רובר מרל: הפרופסור שכתב הכול
הוא סיים מחזור של שלושה-עשר רומנים בגיל תשעים וחמש. לפני כן, זכה בפרס גונקור על ספרו הראשון, חדר לתוך מוחו של מפקד אושוויץ, המציא דולפינים מדברים עבור סאטירה על המלחמה הקרה שהוליווד הפיקה בכיכובו של ג'ורג' סי. סקוט (George C. Scott), ותרגם את מסעי גוליבר לצרפתית. העיתון לה מונד (Le Monde) כינה את רובר מרל "הסופר הפופולרי הגדול ביותר של צרפת". לה פיגארו (Le Figaro) ציין, באופן חושפני יותר, כי הוא היה אחד הסופרים הצרפתים הבודדים שזכו גם במכירות גבוהות וגם בהערכה ביקורתית. במשך שישים שנה הוא סירב לבחור בין השניים.
טבסה
מרל נולד ב-28 באוגוסט 1908 בטבסה (Tébessa), שבאלג'יריה הצרפתית. אביו, פליקס מרל, היה מתורגמן לשפה הערבית ונהרג בשנת 1916 בדרדנלים. האם ובנה עברו לפריז, שם עבר הנער סדרה של תיכונים ואחר כך למד בסורבון. הוא הפך לפרופסור לספרות אנגלית, לימד באוניברסיטאות מספר לפני המלחמה, ונשאר איש אקדמיה כל ימיו: הביוגרפיה שלו על אוסקר ויילד הופיעה בשנת 1948 והורחבה בשנת 1955, והוא הפיק תרגומים, ביניהם מסעי גוליבר של סוויפט.
הקריירה האקדמית מסבירה רבות על הסופר. מרל הגיע לכתיבת פרוזה מאוחר, בגיל ארבעים ואחת, כשאוזנו של פילולוג והרגליו של חוקר כבר מעוצבים לחלוטין.
זוידקוט
בשנת 1939 הוא גויס כמתורגמן לחיל המשלוח הבריטי, ובמאי 1940 הוא היה על החוף בזוידקוט (Zuydcoote), בקצה פינוי דנקרק. לאחר מכן הוא תיאר זאת כ"הגרלה עיוורת ונתעבת" — אנשים שחיו ואנשים שמתו ממוינו על ידי שום דבר בכלל. הוא נשבה, הוחזק בסטלאג (Stalag) VID בדורטמונד, ברח, ונתפס שוב בתחנת המכס הבלגית. הוא הוחזר ביוני 1943 וקיבל מאוחר יותר את צלב הלוחם (Croix du Combattant).
סוף שבוע בזוידקוט (Week-end à Zuydcoote), שפורסם בשנת 1949, היה הרומן הראשון שלו והפך לסנסציה מיידית. הוא זכה בפרס גונקור. חמש-עשרה שנים מאוחר יותר הנרי ורנול (Henri Verneuil) צילם אותו עם ז'אן-פול בלמונדו, והסרט היה הצלחה מסחרית משמעותית ששיפרה את מעמדם של שניהם עוד יותר. כוחו של הספר טמון בסירובו למסגרת ההירואית: דנקרק מהחול, ללא המיתוס הנלווה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בתוך נפש הרוצח
המוות הוא המקצוע שלי (La mort est mon métier) הופיע בשנת 1952 ונותר ספרו המטריד ביותר. זהו תיאור בגוף ראשון של דמות המבוססת מקרוב על רודולף הס (Rudolf Höss), מפקד אושוויץ: נרטיב מתוך מוחו של אדם רגיל, חרוץ וחסר דמיון לחלוטין, שארגן רצח תעשייתי כיוון שזה היה תפקידו. מרל כתב זאת שבע שנים לאחר המלחמה, לפני שהיה קיים אוצר המילים לדיון בתודעה כזו, והוא כתב זאת ללא התערבות עריכתית, נותן למספר לגנות את עצמו על ידי השטיחות של קולו שלו. זוהי אסטרטגיה מסוכנת מבחינה טכנית והישג ניכר של תעוזה.
דולפינים וקץ העולם
לאחר מכן הוא פנה לכיוון אחר, והמשיך בו. האי (L'Île) הופיע בשנת 1962 ועובד למיני-סדרה בשנת 1987. חיה בעלת תבונה (Un animal doué de raison, 1967), בהשראת המחקר של ג'ון לילי (John Lilly) על קוגניציה של דולפינים, היא סאטירה על המלחמה הקרה אודות דולפינים מדברים שהופכים לכלי עבודה של המדינה; הוליווד צילמה זאת בשנת 1973 תחת השם יום הדולפין (The Day of the Dolphin) עם ג'ורג' סי. סקוט. מלוויל (Malevil, 1972), רומן פוסט-אפוקליפטי על ניצולים בטירה מבוצרת, צולם בשנת 1981. מדרפור (Madrapour) ו-המאפיין של האדם (Le propre de l'homme, 1989, ששודר בטלוויזיה בשנת 1996) באו בעקבותיהם.
הוא היה מעורב פוליטית לאורך כל הדרך. מרל אהד את המפלגה הקומוניסטית הצרפתית עד שהפלישה הסובייטית לאפגניסטן סיימה את העניין; בסביבות 1965 הוא תרגם את יומני צ'ה גווארה וכתב את מונקדה: הקרב הראשון של פידל קסטרו (Moncada: premier combat de Fidel Castro). הוא לא התרשם ממאי 1968, והעיר כי הדבר היחיד בעל ערך שיצא ממנו היה שחרור היחסים המיניים.
