ריכרד אדולף זיגמונדי
ריכרד אדולף זיגמונדי (בהונגרית: Zsigmondy Richárd Adolf; 1 באפריל 1865 – 23 בספטמבר 1929) היה כימאי יליד אוסטריה. הוא נודע בזכות מחקריו על קולואידים, שעליהם הוענק לו פרס נובל לכימיה בשנת 1925, וכן בזכות היותו שותף להמצאת האולטרה-מיקרוסקופ ופילטרים ממברניים שונים. המכתש זיגמונדי על הירח קרוי על שמו.
ביוגרפיה
### שנים מוקדמות
זיגמונדי נולד בווינה, האימפריה האוסטרית, למשפחת אצולה הונגרית. אמו, אירמה סאקמארי (Irma Szakmáry), הייתה משוררת שנולדה במרטונבאשר (Martonvásár), ואביו, אדולף זיגמונדי האב, היה מדען מפרשבורג (Pozsony, ברטיסלבה של ימינו) שהמציא מספר מכשירים כירורגיים לשימוש ברפואת שיניים. בני משפחת זיגמונדי היו לותרנים. מוצאם הוא מיוהנס (בהונגרית: János) זיגמונדי (1686–1746, ברטפא, ממלכת הונגריה) והמשפחה כללה מורים, כמרים ולוחמי חופש הונגרים. ריכרד גדל אצל אמו לאחר מות אביו בטרם עת בשנת 1880, וזכה לחינוך מקיף. הוא נהנה מתחביבים כמו טיפוס הרים וטיולים עם אחיו. אחיו הגדולים, אוטו (רופא שיניים) ואמיל (רופא), היו מטפסי הרים ידועים; אחיו הצעיר, קארל זיגמונדי, הפך למתמטיקאי בולט בווינה. בתיכון פיתח ריכרד עניין במדעי הטבע, במיוחד בכימיה ובפיזיקה, וערך ניסויים במעבדה הביתית שלו.
הוא החל את דרכו האקדמית בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת וינה, אך עבר עד מהרה לאוניברסיטה הטכנית בווינה, ומאוחר יותר לאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, כדי ללמוד כימיה בהנחיית וילהלם פון מילר (1848–1899). באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן ערך מחקר על אינדן וקיבל את הדוקטורט מאוניברסיטת ארלנגן בשנת 1889.
### קריירה
בשנת 1885 פרסם זיגמונדי את מאמרו הראשון כפרסום משותף עם הפרופסור הווינאי שלו, רודולף בנדיקט, על שיטה לקביעת גליצרין. מאמרו משנת 1887 "צבעים וזיגוגים חדשים על זכוכית" (Neue Lüster und Farben auf Glas) סימן את תחילתו של תחום מחקר שעליו יעבוד במשך 30 השנים הבאות. זיגמונדי עזב את הכימיה האורגנית כדי להצטרף לקבוצת הפיזיקה של אוגוסט קונד באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין.
ביולי 1892 ערך זיגמונדי קולוקוויום באוניברסיטה הטכנולוגית של גראץ, שהוערך בין היתר על ידי אלברט פון אטינגסהאוזן ופרידריך אמיך, כדי להסמיך אותו למשרת פרופסור עוזר. שם הוא גם השלים את ההביליטציה שלו בשנת 1893. בשל ידיעותיו על זכוכית וצביעתה, בשנת 1897 הציע לו מפעל הזכוכית שוט (Schott) משרה, והוא קיבל אותה. הוא המציא את "זכוכית החלב של יינה" (Jenaer Milchglas) וערך מחקרים על זכוכית רובי אדומה. פעילות ההרצאות שלו בגראץ מתועדת עד שנת 1899.
זיגמונדי עזב את מפעל שוט בשנת 1900, אך נשאר ביינה כמרצה פרטי כדי להמשיך במחקריו. יחד עם יצרנית המכשירים האופטיים צייס (Zeiss), הוא פיתח את האולטרה-מיקרוסקופ. הקריירה המדעית שלו נמשכה בשנת 1908 באוניברסיטת גטינגן, שם נשאר להמשך הקריירה המקצועית שלו כפרופסור לכימיה אי-אורגנית. בשנת 1925 קיבל זיגמונדי את פרס נובל לכימיה על עבודתו על קולואידים והשיטות שבהן השתמש, כגון האולטרה-מיקרוסקופ שעליו התבסס מחקרו על ארגמן קסיוס.
לפני שסיים את עבודת הדוקטורט שלו בכימיה אורגנית, הוא פרסם מחקר על צביעת זכוכית במלחי כסף וחלקיקי כסף מומסים, אותם שחזר על ידי המסת הזכוכית בחומצה הידרופלואורית.
במהלך שהותו בגראץ ביצע זיגמונדי את עבודת המחקר החשובה ביותר שלו, על כימיה של קולואידים. המנגנון המדויק המעניק את הצבע האדום לזכוכית חמוציות או זכוכית רובי היה תוצאה של מחקריו על קולואידים.
