פטר השני, מלך יוגוסלביה: שלטון של אחד-עשר ימים
ב-27 במרץ 1941 הדיחה קבוצת קצינים יוגוסלבים את העוצרות, הכריזה על נער בן שבע-עשרה כעל בוגר, והעלתה אותו על כס המלוכה. בלגרד יצאה לרחובות לחגוג. אחד-עשר ימים לאחר מכן צבא גרמניה כבר היה במדינה והמלך החדש נמלט לעבר החוף. הוא מעולם לא משל שוב, והוא קבור – לאחר עיקוף של ארבעים ושלוש שנים וחמישה אלף מיילים – במאוזוליאום באופלנאץ (Oplenac).
בן סנדקאות למלכים
פטר נולד בבלגרד ב-6 בספטמבר 1923, בנם הראשון של המלך אלכסנדר הראשון מיוגוסלביה (Alexander I of Yugoslavia) והמלכה מריה, בת בית המלוכה הרומני. טקס הטבילה שלו היה תמצית אירופה השושלתית שבין שתי מלחמות העולם: סנדקיו כללו את המלך פרדיננד הראשון מרומניה, המלכה אליסאבט מיוון והמלך ג'ורג' החמישי מהממלכה המאוחדת. הוא קיבל חינוך בארמון המלכותי בבלגרד ולאחר מכן נשלח לבית הספר סנדרויד (Sandroyd School) בקובהאם שבסארי – חינוך הכנה אנגלי ליורש של פדרציה בלקנית שגילה בקושי חמש שנים.
הלימודים האלו הסתיימו בפתאומיות. ב-9 באוקטובר 1934, במהלך ביקור ממלכתי במרסיי, נרצח אלכסנדר הראשון. פטר היה בן אחת-עשרה. הוא עזב את סנדרויד וחזר הביתה כמלך בתואר בלבד, כאשר סמכות של ממש הייתה נתונה בידי עוצרות שבראשה עמד הנסיך פאול.
אחד-עשר ימים
העוצרות של פאול בילתה את סוף שנות ה-30 בניסיון להרחיק את יוגוסלביה מהמלחמה הממשמשת ובאה על ידי הימנעות מהרעזת ברלין, ובמרץ 1941 חתמה על הסכם אי-התקפה עם גרמניה הנאצית. התגובה בתוך חיל הקצינים הייתה מיידית: ב-27 במרץ, הגנרל דושאן סימוביץ' (Dušan Simović) הוביל הפיכה שסילקה את העוצרות והכריזה על פטר כבוגר. זה היה מעשה פופולרי באמת בבלגרד, וגם הרסני. גרמניה פלשה ב-6 באפריל 1941, ובתוך שבועות המדינה נכבשה ופורקה.
פטר וממשלתו עזבו – תחילה ליוון, אחר כך לפלשתינה, אז למצרים, והגיעו ללונדון עד יוני 1941. הוא היה בן שבע-עשרה וראש ממשלה בגלות של מדינה שכבר לא הופיעה על אף מפה. בלונדון הוא סיים את לימודיו בקיימברידג' והצטרף לחיל האוויר המלכותי. בתוך יוגוסלביה הכבושה, כפי שמעיד הדיווח של בית המלוכה הסרבי עצמו, הוא נתפס כסמל להתנגדות לנאציזם – תפקיד שיכול היה למלא בדיוק בגלל שלא יכול היה לעשות שום דבר אחר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הבחירה הבלתי אפשרית
המלחמה לקחה אז את כסאו פעם שנייה, ושום הפיכה לא יכלה להפוך זאת. פטר תמך בתחילה בגנרל דראז'ה מיכאילוביץ' (Draža Mihailović) ובצ'טניקים כהתנגדות הלגיטימית תחת כתר מלכותו. דיווחים שהגיעו ללונדון על שיתוף פעולה של הצ'טניקים עם כוחות הציר שחקו בהתמדה עמדה זו, והתמיכה של בעלות הברית עברה לפרטיזנים של יוסיפ ברוז טיטו (Josip Broz Tito). עד סוף המלחמה, המלך בלונדון הובס פוליטית באופן מוחלט על ידי מפקד הגרילה בשטח, שהחזיק בצבא, בטריטוריה ובתוכנית פוליטית – דברים שלאף אחד מהם פטר לא היה.
