פיליפ אגיון (Philippe Aghion): הרס יוצר, הניתן למדידה
באוקטובר 2025 העניקה האקדמיה המלכותית השוודית למדעים חצי מפרס נובל לכלכלה לפיליפ אגיון ופיטר האוויט (Peter Howitt) "עבור התאוריה של צמיחה מתמשכת באמצעות הרס יוצר", כאשר החצי השני הוענק לג'ואל מוקיר (Joel Mokyr). הביטוי המתין שלושים ושלוש שנים למשפט הזה. אגיון גדל בבית פריזאי שבו אמו ניהלה את בית האופנה קלואה (Chloé) ואביו ניהל גלריה בשדרות סן-ז'רמן; הוא נזכר שהיה "מוקף באמנים, כולל קארל לגרפלד". במקום זאת, הוא הפך לכלכלן שהפך את הסיסמה של שומפטר (Schumpeter) למשוואות שנתונים ברמת הפירמה יכולים באמת לבחון.
משק הבית של קלואה
אגיון נולד ב-17 באוגוסט 1956 בפריז. אמו, גבי אגיון (Gaby Aghion), ייסדה את קלואה וזוכה לזכות על טביעת המונח פרט-א-פורטה (prêt-à-porter); אביו, ריימונד אגיון (Raymond Aghion), ניהל גלריית אמנות בשדרות סן-ז'רמן. שני ההורים הגיעו ממשפחות יהודיות שמקורן באלכסנדריה שבמצרים, שעברו לרובע הלטיני בפריז ומאוחר יותר לניי-סור-סן. זה היה בית מאורגן סביב עיצוב, מסחר וטעם - שלושה דברים שמסתברים כנמצאים במורד הזרם של חדשנות, הנושא שימלא את חייו.
מתמטיקה תחילה
הכשרתו הייתה מתמטית לפני שהייתה כלכלית. הוא סיים את לימודיו במגמת המתמטיקה של האקול נורמל סופרייר דה קשאן (École Normale Supérieure de Cachan), כיום ENS פריז-סאקליי, ולאחר מכן למד לתואר diplôme d'études approfondies בכלכלה מתמטית באוניברסיטת פריז 1 פנתאון-סורבון, ואחריו doctorat de troisième cycle באותו מוסד. הוא השלים דוקטורט בכלכלה בהרווארד בשנת 1987. הרצף חשוב: אגיון הגיע לתאוריית הצמיחה כשהוא מצויד בכלים לפורמליזציה שלה ולא רק לתיאורה.
המודל
הוא הפך לפרופסור חבר ב-MIT בשנת 1987, הצטרף ל-CNRS כחוקר בשנת 1989, ובשנת 1990 הפך לסגן הכלכלן הראשי בבנק האירופי לשיקום ופיתוח - מושב בשורה הראשונה בזמן שכלכלות פוסט-קומוניסטיות ניסו לבנות מחדש את הבסיס היצרני שלהן. בשנת 1992, יחד עם פיטר האוויט, הוא פרסם את המודל הנושא את שמם.
המסגרת של אגיון-האוויט היא תאוריית צמיחה אנדוגנית שומפטוריאנית: חדשנות היא המנוע, וכל טכנולוגיה חדשה הופכת את קודמתה למיושנת. המודל הציג את אפקט "גניבת העסקים", שבו חדשן כובש את השוק של יריב ובכך שולט בכניסה ויציאה של פירמות. הערכתו של אופוק אקג'יט (Ufuk Akcigit) היא שהמסגרת "חוללה מהפכה בניתוח הדינמיקה של הצמיחה הכלכלית האנדוגנית על ידי אפשור הלוך ושוב בין תאוריה לנתונים ברמת הפירמה". הפסקה האחרונה היא ההישג. תאוריית הצמיחה הייתה אלגנטית ולרוב לא ניתנת לבחינה; אגיון והאוויט בנו גרסה עם חלקים נעים וניתנים לצפייה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תחרות, מלכודות והחזית
הוא עבר לקולג' נאפילד (Nuffield College) באוקספורד ולאוניברסיטת קולג' לונדון (UCL) בשנת 1996, ולאחר מכן להרווארד בשנת 2002 כפרופסור לכלכלה על שם רוברט סי. וואגונר. לאורך שנות ה-2000 הוא חקר את הקשרים בין תחרות, מוסדות וצמיחה, וזיהה קשר של U הפוכה בין עוצמת התחרות לקצב החדשנות. הוא עבד גם על מלכודת ההכנסה הבינונית, והראה מדוע כלכלות מתעוררות נעצרות לפני הגעה למעמד מתקדם: צמיחה המונעת על ידי צבירת הון נתקלת בתקרה כאשר מדינה מתקרבת לחזית הטכנולוגית וחייבת לעבור לצמיחה המונעת על ידי חדשנות.
