ריצ'רד סטולמן: המתכנת שהפך את זכויות היוצרים לנשק
בשנת 1977 המעבדה למדעי המחשב של MIT התקינה מערכת סיסמאות. סטולמן פיענח את הסיסמאות, ואז כתב לכל משתמש והציע להם לאמץ סיסמה ריקה במקום, כדי שגישה אנונימית תוכל להימשך. בערך אחד מכל חמישה נענה. המחווה מכילה הכל: היכולת הטכנית, האבסולוטיזם המוסרי, הנכונות להיות האדם היחיד בחדר שחושב שנוחות היא פשע.
ילד עם המדריך של IBM 7094
הוא נולד בעיר ניו יורק ב-16 במרץ 1953 למשפחה יהודית, עם מערכת יחסים בעייתית עם הוריו ותחושה שחסר לו בית ראוי. הוא היה מוקסם ממחשבים לפני שהיה נער וקרא מדריכי IBM 7094 במחנה קיץ להנאתו. הוא לקח שיעורי שבת לתלמידי תיכון באוניברסיטת קולומביה מ-1967 עד 1969 והתנדב כעוזר מעבדה במחלקה לביולוגיה של אוניברסיטת רוקפלר. הוא נכנס להרווארד בסתיו 1970, שרד את המתמטיקה 55 הידועה לשמצה, וסיים בהצטיינות יתרה (magna cum laude) בפיזיקה ב-1974. הוא נרשם ל-MIT כסטודנט לתואר שני בפיזיקה אך נטש את הדוקטורט לאחר שנה כדי לתכנת במשרה מלאה.
האחרון מהאקרים של מעבדת הבינה המלאכותית
הוא הצטרף למעבדת הבינה המלאכותית של MIT כמתכנת ב-1971 ונשאר למעלה מעשור, עובד על TECO, על Emacs עבור מערכת שיתוף הזמן הבלתי תואמת, ועל מערכות הפעלה של מכונות ליספ (Lisp). הוא היה שותף לכתיבת מאמר ב-1977 עם ג'רי סוסמן על חזרה לאחור מונחית תלות, תרומה אמיתית למחקר בינה מלאכותית. אבל התרבות שאליה הצטרף, שבה תוכנה הופצה בחופשיות בין האנשים שהשתמשו בה, התמוססה סביבו כאשר ספקים מסחריים החלו לשלוח קבצים בינאריים ללא קוד מקור. סטולמן הגיע למסקנה שאף אחד אחר לא הגיע אליה: שזו לא הייתה התפתחות כלכלית אלא קטסטרופה אתית, ושמישהו יצטרך לבנות תחליף חופשי להכל.
גנו (GNU)
בספטמבר 1983 הוא הכריז על פרויקט גנו ב-ARPANET וב-USENET: מערכת הפעלה תואמת יוניקס שלמה העשויה כולה מתוכנה חופשית. ההצדקה שלו הייתה שטוחה באופן אופייני. "כמפתח מערכות הפעלה, היו לי הכישורים הנכונים לעבודה זו." בפברואר 1984 הוא עזב את MIT כדי שהמוסד לא יוכל לתבוע בעלות על הקוד, תוך שמירה על שיוך מדען אורח ללא שכר עד בערך 1998. הוא פרסם את המניפסט של גנו ב-1985 וייסד את קרן התוכנה החופשית באוקטובר של אותה שנה כמלכ"ר, מכהן כנשיא ללא שכר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ואז הוא כתב את התוכנה. GNU Emacs, העורך הניתן להרחבה שחלוץ דור של רעיונות על מחשוב אינטראקטיבי. מהדר ה-C של גנו, שהורחב מאוחר יותר לאוסף המהדרים של גנו. מנפה השגיאות של גנו. GNU Make. Texinfo, שהושלם ב-1986. בשילוב עם הליבה של לינוס טורבאלדס ב-1991, כלים אלה הפכו למערכת ההפעלה שמריצה כיום את רוב השרתים בעולם ו, דרך אנדרואיד, את רוב הטלפונים שלו.
קופילפט (Copyleft)
ההמצאה המשמעותית ביותר שלו לא הייתה תוכנית. קופילפט לוקח את חוק זכויות היוצרים, כלי שנועד להגביל העתקה, והופך אותו: רישיון שמעניק חירויות גורפות בתנאי היחיד שיצירות נגזרות יעניקו את אותן חירויות. הוא הופיע לראשונה ברישיון הציבורי הכללי של GNU Emacs; רישיון GPL עצמאי מתוכנית הגיע ב-1989, וכל גרסה מאז נערכה על ידי סטולמן. הוא הפך לרישיון התוכנה החופשית הנפוץ ביותר שקיים, והוא הפך עמדה פילוסופית לעמדה הניתנת לאכיפה משפטית. הוא מתעקש שהטיעון הוא מוסרי ולא פרגמטי, שחופש תוכנה חשוב "למען המשתמשים והחברה כערך מוסרי", והוא מפקח על אוצר המילים בהתאם: תוכנה חופשית ולא קוד פתוח, קניינית ולא קוד סגור, גנו/לינוקס ולא לינוקס, ניהול הגבלות דיגיטליות ולא ניהול זכויות דיגיטליות.
