ראמון דיאס: שבעה-עשר תארים וספירה נמשכת
בגביע העולם לנוער של פיפ"א (FIFA) בשנת 1979, ראמון דיאס בן השמונה-עשרה חלק סגל, ואת אור הזרקורים של כדור הזהב של הטורניר, עם נער בשם דייגו מראדונה (Diego Maradona), והבקיע יותר מכל אחד אחר בטורניר כדי לזכות בנעל הזהב עם שמונה שערים. זו הייתה העדות הראשונה לקריירה שתוביל אותו בסופו של דבר, לפי נתוני ההתאחדות שלו, להיות המאמן המצליח ביותר בתולדות הכדורגל הארגנטינאי – הישג שנצבר לאורך חמישה עשורים, שלוש יבשות, ועל פי ספירתו שלו, שבעה-עשר תארים כמאמן בלבד.
מלה ריוחה לריבר פלייט
ראמון אנחל דיאס (Ramón Ángel Díaz), שזכה לכינוי "אל פלאדו" ("El Pelado"), נולד ב-29 באוגוסט 1959 בלה ריוחה, ארגנטינה. הוא צמח דרך מערכת הנוער של ריבר פלייט (River Plate) תחת המאמן נורברטו יאקונה (Norberto Yácono) וערך את הופעת הבכורה המקצוענית שלו במועדון ב-13 באוגוסט 1978, כשהוא מבסס את מעמדו מיד כחלוץ קטלני ואינסטינקטיבי. לאורך הקדנציה הראשונה שלו במועדון, בין השנים 1978 ל-1982, ובחזרתו אליו בין 1991 ל-1993, רשם דיאס 202 הופעות רשמיות ו-95 שערים עבור ריבר פלייט, וזכה בחמישה תארים מקומיים כשחקן ובסך הכל ב-14 תארים רשמיים במהלך תקופותיו שם – שיא שהפך אותו, לפי התיעוד ההיסטורי של ריבר, לאחד מהתוקפים הפוריים ביותר שייצר המועדון.
נעל זהב לצד מראדונה
פריצתו הבינלאומית של דיאס הגיעה בגביע העולם לנוער בשנת 1979, שם זכה בנעל הזהב עם שמונה שערים בטורניר שנשלט על ידי נבחרת הנוער של ארגנטינה, שכללה את דייגו מראדונה. השילוב בין שני החלוצים – דיאס שסיים כמלך השערים בעודו משחק לצד השחקן שעתיד להגדיר דור שלם של כדורגל – נותר אחת מנקודות הציון המובהקות של קריירת המשחק שלו.
סיור אירופי ואסייתי
לאחר הקדנציה הראשונה בריבר פלייט, לקח דיאס את אינסטינקט כיבוש השערים שלו לאירופה, והצטרף לנאפולי (Napoli) באיטליה לעונת 1982–83, שם סיים כמלך השערים של המועדון עם שמונה שערים – עונה שקדמה להגעתו המפורסמת של מראדונה למועדון במספר שנים. הוא המשיך בדרכו בכדורגל האיטלקי באבלינו (Avellino), פיורנטינה (Fiorentina), ובהשאלה לאינטר מילאנו (Inter Milan), לפני שעבר למונקו (Monaco) בצרפת, שם זכה בגביע הצרפתי בעונת 1990–91. לאחר תקופה שנייה בריבר פלייט, הוא חתם את קריירת המשחק שלו ביפן ביוקוהמה מרינוס (Yokohama Marinos), שם היה מלך השערים של ליגת העל היפנית ב-1993 והפך למלך השערים של המועדון בכל הזמנים בדרבי של יוקוהמה, עם שמונה שערים באותה יריבות ספציפית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המאמן שהחזיר את ריבר ליבשת
המעבר של דיאס לאימון הניב תוצאות שבזמן, האפילו אף על קריירת המשחק שלו. בתקופת אימון מרכזית ראשונה בריבר פלייט, הוא הוביל את המועדון לזכייה בגביע ליברטדורס (Copa Libertadores) ב-1996 ובסופרקופה ליברטדורס (Supercopa Libertadores) ב-1997, כשהוא מחזיר את המועדון לקדמת הבמה של יבשת דרום אמריקה לאחר תקופה ללא הצלחות דומות, לצד שבע אליפויות ליגה ארגנטינאיות במהלך כהונתו בריבר. התיעוד ההיסטורי של ריבר פלייט על הקריירה שלו מייחס לו "יכולת ייחודית להחזיר את ריבר לטופ של דרום אמריקה", תוך ציון הכריזמה שלו והיריבות עם בוקה ג'וניורס (Boca Juniors) כמרכיבים מרכזיים בפופולריות המתמשכת שלו בקרב אוהדי המועדון – פופולריות עמידה מספיק כדי להוליד תנועת אוהדים חוזרת הקוראת לחזרתו למועדון.