בשנת 2015 הוא הפך לפרופסור למאה (Centennial Professor) לכלכלה בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) ובו זמנית קיבל את הקתדרה לכלכלה של מוסדות, חדשנות וצמיחה בקולז' דה פראנס. בשנת 2020 הוא הוסיף את הקתדרה על שם קורט ביורקלונד בחדשנות וצמיחה ב-INSEAD.
הכלכלן בציבור
אגיון מעולם לא הגביל את עצמו לחדר הסמינרים. הוא הוביל קבוצת עבודה של מומחים בינלאומיים שדוח שלה מ-2010 לשרה ואלרי פקרס (Valérie Pécresse) המליץ על "ממשל מאוזן" לאוניברסיטאות צרפתיות, והציע גופי ממשל כפולים שעוצבו על פי הדגמים של הרווארד, MIT, אוקספורד וקיימברידג'. הוא ייעץ לוועדה ברמה גבוהה של האו"ם בנושא תעסוקת בריאות וצמיחה כלכלית בשנת 2016 ולקבוצת הייעוץ ברמה גבוהה של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית בנושא התאוששות וצמיחה בת-קיימא ומכלילה בשנת 2021, ושימש בוועד המנהל, בוועדת הפיקוח ובחבר הנאמנים של CERGE-EI.
השקפותיו הפוליטיות השתנו. כאוהד קומוניזם כסטודנט, הוא חתם על עצומה התומכת בפרנסואה הולנד ב-2012, תוך ציון "הרלוונטיות של האפשרויות המוצעות, במיוחד לגבי התאוששות הצמיחה והתעסוקה", וב-2017 הצהיר על תמיכה בעמנואל מקרון. המסלול עורר ביקורת: AOC Media מתחה עליו ביקורת בשל "אופטימיות טכנולוגית, היצמדות לצמיחת התמ"ג כמדד ראשי, והבנה מוגבלת של המשבר הסביבתי הרב-גורמי העכשווי".
מדוע פיליפ מכונה גאון
האיכות המוצגת היא פורמליזציה - היכולת לקחת מטפורה שכולם מצטטים ואף אחד לא יכול להשתמש בה, ולתת לה מבנה שמייצר תחזיות הניתנות להפרכה. ה"הרס היוצר" של שומפטר הסתובב במשך חצי מאה כביטוי למאמרי דעה. אגיון והאוויט סיפקו את המנגנון: אפקט גניבת העסקים, הדינמיקה של כניסה ויציאה, והקשר העובר מהחלטת החדשנות של פירמה אחת לקצב הצמיחה של מדינה. המילה של אקג'יט למה שהוא עשה היא "חולל מהפכה", והסיבה המוצהרת שלו - שהוא אפשר "הלוך ושוב בין תאוריה לנתונים ברמת הפירמה" - מזהה את הדבר הנכון. הגאונות, אם המילה חלה, היא בעבודת החיבור.
ראוי להשמיע את טענות הנגד. מדובר בעבודה שיתופית; המודל הוא של אגיון-האוויט, ופרס 2025 חולק לא רק עם האוויט אלא עם ג'ואל מוקיר, היסטוריון כלכלי שחפר בתפר אחר של אותה שאלה. אגיון לא גילה שחדשנות מניעה צמיחה - שומפטר אמר זאת, ותאוריית הצמיחה האנדוגנית הייתה תחום פעיל שהוא נכנס אליו ולא ייסד. והמסגרת נושאת פוליטיקה שמבקרים מוצאים כנאיבית: ההאשמה באופטימיות טכנולוגית והיצמדות יתרה לתמ"ג היא התנגדות למה שהמודל מתייחס אליו כיעד, לא התפלפלות על שיטה. הוא בנה את המכשיר הטוב ביותר הקיים למדידת דבר אחד; הוויכוח הוא אם זה הדבר הנכון למדוד.
מה שהתאוריה בנתה
אגיון הוא עמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים מאז 2009, נשיא האגודה הכלכלית האירופית ב-2017, ועורך ה-Annual Review of Economics מאז 2018. הוא והאוויט חלקו את פרס קרן BBVA לחזית הידע בכלכלה ב-2019, שש שנים לפני סטוקהולם. צרפת העניקה לו תואר אביר לגיון הכבוד ב-2012 ותואר קצין במסדר הלאומי להצטיינות ב-2018. ספריו - תאוריית צמיחה אנדוגנית (1998), שני הכרכים של המדריך לצמיחה כלכלית (2005), תחרות וצמיחה (2006), כלכלת הצמיחה (2009) והכוח של הרס יוצר (2021) - הפכו למכשירי יסוד. המאמר מ-1992 הוא כעת הדבר שסטודנטים לתארים מתקדמים לומדים לפני שהם לומדים להתווכח איתו, שהיא צורת הניצחון העמידה היחידה בכלכלה.