קוונטין טרנטינו: הפקיד שחיווט מחדש את הקולנוע
בדקות הפתיחה של "כלבי אשמורת", שמונה גברים בחליפות שחורות מתווכחים על המשמעות של "Like a Virgin" של מדונה ועל האתיקה של השארת טיפים למלצריות. שום עלילה לא מתקדמת. שום שוד לא מתוכנן. זה היה ינואר 1992, הסרט בדיוק הוקרן בבכורה בסאנדנס, ונושר תיכון בן 28 שבילה חמש שנים מאחורי דלפק של חנות וידאו במנהטן ביץ' בדיוק הודיע שהחוקים של הקולנוע האמריקאי ניתנים למשא ומתן. שנתיים לאחר מכן הוא לקח את דקל הזהב.
טורנס, וילדות שבילה בצפייה
הוא נקרא על שם קווינט אספר, דמותו של ברט ריינולדס בסדרה "Gunsmoke" — הטבלה הולמת לאדם שכל דמיונו ירוהט על ידי מסכים. אמו, קוני מקיו, ממוצא צ'ירוקי ואירי, נישאה בקצרה לשחקן האיטלקי-אמריקאי טוני טרנטינו בלוס אנג'לס; האב נעלם לפני הלידה בנוקסוויל, טנסי, ב-27 במרץ 1963. המשפחה חזרה לקליפורניה ב-1966 והתיישבה בטורנס, שם נישאה קוני למוזיקאי קרטיס זסטופיל.
בגיל ארבע עשרה כתב את התסריט הראשון שלו, "קפטן פיצ'פאז והשודד האנשובי", פארודיה על "סמוקי והבנדיט". אמו לעגה למאמץ, והוא החליט בפרטיות לעולם לא לחלוק איתה דולר מהונו העתידי — טינה ששמר.
חנות הווידאו במקום בית ספר לקולנוע
שנות ה-80 היו רצף של עבודות מזדמנות: סדרן בתיאטרון פוסיקאט, שם שיקר לגבי גילו, אחר כך תקופה כמגייס בתחום התעופה, ואז חמש שנים מעצבות ב-"Video Archives" במנהטן ביץ'. זה הפך לחינוך הקולנועי המפורסם ביותר בהוליווד המודרנית, בעיקר כי טרנטינו המשיך לתאר זאת כך. "כששואלים אותי אם הלכתי לבית ספר לקולנוע", אמר, "אני עונה, 'לא, הלכתי לסרטים'." הוא גם קיבל תשלום כחקיין של אלביס בפרק מנובמבר 1988 של "בנות הזהב" — כ-650 דולר מראש ו-3,000 דולר בתמלוגים, שעזרו לממן סרט עלילתי לא גמור בשם "יום ההולדת של החבר הכי טוב שלי".
תסריטים נמכרו לפני שסרטים הופקו. "רומן על אמת" הגיע למסך ב-1993 בבימויו של טוני סקוט. "רוצחים מלידה" נכתב מחדש ללא היכר עבור אוליבר סטון; טרנטינו קיבל קרדיט על הסיפור והתנער מהתוצאה. הוא גם עשה עבודות כתיבה מחדש ללא קרדיט ב-"כוננות מיידית" ו-"הפריצה לאלקטרז".
סידור מחדש של הזמן
הוא פגש את המפיק לורנס בנדר במנגל וכתב את "כלבי אשמורת" בשלושה שבועות וחצי. הארווי קייטל אהב את התסריט מספיק כדי להפיק במשותף ולהשקיע כסף. צנזורים בריטים סירבו בתחילה להעניק לו אישור, בהתנגדם לעינויים שהוצגו כבידור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אז טרנטינו נסע לאמסטרדם, דחה את "ספיד" ו-"גברים בשחור", וכתב את "ספרות זולה". הסרט יצא ב-1994, זכה בדקל הזהב בקאן, זיכה אותו ואת רוג'ר אווארי בפרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר, קיבל מועמדות לבמאי הטוב ביותר, הכניס מעל 200 מיליון דולר, והפך אותו לבמאי הראשון שסחף את ארבעת פרסי המבקרים האמריקאיים הגדולים בשנה אחת. דמויותיו דנו במה שהצרפתים מכנים "רובע פאונדר". הכרונולוגיה שלו התקפלה על עצמה כך שאדם שנורה למוות במערכה השנייה יצא חי בשלישית. הטכניקה לא הייתה חדשה — מבקרים בכל זאת כינו את הגל שבא בעקבותיו "אפקט טרנטינו".
פשיטות הז'אנר
"ג'קי בראון" (1997) עיבד את "Rum Punch" של לאונרד כאלגיית בלקספלויטיישן והחזיר את הקריירות של פאם גריר ורוברט פורסטר; לאונרד כינה אותו האהוב עליו מבין עשרים ושש העיבודים שנעשו מספריו. "להרוג את ביל", שהוגה עם אומה תורמן במהלך עשיית "ספרות זולה" ופוצל לשני כרכים ב-2003 וב-2004, ריתך אמנויות לחימה מהונג קונג לדרמה תקופתית יפנית, מערבון ספגטי ואימה איטלקית. "חסין מוות" הגיע ב-2007 בתוך "גרינדהאוס", ההקרנה הכפולה עם רוברט רודריגז שנכשלה מסחרית וזכתה לביקורות טובות.