מסלול אימון גלובלי
מריבר פלייט, הקריירה הניהולית של דיאס התרחבה לאחת המגוונות ביותר בספורט: תקופות בסן לורנסו (San Lorenzo) (פעמיים), אינדפנדיינטה (Independiente), אוקספורד יונייטד (Oxford United) באנגליה, קלוב אמריקה (Club América) במקסיקו, נבחרת פרגוואי, אל-הילאל (Al-Hilal) בערב הסעודית (פעמיים), פירמידס (Pyramids FC) במצרים, ליברטד (Libertad) בפרגוואי, בוטאפוגו (Botafogo), אל נאסר (Al Nassr), ואסקו דה גאמה (Vasco da Gama), קורינתיאנס (Corinthians), ומועדון אינטרנסיונל (SC Internacional) בברזיל. לאורך הדרך הוא הוסיף תואר קלאוסורה (Clausura) ב-2007 עם סן לורנסו, תארי ליגת העל הסעודית רצופים עם אל-הילאל ב-2016–17 ו-2021–22, ניצחונות בגביע המלך ב-2017 וב-2022–23, ורק לאחרונה, ב-2025, את אליפות הפאוליסטה (Campeonato Paulista) עם קורינתיאנס. שלל של 17 תארים ניהוליים הוא זה שמציב אותו, לפי החישוב המצוטט בסקירת הקריירה שלו, לפני המאמן הארגנטינאי-איטלקי ההיסטורי הלניו הררה (Helenio Herrera) כמאמן הארגנטינאי המעוטר ביותר בהיסטוריה של הספורט.
משפחה וקשיים
בנו של דיאס, אמיליאנו דיאס (Emiliano Díaz), עבד כעוזר מאמן שלו לאורך כמה מתחנות האימון שלו, מה שהפך את השניים לאחד משיתופי הפעולה המוכרים בכדורגל בין אב לבן. הקריירה של דיאס ידעה גם משברים אישיים קשים: הוא עבר ניתוח חירום להסרת גידול שפיר בזמן שאימן את בוטאפוגו ב-2020, ובמרץ 2023 עזב את תפקידו באל-הילאל לאחר שאשתו נפטרה בתאונת דרכים, כשהוא חוזר הביתה בעקבות האובדן.
מדוע ראמון מכונה גאון
אף מקור שנבדק כאן לא מכנה את ראמון דיאס "גאון" באופן מפורש; השפה שבה משתמשים בתיעוד ההיסטורי של ריבר פלייט ובעיתונות הכדורגל שמסקרת את הקריירה שלו נוטה יותר ל"אגדה", "המאמן הארגנטינאי המצליח ביותר בהיסטוריה", ושבחים על ה"כריזמה" שלו. להבחנה הזו יש חשיבות. מה שדיאס הפגין למעשה לאורך כמעט חמישים שנה בספורט הוא אינטליגנציית כדורגל עמידה וניתנת להתאמה באופן חריג – שיקול דעת טקטי לזכייה בגביע ליברטדורס עם ריבר פלייט, ואז חזרה על הצלחה דומה עשורים מאוחר יותר בתרבויות כדורגל שונות לחלוטין בערב הסעודית, ברזיל ומצרים, כל אחת עם סגנונות משחק, שווקי העברות ולחצים שונים. זוהי מיומנות ניהולית אמיתית ונדירה: בנייה מחדש של נוסחה מנצחת שוב ושוב בהקשרים לא מוכרים במקום להסתמך על מערכת אחת או על מאגר כישרונות של מדינה אחת. הדבר משקף חריפות מעשית יוצאת דופן וניהול אנשים ולא גאונות אינטלקטואלית במובן האקדמי, והטענה ההוגנת היא שדיאס שייך לקבוצת המנצחים הסדרתיים הגדולים של הכדורגל – תואר שהשיא תומך בו בתוקף – מבלי להזדקק לשפה מנופחת של גאונות כדי לבסס את הטענה.
מורשת
מורשתו של ראמון דיאס משתרעת על פני שתי קריירות מלאות שמכסות יחד כמעט את כל ההיסטוריה המודרנית של הטווח העולמי של הכדורגל הארגנטינאי: חלוץ זוכה נעל הזהב בגביע העולם לנוער שהבקיע שערים בשלוש יבשות, ולאחר מכן מאמן שהפך את ריבר פלייט בחזרה לאלופת היבשת לפני שצבר, מועדון אחר מועדון ומדינה אחר מדינה, את השיא הניהולי המעוטר ביותר שהפיק מאמן ארגנטינאי כלשהו.