הקמפיין הארוך
מאמצע שנות ה-90 הוא בילה את רוב זמנו בהסברה, נגד פטנטים על תוכנה, DRM, הסכמי רישיון למשתמש קצה, הסכמי סודיות, מפתחות הפעלת מוצר, הגנה מפני העתקה, פורמטים קנייניים וקבצים בינאריים ללא מקור. הוא היה שותף להקמת הליגה לחופש תכנות ב-1989. ב-2006 הוא שכנע את מדינת קראלה ההודית להעביר 12,500 מחשבי בית ספר מ-Windows, ואסף הצהרות תמיכה מהנשיא א.פ.ג'. עבדול קלאם, סגולן רויאל ורפאל קוראה. הוא הפגין נגד ATI עם שלט שקרא "אל תקנו מ-ATI, אויב החופש שלכם." הוא תיאר את סטיב ג'ובס כהשפעה ממאירה על המחשוב. הוא חי את הדוקטרינה במידה שכמעט אף אחד לא משתווה לה: ThinkPad X200 משופץ שמריץ Libreboot ו-Trisquel, ללא טלפון נייד, ללא כרטיסי מפתח, ללא גלישה ישירה באינטרנט, דפים מאוחזרים על ידי פרוקסי דוא"ל או מעל Tor.
הנפילה והחזרה
בספטמבר 2019, ברשימת תפוצה של MIT CSAIL שדנה בתרומות של ג'פרי אפשטיין לאוניברסיטה, סטולמן התנגד לתיאור של מרווין מינסקי המנוח כמי ש"הואשם בתקיפה" של קורבן הסחר וירג'יניה ג'ופרה, בטענה שה"תרחיש הסביר ביותר הוא שהיא הציגה את עצמה בפניו כמעוניינת לחלוטין." כתבים ישנים צפו, כולל פוסט מ-2006 שקבע "אני סקפטי לגבי הטענה שפדופיליה מרצון פוגעת בילדים." ב-14 בספטמבר הוא כתב ש"דרך שיחות אישיות בשנים האחרונות, למדתי להבין איך מין עם ילד יכול לפגוע בו פסיכולוגית. זה שינה את דעתי בנושא." יומיים לאחר מכן הוא התפטר גם מ-MIT וגם מה-FSF, תוך ציון "סדרה של אי-הבנות ואפיון שגוי" וציין שהוא כינה את אפשטיין "אנס סדרתי" ש"הגיע לו להיכלא." כאשר דירקטוריון ה-FSF החזיר אותו במרץ 2021, מכתב פתוח שנתמך על ידי GNOME, מוזילה, רד האט, ה-EFF, ה-OSI, פרויקט Tor ואחרים דרש את הסרת סטולמן וכל הדירקטוריון; מכתב נגד הגן עליו. ה-FSF אישר מחדש את ההחלטה ב-12 באפריל 2021, וסטולמן התנצל תוך ציון כישורי החברה הדלים שלו. מספר ארגונים ניתקו קשרים. הוא חשף אבחנה של לימפומה פוליקולרית בנאום המרכזי של יום השנה הארבעים לגנו בספטמבר 2023, ודיווח מאוחר יותר על הפוגה.
מדוע ריצ'רד מכונה גאון
קרן מקארתור השתמשה במילה באופן מוסדי ב-1990, ובאותה שנה ה-ACM העניק לו את פרס גרייס מארי הופר "על עבודה חלוצית בפיתוח העורך הניתן להרחבה EMACS." האקדמיה הלאומית להנדסה בחרה בו ב-2002 על ייסוד גנו ותנועת התוכנה החופשית. האיכות הספציפית היא דמיון משפטי-טכני המותך עם סובלנות יוצאת דופן לבידוד. קופילפט הוא הרעיון הנדיר שהוא בו-זמנית האק ומהלך משפטי: הוא דרש לראות שגוף חוק שנבנה כדי לסגור יכול להפוך, ללא תיקון, למנוע של הכלל. הוא אז ביצע זאת כמתכנת מהדרגה הראשונה, כותב אישית מהדרים, עורכים ומנפי שגיאות שנשארים תשתית נושאת עומס ארבעה עשורים לאחר מכן. מקרה הנגד הוא אמיתי ולא מחמיא. אותו אבסולוטיזם שהפך את גנו לאפשרי הפך אותו לחבות סדרתית, והערותיו ב-2019 על קורבן סחר לא היו קריאה שגויה של טון אלא כישלון של תפיסה מוסרית רגילה, שהוגנה זמן רב לאחר שהיה צריך לנטוש אותה. הליבה של גנו, Hurd, מעולם לא נשלחה בצורה שמישה; מערכת ההפעלה שהוא יצא לבנות הושלמה על ידי טורבאלדס, שאין לו אף אחת מהאידאולוגיות שלו. הגאונות של סטולמן היא אמיתית, צרה ויקרה.
מורשת
הוא מחזיק בתארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות בשוודיה, סקוטלנד, בלגיה, ארגנטינה, איטליה, פרו, קנדה וצרפת, פרס חלוץ EFF מ-1998, פרס טקדה ליזמות טכנולוגית מ-2001 ופרס מערכות תוכנה של ACM ב-2015 עבור GCC. האנדרטה העמידה יותר היא שחלק גדול מהמחשוב בעולם מריץ כיום קוד שלא ניתן לסגור אותו מבחינה משפטית, מכיוון שאדם עקשן אחד בקיימברידג' החליט ב-1983 שזה לא צריך להיות.