוב שנויס שרטט ב־1959, וחלק ניכר מהאופן שבו חברות טכנולוגיה מאורגנות נובע מאיך שניהל את אינטל. הוא ייסד את בית הספר למחשוב יישומי ע"ש נויס בקלטק סן לואיס אוביספו, ודחף כל חייו למען חינוך מדעי טוב יותר בכל הרמות. ב־1990, שנת מותו, הוא חלק מדליית מפעל חיים עם ג'ק קילבי וג'ון ברדין — ממציא הטרנזיסטור, הבונה הראשון של המעגל המשולב, והאיש שהפך אותו למשהו שהעולם יכול לייצר בהמוניו.