פרם טינסולאנוןדה: מתווך הכוח הלא-נבחר של תאילנד
הוא מעולם לא נבחר לשום תפקיד, שרד שני ניסיונות הפיכה נגד ממשלתו, ובכל זאת משל בתאילנד במשך שמונה שנים לפני שפרש מתפקיד ראש הממשלה, רק כדי להישאר, לפי רוב הדיווחים הרציניים, האדם החזק ביותר במדינה במשך שלושה עשורים נוספים. כאשר פרם טינסולאנוןדה (Prem Tinsulanonda) הלך לעולמו בשנת 2019 בגיל 98, כותבי ההספדים השתמשו באותו תיאור שבו השתמשו במשך שנים: לא בדיוק פוליטיקאי, אלא האדריכל של המערכת שהחליטה מי יזכה להיות כזה.
מסונגקלה לחיל הפרשים
פרם נולד ב-26 באוגוסט 1920, בסונגקלה (Songkhla), שבדרום תאילנד. הוא למד בבית הספר התיכון סואן קולארב (Suan Kularb) בבנגקוק לפני שנכנס לאקדמיה הצבאית המלכותית צ'ולאצ'ומקלאו (Chulachomklao), והוסמך כסגן משנה בחיל הפרשים בשנת 1941. עלייתו הצבאית לאורך העשורים הבאים עקבה מקרוב אחר הפוליטיקה הסוערת של אמצע המאה בתאילנד: הוא למד במכללת המלחמה של צבא ארה"ב ב-1960 ובמכללה לביטחון לאומי של ארה"ב ב-1966, שירת כשליש מלכותי ב-1968 וב-1975, החזיק בפיקוד מפקדת חיל הפרשים, ועלה בסולם הדרגות של הפיקוד על הארמייה השנייה מסגן מפקד עליון למפקד עליון בין 1973 ל-1977. בספטמבר 1978 הוא הפך למפקד העליון של הכוחות המזוינים של תאילנד, ובמקביל כיהן כסגן שר הפנים מ-1977 עד 1979 – בסיס צבאי-פוליטי כפול שהפך אותו למועמד הטבעי, ואולי הבלתי נמנע, כאשר האספה הלאומית נזקקה לראש ממשלה חדש.
שמונה שנים בפסגה
פרם הותקן כראש ממשלה בשנת 1980, בתמיכה נחרצת של האספה הלאומית, וחשוב מכך, על ידי המלך פומיפון אדוניאדט (Bhumibol Adulyadej), שבחר בו למעשה לתפקיד. הוא החזיק בתפקיד במשך שמונה שנים – זמן רב יותר מכל ראש ממשלה תאילנדי מאז 1973 עד אותה עת – בעודו מכהן גם כשר ההגנה. ממשלתו הייתה, בלשונם של החוקרים הלומדים אותה, תרגיל ב"דמוקרטיה מנוהלת": יציבות פוליטית יחסית ללא אחריות דמוקרטית מלאה, בשילוב עם צמיחה כלכלית חזקה באמת. הוא שרד שני ניסיונות הפיכה צבאית נגד הממשל שלו, ב-1981 וב-1985, ויצא משניהם כשהוא עדיין בתפקיד – הישג נדיר במדינה שההיסטוריה המודרנית שלה רצופה בהפיכות מוצלחות. במקום להיצמד לשלטון ללא הגבלת זמן, הוא התפטר מתפקיד ראש הממשלה ב-1988, פרישה שפורשה באותה עת כעדות לאותה משמעת ואיפוק שהגדירו את שלטונו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האדריכל של "מלוכת הרשת"
הפרישה מתפקיד ראש הממשלה לא סיימה את השפעתו של פרם; היא שינתה אותה. המלך פומיפון מינה אותו למועצה הפרטית, הגוף המייעץ הרשמי של המלוכה, וב-1998 הפך אותו לנשיאה, תפקיד שהחזיק בו כמעט שני עשורים תחת שני מלכים עוקבים. חוקרי הפוליטיקה התאילנדית מתארים את הישגו המרכזי של פרם בתקופה זו כבניית מה שכונה "מלוכת רשת" (network monarchy) – רשת של פקידים מלוכנים הפרוסים על פני הצבא, הבירוקרטיה, העסקים והפוליטיקה, כולם מכוונים למדיניות המאושרת על ידי הארמון, כאשר המלוכה התרוממה מעמדה כפופה לכוחות המזוינים למרכז כוח פוליטי שווה, ובסופו של דבר דומיננטי. פרם הוא זה, יותר מכל דמות נבחרת בתקופתו, שזוכה לזכות בתכנון השינוי הזה, ובשמירה על רציפותו דרך כהונתו כיו"ר המועצה הפרטית זמן רב לאחר שעזב את התפקיד הנבחר.