הוא נשא לאישה את הנסיכה אלכסנדרה מיוון ודנמרק, בתו של המלך אלכסנדר מההלנים, ב-20 במרץ 1944. בנם, נסיך הכתר אלכסנדר, נולד ב-17 ביולי 1945. ב-29 בנובמבר 1945 הדיחה אותו האספה המכוננת של יוגוסלביה והכריזה על רפובליקה. הוא היה בן עשרים ושתיים, והיה מלך מכהן, במובן המעשי כלשהו, במשך פחות משבועיים בחייו.
עשרים וחמש שנים לאחר מכן
היתרה היא החשבון הארוך וחסר הזוהר של מונרך מודח ללא מדינה. פטר השתקע בארצות הברית, חי תקופה מסוימת סביב שיקגו ומאוחר יותר עבד ביחסי ציבור בניו יורק. ב-1955 הוא פרסם ספר זיכרונות, מורשת של מלך (A King's Heritage). ב-1967 הוא קיבל עבודה ב-Sterling Savings and Loan בלוס אנג'לס. דיכאון ואלכוהוליזם ליוו את העשורים האלו והובילו לשחמת כבד; אשתו אלכסנדרה ניסתה להתאבד ב-1963. הוא מת בדנבר, קולורדו, ב-3 בנובמבר 1970, בן ארבעים ושבע, לאחר השתלת כבד כושלת.
הוא נקבר בכנסיית מנזר סאו הקדוש (Saint Sava Monastery) בליברטיוויל, אילינוי – המלך היחיד שנקבר על אדמת אמריקה. ב-26 במאי 2013, זמן רב לאחר נפילת המדינה שהדיחה אותו, הובאו שרידיו בחזרה ונקברו מחדש במאוזוליאום של משפחת המלוכה באופלנאץ שבסרביה.
מדוע פטר מכונה גאון
הוא אינו כזה, והדבר ההגון הוא לומר זאת בבירור. שום דבר בתיעוד – לא לימודי ההכנה באנגליה, לא לימודי המלחמה בקיימברידג', לא השירות בחיל האוויר המלכותי, לא ספר הזיכרונות – אינו תומך בטענה ליכולת אינטלקטואלית או יצירתית יוצאת דופן. מעולם לא ניתנה לו ההזדמנות להפגין כישרון פוליטי, ובזירה היחידה שבה נבחן באמת, התחרות עם טיטו על תמיכת בעלות הברית, הוא הפסיד באופן מוחלט.
מה שניתן לומר במדויק הוא מצומצם ומעניין יותר. פטר תפקד כסמל ברגע שבו סמלים עשו עבודה ממשית. ההפיכה ב-27 במרץ בוצעה בשמו, מה שהפך את עלייתו לכס לפנים הגלויות של הסירוב היוגוסלבי להיכנע לגרמניה; נוכחותו בלונדון העניקה ליוגוסלבים הכבושים דמות לגיטימית, ולא הפשטה, לקשור אליה את התנגדותם. זהו תפקיד היסטורי אמיתי. אך הוא שייך למשרה ולרגע, לא לנער. לא היה לו צבא, לא טריטוריה, לא הכנסה עצמאית ובגיל שבע-עשרה, לא היה לו שום רקע פוליטי.
המקרה הנגדי הוא פשוט הביוגרפיה המלאה: שלטון של אחד-עשר ימים, גלות של עשרים ותשע שנים, בעיית שתייה קטלנית, ומוות בבית חולים בדנבר בגיל ארבעים ושבע. לכנות את פטר השני גאון יהיה לבלבל בין המשמעות של כתר לבין היכולות של האדם החובש אותו. להבחנה האמיתית שלו אין צורך בהגזמות – הוא היה המלך האחרון של מדינה שבעצמה כבר לא קיימת, שהודח בגיל עשרים ושתיים, ובילה את מחצית חייו הנותרת כשריד חי של יוגוסלביה שמונרכיסטים וקומוניסטים כאחד סיימו את דרכה.
מורשת
המונרכיה שפטר איבד מעולם לא הוחזרה, והפדרציה שעליה מלך בקצרה התפרקה מאז לשבע מדינות. מה ששרד הוא קטן ומוזר יותר: ספר זיכרונות שנכתב על ידי אדם בשנות השלושים המוקדמות לחייו המביט לאחור על חיים שכבר הסתיימו; קבר באילינוי שהיה, במשך ארבעים ושלוש שנים, קבר המלוכה היחיד בארצות הברית; וקבורה מחדש באופלנאץ בשנת 2013 שהסתכמה בהסדר המאוחר של המדינה הסרבית עם שושלת שהיא בילתה חצי מאה בניסיון למחוק מההיסטוריה.