הון צרפת
בגיל שישים ותשע, גיל שבו רוב הסופרים מתבססים, החל מרל בעבודה שהפכה אותו לשם דבר. הון צרפת (Fortune de France) הופיע בשנת 1977, כשהוא מתוכנן כרומן עצמאי; הקוראים דרשו עוד, והוא המשיך במשך עשרים ושש שנים, כשהוא מסיים את הכרך השלושה-עשר בשנת 2003 בגיל תשעים וחמש.
המחזור משתרע בין השנים 1547 עד 1661, דרך מלחמות הדת בצרפת ועד תקופת מלכותו של לואי ה-14, ומסופר על ידי רופא פרוטסטנטי ומרגל מזדמן, פייר דה סוראק (Pierre de Siorac), במשך ששת הכרכים הראשונים ואז על ידי בנו פייר-עמנואל עבור שבעת הנותרים. מה שמייחד אותו הוא השפה. מרל, חוקר אמיתי של הנושא, כתב בצרפתית ארכאית מתובלת בניב האזורי של פריגור (Périgord), מתוך אמונה שלא ניתן להעביר את האווירה של תקופה ללא המונחים המוזרים והדיבור המקומי של הזמן ההוא. הוא גם כפף את ההמצאה הדרמטית לדיוק היסטורי, מה שהציב אותו, כפי שראה זאת, קרוב יותר לפלובר מאשר לדיומא — אם כי המבקרים קראו לו אלכסנדר דיומא של המאה העשרים בכל מקרה. עד שנת 2014 הסדרה מכרה יותר מחמישה מיליון עותקים בצרפת. הוצאת פושקין (Pushkin Press) החלה להוציא תרגומים לאנגלית בשנת 2014, החל מ-האחים (The Brethren), ופרסמה ארבעה כרכים עד שנת 2018.
מדוע רובר מכונה גאון
האיכות היא מגוון המבוסס על מלומדות — שילוב יוצא דופן, מכיוון שמגוון אצל סופר נרכש בדרך כלל על ידי עבודה שטחית. מרל עשה את ההפך. כל אחד מהשינויים בנושאי הכתיבה שלו נשען על מחקר אמיתי: מחקרי היונקים הימיים של לילי מאחורי רומן הדולפינים, התיעוד התיעודי של המחנות מאחורי המוות הוא המקצוע שלי, ועבור הון צרפת, שליטה בצרפתית של המאה ה-16 ובניב הפריגורדין מספיק עמוקה כדי שכתב בזה שלושה-עשר כרכים. זהו הישג של פילולוג שבוצע בתוך רומן פופולרי, וזו הסיבה ש-לה פיגארו יכול היה לציין שהוא היה אחד הסופרים הצרפתים הבודדים שהחזיקו גם בקהל ההמונים וגם במבקרים. ה-וול סטריט ג'ורנל שיבח את המחקר המעמיק שלו, עומק ההבנה והמגע הפופולרי, ואת כישרונו המיוחד לטקסטורה של חיי היומיום לצד פוליטיקה גבוהה. חמישה מיליון עותקים של מחזור היסטורי אחד במדינה אחת הוא מספר קשה.
טיעון הנגד הוא שמרל לא המציא דבר מבחינה צורנית. הוא היה מבצע מעולה של סגנונות קיימים — רומן המלחמה, הסאטירה הספקולטיבית, הרומן ההיסטורי — לא סופר ששינה את מה שהספרות יכולה לעשות, ואף מבקר רציני לא מציב אותו בין החדשנים הצרפתים של המאה. המדע הבדיוני מתקופת הביניים התיישן בדרכים שהעבודה ההיסטורית לא התיישנה; חיה בעלת תבונה נקרא כעת כיצירה תקופתית על חרדה תקופתית. והשטף שאפשר לו לנוע בין ז'אנרים שימש נגדו, כראיה לכך שהוא היה בדרן מקצועי עם דוקטורט ולא אמן עם חזון. פסק הדין ההוגן הוא שהגאונות שלו הייתה מהסוג של האומן, שהופעלה ברמה יוצאת דופן של הכנה ונמשכה לאורך חיים מקצועיים ארוכים באופן בלתי סביר — בן התשעים וחמש המסיים את הכרך השלושה-עשר שלו בניב של המאה ה-16 הוא המקרה, המוצג בתמונה אחת.
מורשת
מרל נישא שלוש פעמים והיו לו ארבעה בנים ושתי בנות. הוא מת מהתקף לב ב-27 במרץ 2004 במונפור-ל'אמורי (Montfort-l'Amaury), בגיל תשעים וחמש. בצרפת ספרי הון צרפת נשארים בהדפסה קבועה ונקראים בהתמדה; במקומות אחרים הוא שורד בעיקר דרך הסרטים — סוף שבוע בדנקרק, יום הדולפין, מלוויל — וזהו גורל מוזר לאדם שהישגו העמוק ביותר היה עניין של אוצר מילים. הגילוי מחדש בשפה האנגלית שהוצאת פושקין החלה בשנת 2014 נתקע לאחר ארבעה כרכים. תשעה נותרו ללא תרגום, מה שאומר שרוב העולם דובר האנגלית מעולם לא פגש את הסופר שלה מונד כינה הסופר הפופולרי הגדול ביותר של צרפת.