רפאל למקין (Raphael Lemkin): האיש שנתן שם לפשע ללא שם
בנירנברג בשנת 1945, משפטן פולני-יהודי שעבד עבור התביעה האמריקאית למד באותה עת כי המילה שעבורה נלחם שנים כדי להכניסה למשפט הבינלאומי — רצח עם (genocide) — חלה כעת על משפחתו שלו. ארבעים ותשעה מקרוביו, כולל הוריו, נרצחו במחנות השמדה, בגטאות ובצעדות מוות. הוא טבע את המילה כדי לתאר את מה שקורה לאחרים. הוא הקדיש את שארית חייו לגילוי עד כמה היא מתארת במדויק גם את מה שקרה לו.
נער חווה שקרא על טבח
רפאל למקין נולד בשנת 1900 בחווה קטנה ליד וולקוביסק (Wołkowysk), במה שהיה אז האימפריה הרוסית וכיום פולין, למשפחה יהודית. כילד הוא נמשך לתיעוד ההיסטורי של רדיפות דתיות ואתניות, ובמיוחד לפרעות שפקדו את האזור מעת לעת. במהלך לימודי המשפטים שלו בשנות העשרים לחייו, הוא למד על הרצח ההמוני של הארמנים על ידי האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה והופתע מחוסר צדק מסוים: האנשים האחראים לכך לא עמדו בפני כל השלכה משפטית בינלאומית משמעותית, כיוון שלא היה קיים חוק להעמידם לדין על השמדת קבוצה ככזו, אלא רק על פשעים נגד יחידים. הפער הזה הפך למפעל חייו.
עשור של הצעות שנדחו
במהלך שנות ה-30, בעודו עובד כחוקר משפטי ועורך דין בפולניה, הציע למקין שוב ושוב לגופים משפטיים בינלאומיים שהשמדת קבוצות אתניות, דתיות וחברתיות תוכר כפשע בינלאומי מובחן, כזה שקטגוריות החוק הקיימות פשוט לא תפסו. כל הצעה לא הובילה לדבר. לארכיטקטורה המשפטית הבינלאומית של התקופה שבין מלחמות העולם לא היה אוצר מילים למה שתיאר, ובלי אוצר המילים, לא הייתה דרך לבנות את החוק סביבו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בריחה ומילה חדשה
כאשר גרמניה פלשה לפולין ב-1939, למקין ברח והגיע בסופו של דבר לארצות הברית. הוא לימד באוניברסיטת דיוק (Duke University) לפני שעבר לוושינגטון די.סי. ב-1942 כדי לעבוד כאנליסט עבור משרד המלחמה האמריקאי, כשהוא חוקר בפירוט את התיעוד המשפטי והאדמיניסטרטיבי של אירופה הכבושה. בשנת 1944 פרסם את "שלטון הציר באירופה הכבושה" (Axis Rule in Occupied Europe), ניתוח משפטי מעמיק של הממשל הנאצי בשטחים שנכבשו — ובו הציג מילה חדשה: רצח עם (genocide), שילוב של המילה היוונית genos (גזע, שבט) עם הסיומת הלטינית -cide (הרג), והגדיר זאת כהשמדה מתואמת של היסודות החיוניים של אומה או קבוצה אתנית, ולא רק הריגת חבריה כפרטים. המילה נתנה שם למשהו שהעולם צפה בו קורה ללא קטגוריה משפטית שתכיל אותו.
נירנברג וגילוי האובדן האישי
למקין הצטרף לצוות המשפטי האמריקאי שהכין את משפטי נירנברג והצליח להכניס את המושג "רצח עם" לכתבי האישום נגד ההנהגה הנאצית — תקדים, אם כי ההרשעות שהתקבלו עדיין לא התייחסו לרדיפה בעת שלום של קבוצה כפשע בינלאומי עצמאי. בנירנברג, במהלך העבודה על התיק, נודע ללמקין על היקף אובדנו האישי: ארבעים ותשעה מבני משפחתו, כולל אמו ואביו, נרצחו במרכזי השמדה, מחנות ריכוז, גטו ורשה ובצעדות מוות. הוא בנה מושג משפטי כדי לתאר קטגוריה של זוועה בצורה מופשטת; כעת למד על יישומו המדויק והממצה על משפחתו שלו.
