פיליפ סולרס (Philippe Sollers) ביסס את המוניטין שלו באמצעות כתב העת האוונגרדי "טל קל" (Tel Quel), שאותו ייסד ב-1960. כסופר, מבקר ועורך, הוא שימש דמות מרכזית בחיי האינטלקטואלים בצרפת במשך עשורים. יצירתו הספרותית עברה מצורות נרטיביות ניסיוניות לרומנים מורכבים שבחנו את נקודות המפגש בין פוליטיקה, דת וחברה בת זמננו.
השפעות מוקדמות ותחילת הדרך
פיליפ ז'ויו (Philippe Joyaux), שנולד בטאלנס (Talence) ב-1936, גדל במשפחה אמידה שעסקה בייצור תעשייתי. בעוד שלמד בתיכון הפרטי סנט-ז'נבייב (Lycée privé Sainte-Geneviève) ובבית הספר למנהל עסקים ESSEC, הוא נטש לבסוף את הקריירה בכלכלה לטובת הספרות. דרכו עוצבה במידה רבה על ידי המשורר פרנסיס פונז (Francis Ponge). הרומן הראשון שלו, "בדידות מוזרה" (A Strange Solitude), שפורסם ב-1958, זכה לתמיכה ביקורתית בולטת מסופרים מוכרים, בהם פרנסואה מוריאק (François Mauriac) ולואי אראגון (Louis Aragon).
עידן "טל קל" והסטרוקטורליזם
בשנת 1960 חבר סולרס למרסלן פלנה (Marcelin Pleynet) כדי להשיק את "טל קל", כתב עת שהפך למוקד של מחשבה ניסיונית עד 1982. בתקופה זו חקר סולרס מבנים נרטיביים רדיקליים ביצירות כגון "הפארק" (The Park), "אירוע" (Event) ו"מספרים" (Nombres). טקסטים אלו נותחו מאוחר יותר על ידי ז'אק דרידה (Jacques Derrida) בספרו "הפצה" (Dissemination). סולרס ניצל את תפקידו העריכתי כדי לקדם הוגים מרכזיים של התקופה, בהם רולאן בארת (Roland Barthes), ז'אק לאקאן (Jacques Lacan) ולואי אלתוסר (Louis Althusser).
המעבר לכיוון ספרות עכשווית
החל משנות ה-80 עבר סולרס לעיסוק מפורש יותר בדמויות ובעלילה. הרומן שלו "נשים" (Femmes), שיצא לאור ב-1983, תפס את רוח האינטליגנציה הצרפתית סביב אירועי מאי 1968. רומנים מאוחרים יותר כמו "דיוקן של שחקן" (Portrait du joueur), "ואטו בוונציה" (Watteau in Venice) ו"כוכב האוהבים" (L'étoile des amants) השתמשו בספרות כדי לבקר את התקשורת, המיניות והאמנויות. הוא המשיך לנהל את כתב העת "ל'אנפיני" (L'Infini), שפורסם על ידי הוצאת גלימאר (Gallimard), לאורך כל שלב זה בקריירה שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חיים אישיים ושערוריות
סולרס נישא לפילוסופית ז'וליה קריסטבה (Julia Kristeva) ב-1967 וקיים מערכת יחסים בת עשרות שנים עם הסופרת הבלגית דומיניק רולן (Dominique Rolin). דמותו הציבורית הייתה רצופה לעיתים קרובות חיכוכים, בעיקר בתקרית טלוויזיונית ב-1990 שכללה את הסופרת הקנדית דניז בומברדיה (Denise Bombardier), שבה נקט שפה תוקפנית במהלך דיון על גבריאל מצנף (Gabriel Matzneff). סולרס נותר חבר פעיל בוועדת הקריאה של גלימאר עד מותו ברובע ה-15 של פריז ב-2023.
עובדות מהירות
- נולד: 1936, טאלנס - נפטר: 2023, הרובע ה-15 של פריז - בת זוג: ז'וליה קריסטבה - כתב עת שייסד: "טל קל" (1960) - רומן בכורה: "בדידות מוזרה" (1958) - פרס: פרס מדיסיס (1961) - פרס: אביר לגיון הכבוד (1993) - השכלה: בית הספר למנהל עסקים ESSEC
שאלות נפוצות של קוראים
### מה הייתה החשיבות של כתב העת "טל קל"?
הוא שימש פלטפורמה אוונגרדית בולטת לתיאוריה ספרותית וכתיבה ניסיונית מ-1960 עד 1982.
### האם סולרס כתב מעבר לרומנים שלו?
כן, הוא היה מסאי ומבקר ספרות פורה, שהפיק יצירות על נושאים שנעו בין מוצרט (Mozart) וקזנובה (Casanova) ועד לאמנים חזותיים כמו פיקאסו (Picasso) ופרנסיס בייקון (Francis Bacon).