המותגים שהמציא — המבורגר ביג קהונה, סיגריות רד אפל, רדיו קיי-בילי, ג'ק ראביט סלים — החליפו את מיקום המוצר ביקום פרטי סגור. הוא אמר שסרטיו תופסים שניים מהם: אחד ריאליסטי באופן רחב, ואחד המכיל את הסרטים שהדמויות של היקום הראשון היו הולכות לראות.
כתיבה מחדש של ההיסטוריה
מ-2009 הוא הפנה את המכונות לעבר התיעוד ההיסטורי. "ממזרים חסרי כבוד" שרף את היטלר למוות בקולנוע פריזאי וגרף שמונה מועמדויות לאוסקר, כשהוא מזכה את כריסטוף ואלץ בראשון שלו. "ג'אנגו ללא מעצורים" (2012) הביא לטרנטינו אוסקר שני לתסריט מקורי, לוואלץ פסלון שני, ולהכנסות הגבוהות ביותר שלו עד כה; הוא ניסח את השאיפה בפשטות, לרצות סרטים ש-"עוסקים בעברו הנורא של אמריקה עם העבדות" אך בנויים "כמו מערבוני ספגטי, לא כמו סרטים עם מסר כבד". "שמונת השנואים", שהתסריט שלו דלף ב-2014 ובוצע בשידור חי במלון אייס לפני שכתב מחדש את הסוף, נפתח ביום חג המולד 2015 כרוד-שואו ב-70 מ"מ. "היו זמנים בהוליווד" (2019) אסף עשר מועמדויות לאוסקר ושני ניצחונות.
מאז הוא כתב יותר ממה שצילם: נובליזציה ב-2021, המחקר הביקורתי "Cinema Speculation" ב-2022, והפודקאסט "Video Archives" עם אווארי. הוא קנה את קולנוע ניו בוורלי ב-2010 ואת הוויסטה ב-2021, שניהם מחויבים להקרנת פילם אמיתי. הוא העביר את סרט ההמשך ל-"קליף בות'" לדייוויד פינצ'ר במקום לביים אותו. הסרט העשירי — סמן הפרישה שהטיל על עצמו — נותר לא עשוי; בסאנדנס בינואר 2025 אמר שהוא לא ממהר, ושהוא כותב מחזה.
מדוע קוונטין מכונה גאון
המילה שימשה ברצינות: "הדיילי טלגרף" הציב אותו ברשימת מאה הגאונים החיים הגדולים ביותר שלו ב-2007, ופיטר בוגדנוביץ' כינה אותו "הבמאי המשפיע ביותר בדורו". סקר אקדמי בריטי מ-2013 מצא אותו כבמאי הנלמד ביותר במדינה, לפני היצ'קוק, סקורסזה וספילברג.
היכולת הספציפית היא זיכרון ושילוב מחדש, לא המצאה. טרנטינו מחזיק ארכיון עצום ומבולגן של סרטים — כולל השוליים המפוקפקים שלו, ניצול פיליפיני, בלקספלויטיישן, ג'אלו — ושולף ממנו במהירות תחת לחץ. הוא מתאר את התהליך כבלתי רצוני: "הראש שלי הוא ספוג... העט שלי הוא כמו אנטנה". הוא מנסח כפרוזה לפני עיצוב תסריט, וטוען שהוא לא כותב דיאלוג אלא גורם לדמויות לדבר זו עם זו.
טיעון הנגד רציני ומועלה על ידי אנשים רציניים. ה-BFI ממסגר את הוויכוח כ-"פוסט-מודרניסט או פלגיאטור" ומכנה אותו עורב יצירתי; העורכת שלו סאלי מנקה תיארה את המטרה כ-"הקשר מחדש של שפת הקולנוע", שהיא מילה מנומסת להשאלה. ספייק לי, שהתנגד לשימוש ההרגל של טרנטינו במילת גנאי גזענית, אמר ל-"וראייטי" ש-"כל האפרו-אמריקאים לא חושבים שהמילה הזו טרנדית או חלקה", וסירב לראות את "ג'אנגו ללא מעצורים" בטענה ש-"העבדות האמריקאית לא הייתה מערבון ספגטי של סרג'יו לאונה". מריו ואן פיבלס כינה את הניכוס "פנטזיית ילד לבן טראגית". ומה שהכישרון לא יהיה, הוא צר: שיקול דעתו מחוץ לחדר העריכה היה גרוע באופן בולט, מהגנה על רומן פולנסקי ב-2003 ועד עשור של שתיקה לגבי הארווי ויינסטין שהוא מכנה כעת חרטה.
מורשת
טרנטינו שינה את האופן שבו תסריט הורשה להישמע, וגרם לדור של במאים להאמין שחינוך בחנות וידאו נחשב. תשעה סרטים עלילתיים, עם אחד מובטח ומוחזק, הוא בילה את הקריירה שלו בטענה שהצורות הנמוכות — סרט הניצול, סרט הנקמה — נושאות משקל רב כמו המכובדות. הטיעון הוכרע ברובו כעת, מה שעשוי להיות הסיבה לכך שהוא מהסס להצהיר את ההצהרה הסופרת.