המערכה למען אמנה
במקום לסגת, למקין הפך את שארית חייו למסע לובינג ממוקד, כשהוא נע במסדרונות האומות המאוחדות שזה עתה הוקמו כדי לשכנע משלחת אחר משלחת שצריך לקודד את רצח העם כפשע עצמאי תחת המשפט הבינלאומי, שניתן להעמיד לדין בגינו ללא קשר אם הוא התרחש בזמן מלחמה או שלום. הוא פעל במסדרונות העצרת הכללית כמעט לבדו, ללא גיבוי מוסדי, תוך שהוא מתעמת עם צירים ודיפלומטים באופן אישי ומתייחס למערכה כמשימה אישית ולא כמטלה מקצועית. העצרת הכללית הכירה לראשונה ברצח עם כפשע בינלאומי ב-1946, וב-9 בדצמבר 1948, האו"ם אימץ את האמנה למניעתו ולהענשת הפשע של רצח עם — אמנה שנבנתה, יותר מכל אדם בודד אחר, על נחישותו של למקין עצמו.
מדוע רפאל מכונה גאון
המקרה של למקין כגאון הוא ברור באופן יוצא דופן, שכן הוא נשען על מעשה אחד הניתן לאימות: הוא זיהה קטגוריה של זוועה שחוזרת לאורך ההיסטוריה — ההשמדה המכוונת של עם כעם — ונתן לה שם וארכיטקטורה משפטית מדויקים מספיק כדי שממשלות העולם יסכימו בסופו של דבר להפליל אותה. זו אינה תגלית במובן המדעי אלא במובן המושגי: מתן שם נכון למשהו, כך שהוא הופך גלוי למשפט, למדיניות ולמצפון הציבורי באופן שלא היה קודם לכן. חוקרי משפט והיסטוריונים נותנים לו קרדיט באופן עקבי על כך שכפה בכוחות עצמו קטגוריה חדשה לחלוטין לתוך המשפט הבינלאומי מול אדישות דיפלומטית מתמשכת — הישג של בהירות אינטלקטואלית ושכנוע בלתי פוסק. הסיבוך הכן הוא שהמושג שעבורו זכה בהכרה היה, מההתחלה, צר יותר מזה שביקש: האמנה הסופית הוציאה קבוצות פוליטיות וקטגוריות אחרות שעליהן טען, פשרה שלמקין קיבל אך מעולם לא הפסיק להתחרט עליה, והתיעוד המעשי של האמנה במניעת רצח עם בעשורים שחלפו נותר, לפי רוב ההערכות הכנות, חלש. הגאונות שלו הולידה מילה וחוק; היא לא הולידה, בעצמה, אכיפה.
מורשת
למקין בילה את שנותיו האחרונות בלחץ על מדינות בודדות לאשרר את האמנה שעבור יצירתה נלחם, עבודה שצרכה את בריאותו ואת כספו כאחד, הנתמכת בעיקר על עוצמת אמונתו ולא על שכר מוסדי או תפקיד קבוע. הוא מת ב-1959, עני ובודד ברובו, לאחר שויתר על קריירה יציבה למען מטרה שמעט אנשים סביבו הבינו באותה עת. המילה שהמציא הפכה מאז לאחת המשמעותיות ביותר במשפט הבינלאומי ובשיח זכויות האדם, והיא מופעלת בבתי משפט, באמנות ובוויכוח ציבורי בכל מקום שבו נטען על זוועה המונית נגד קבוצה — מקרה נדיר שבו מילה שנבחרה על ידי אדם אחד מעצבת מחדש את האופן שבו העולם מורשה משפטית לתאר את התנהגותו הגרועה ביותר.