בשנים מאוחרות יותר הוא עבד על הידרוסולים של זהב והשתמש בהם כדי לאפיין תמיסות חלבון. בזמן שהותו ביינה, הוא פיתח את האולטרה-מיקרוסקופ יחד עם הנרי זידנטופף. לאחר המעבר לגטינגן, שיפר זיגמונדי את הציוד האופטי שלו לצפייה בננו-חלקיקים זעירים ביותר התלויים בתמיסה נוזלית. כתוצאה מכך, הוא הציג את אולטרה-מיקרוסקופ הטבילה בשנת 1912.
יחד עם וילהלם בכמן, פיתח זיגמונדי פילטר ממברני חדש (1916). מאוחר יותר הוא העביר את הפטנטים שלו לחברה שהוקמה על ידו, על ידי בעלי מניות אחרים ועל ידי חברת סרטוריוס (Sartorius AG), שמוזגה לסרטוריוס בסוף שנות ה-70.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### חיים פרטיים
בשנת 1903 נשא זיגמונדי לאישה את לאורה לואיזה מילר, ונולדו להם שתי בנות, אנה-מארי וקאתה.
ריכרד זיגמונדי מת עקב טרשת עורקים, חודשים ספורים בלבד לאחר פרישתו ממשרתו באוניברסיטת גטינגן בתחילת מרץ.
הוא היה בן דודו של האדריכל פריגייש שולק (Frigyes Schulek), שאמו הייתה אוגוסטה זיגמונדי. הוא קשור גם לכנר דנש זיגמונדי (Dénes Zsigmondy).
אילן יוחסין
תארים והוקרה
- פרס נובל לכימיה (1925, הוענק ב-1926)
- חבר באקדמיה למדעים ולמדעי הרוח של גטינגן, גטינגן (מאז 1914)
- חבר מתכתב באקדמיה למדעים של סרגוסה, האקדמיה האוסטרית למדעים ואקדמיות/חברות אקדמיות בוולנסיה ובהארלם.
- תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הטכנית בווינה (1917), האוניברסיטה הטכנולוגית של גראץ (1928), והפקולטה לרפואה של אוניברסיטת קניגסברג.
פרסומים נבחרים
- Zsigmondy, R. (1885). "Die Bestimmung des Glycerins in verdünnten wässrigen Lösungen und in Fetten". Chemiker-Zeitung. 9 (55). Rudolf Benedikt: 975–976. Bibcode:1900AnP...306...69P. doi:10.1002/andp.19003060105.
- Zsigmondy, R. (1887). "Neue Lüster und Farben auf Glas". Polytechnisches Journal. 266: 364–370.
- Zsigmondy, R. (1890). Beiträge zur Synthese von Indenderivaten. München: Buchdr. von J. Fuller. LCCN tmp84012343.
- Zsigmondy, R. (1898). "Ueber wässrige Lösungen metallischen Goldes". Annalen der Chemie. 301 (1): 29–54. Bibcode:1943NW.....31..153P. doi:10.1002/jlac.18983010104.
- Zsigmondy, R. (1901). "Ueber die Absorption des Lichtes in Farbgläsern". Annalen der Physik. 309 (1): 60–71. Bibcode:1901AnP...309...60Z. doi:10.1002/andp.19013090104.
- Zsigmondy, R. (1902). "Über kolloidale Lösungen". Zeitschrift für Elektrochemie. 8 (36): 684–687. doi:10.1002/bbpc.19020083608.
- Zsigmondy, R. (1905). Zur Erkenntnis der Kolloide. Über irreversible Hydrosole und Ultramikroskopie. Jena: Gustav Fischer. OL 1473920W.
- Zsigmondy, R. (1907). Über Kolloid-Chemie mit besonderer Berücksichtigung der anorganischen Kolloide. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.
- Zsigmondy, R. (1909). Colloids and the ultramicroscope; a manual of colloid chemistry and ultramicroscopy. Jerome Alexander (chemist) (transl.) (1st ed.). New York: Wiley (publisher). LCCN 09012628.
- Zsigmondy, R. (1912). Kolloidchemie: ein Lehrbuch. Leipzig: Otto Spamer. LCCN 12018021.
- Zsigmondy, R. (1913). "Über einen einfachen Ultrafiltrationsapparat". Angewandte Chemie. 26 (63): 447–448. Bibcode:1913AngCh..26..447Z. doi:10.1002/ange.19130266303.
- Zsigmondy, R. (1914). "Handhabung des Immersionsultramikroskops". Kolloid-Zeitschrift. 14 (6). W. Bachmann: 281–295. doi:10.1007/BF01423340. S2CID 97752413.
- Zsigmondy, R. (1917). The chemistry of colloids, Part I. Spear, E. (transl.) (1st ed.). New York: Wiley (publisher). LCCN 17029221.