השפעה זו אותגרה ישירות על ידי הפוליטיקאי הפופוליסטי תאקסין צ'ינוואט (Thaksin Shinawatra), שהדומיננטיות האלקטורלית שלו בראשית שנות ה-2000 ערערה על ההסדר המלוכני-צבאי הבלתי פורמלי שפרם בנה במשך עשורים; מבקרים האשימו את פרם בעידוד ההפיכה הצבאית ב-2006 שהדיחה את תאקסין מתפקידו, האשמה שהעיבה על המוניטין שלו גם כשמדגישה כמה כוח האמינו המשקיפים שהוא עדיין מחזיק. מעמדו נחלש, לעומת זאת, ברגע שהמלך פומיפון אושפז סביב 2009 וסיעות צבאיות יריבות צברו כוח, והוא נחלש עוד יותר לאחר מותו של פומיפון, כאשר המלך החדש, המלך ואצ'יראלונגקורן (Vajiralongkorn), על פי הדיווחים החזיק את פרם בחוסר חיבה גלוי ופעל לשלול מהמועצה הפרטית את המשקל המוסדי שנשאה תחת אביו.
מוות ופסק דין שעדיין נכתב
פרם מת בבנגקוק ב-26 במאי 2019, בגיל 98. סיקור תאילנדי ובינלאומי תיאר אותו בפשטות כ"אחת הדמויות הפוליטיות המשפיעות ביותר בתאילנד במשך ארבעה עשורים", חייל, ראש ממשלה ויועץ מלכותי שהשפעתו האריכה ימים מעבר לתקופתו בכל תפקיד בודד. אנליסטים שהעריכו את מורשתו הציעו שיפוט דו-צדדי באמת: הוא הוכיח שמנהיג לא נבחר יכול למשול ביעילות ובעמידות, ולספק יציבות וצמיחה שממשלות נבחרות ומפולגות של תאילנד לעיתים קרובות לא הצליחו להשתוות אליהן – אך מערכת ה"דמוקרטיה המנוהלת" והדומיננטיות המלוכנית-צבאית שהוא שכלל הוכיחה את עצמה כקשה, אם לא בלתי אפשרית, לשחזור עבור יורשיו, והתפרקותה תחת שלטונו האישי יותר של ואצ'יראלונגקורן מעידה על כך שההסדר היה תלוי במידה רבה במיומנותו הספציפית של פרם ולא במוסד שניתן היה פשוט לרשת.
מדוע פרם מכונה גאון
המוניטין של פרם אינו נשען על החלטה או דוקטרינה בודדת, אלא על אינסטינקט פוליטי מעודן בצורה יוצאת דופן: היכולת להחזיק בכוח רשמי במשך שמונה שנים, בכוח בלתי רשמי במשך עשורים נוספים, ולעשות את שניהם תוך כדי הישרדות מניסיונות הפיכה, החלפת מלכים, ואתגר פופוליסטי עולה, וכל זאת מבלי לעמוד אי פעם לבחירה בעצמו. זו מיומנות נדירה באמת – קריאת נאמנויות מוסדיות, ניהול סיעות יריבות בתוך הצבא והארמון, ובניית רשת עמידה של פקידים מזוהים במקום פולחן אישיות – וזו העורמה התפעולית הזו, ולא שום תוצר אינטלקטואלי או יצירתי, שעליה מצביעים מעריציו כאשר הם מכנים אותו האסטרטג הראשי של תאילנד. מקרה הנגד הכנה הוא משמעותי: פרם לא השאיר אחריו כתבים, דוקטרינות או חידושים מוסדיים ששרדו אותו בצורה כלשהי שעוגנה, ו"מלוכת הרשת" שבנה הוכיחה את עצמה בדיוק כפי שמבקריו תמיד טענו שהיא – מערכת השפעה אישית ובלתי פורמלית, לא מוסד חוסן, כזו שמלך עוין הצליח לפרק תוך שנים ספורות ממותו של פרם. מה שהיה לפרם לא היה גאונות במובן האינטלקטואלי אלא כישרון יוצא דופן להישרדות פוליטית ובניית מוסדות שקטה תחת הסדר סמכותני, ומשקיפים סבירים חלוקים בחדות בשאלה אם הכישרון הזה ראוי להערצה או שיש לפרש אותו בעיקר כמכשול לדמוקרטיה התאילנדית.
מורשת
שמו של פרם טינסולאנוןדה נותר קשור, יותר מכל דמות אינדיבידואלית אחרת, לגרסה של תאילנד שהתקיימה בין שנות ה-80 לשנות ה-2010: יציבה, ממוקדת בארמון, מסובכת צבאית, ודמוקרטית רק בחלקה. בין אם מורשת זו נזכרת כמדינאות או כעיצוב של סדר סמכותני-רך ועמיד, זהו שיפוט שעדיין שנוי במחלוקת פעילה על ידי ההיסטוריונים ומדעני המדינה שממשיכים להתווכח על מה בדיוק תאילנד ירשה ממנו.