פיטר ג'קסון: הצלם-חרט שבנה את הארץ התיכונה
במשך ארבע שנים עבד צעיר בשולחן החריטה בעיתון איבנינג פוסט (Evening Post) בוולינגטון ובילה את סופי השבוע שלו בצילום סרט על חייזרים הקוצרים בני אדם עבור רשת מזון מהיר בין-כוכבית, תוך שימוש במצלמת 16 מ"מ שקנה משבע שנות חסכונות משכרו בזמן שחי בבית הוריו. הסרט טעם רע (Bad Taste) הוקרן בבכורה בקאן בשנת 1987. שש-עשרה שנים מאוחר יותר הוא עמד על במה בלוס אנג'לס בעוד שיבת המלך (The Return of the King) זכה בכל אחת מאחת-עשרה מועמדויותיו לפרס האוסקר.
מפרץ פוקרואה
פיטר רוברט ג'קסון (Peter Robert Jackson) נולד ב-31 באוקטובר 1961 בוולינגטון וגדל בפרבר החוף מפרץ פוקרואה. הוריו היו מהגרים אנגלים – ג'ואן, עובדת מפעל ועקרת בית, וביל, פקיד שכר. הטקסטים המכוננים עבורו היו יצורי הסטופ-מושן של ריי האריהאוזן (Ray Harryhausen), תוכנית הטלוויזיה Thunderbirds, הקרקס המעופף של מונטי פייתון (Monty Python's Flying Circus), ומעל לכל קינג קונג (King Kong) של מריאן ק. קופר (Merian C. Cooper) מ-1933, סרט שאותו ניסה לשחזר בסטופ-מושן בסביבות גיל תשע.
במכללת קפיטי (Kāpiti College) לא גילה עניין בספורט אך התעניין מאוד במעיל דאפל. חבר משפחה מסר לו מצלמת סופר 8, והוא החל ליצור סרטים קצרים עם חבריו לבית הספר: סיור הגמדים (The Dwarf Patrol), אפוס מלחמתי ביתי, ופרודיה על ג'יימס בונד בשם קולדפינגר (Coldfinger). סרט באורך עשרים דקות, העמק (The Valley, 1976), זכה בפרס מיוחד. בגיל שש-עשרה עזב את בית הספר לטובת ה-איבנינג פוסט.
ספלאטסטיק
נציבות הקולנוע של ניו זילנד, ובמיוחד מנהלה בפועל ג'ים בות' (Jim Booth), השקיעו כספים ב-טעם רע ברגע שראו מה הוא עושה. מה שבא לאחר מכן היה עשור של חוסר נימוס עליז: לפגוש את החבילים (Meet the Feebles, 1989), קומדיה שחורה עם בובות שג'קסון עצמו תיאר כבעלת "איכות הומור שמנוכרת להרבה אנשים – שחורה מאוד, סאטירית מאוד, פראית מאוד", ו-מוות מוחי (Braindead, 1992), שעיבד מחדש את תמת הזומבים לאחת הקומדיות המדממות ביותר ששוחררו אי פעם.
יצורים שמיימיים
פראן וולש (Fran Walsh) – שותפתו לכתיבה מאז 1989 ובת זוגו לחיים – שכנעה אותו שפרשת הרצח פארקר-הולם (Parker–Hulme) משנות ה-50 יכולה להפוך לסרט. יצורים שמיימיים (Heavenly Creatures, 1994), בכיכובן של מלאני לינסקי (Melanie Lynskey) וקייט וינסלט (Kate Winslet), שינה את מעמדו לחלוטין. הוא זיכה את ג'קסון ווולש במועמדות לפרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר והופיע ברשימות סיכום השנה של המגזין טיים (Time) והעיתון גרדיאן (Guardian). זה היה גם הסרט שמתוכו צמחה חברת Weta: עבודת האפקטים של ג'ורג' פורט (George Port) בסרט הפכה ב-1993 לשתי חברות תאומות – Weta Workshop לאפקטים פיזיים ו-Weta Digital לאפקטים דיגיטליים, כאשר ריצ'רד טיילור (Richard Taylor) מוביל את הראשונה.
היצורים המפחידים (The Frighteners, 1996), סרטו ההוליוודי הראשון, צולם כולו בניו זילנד ונכשל. פסק הדין של רוג'ר איברט היה אכזרי: "מאמץ מדהים שהוביל לסרט שנראה יותר כמו סרט הדגמה מאשר סרט קולנוע". ג'קסון החל בתביעת דיבה נגד ה-ניו זילנד ליסנר (New Zealand Listener) בשל ביקורת עוינת, אך לא המשיך בה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטרילוגיה
הוא הבטיח את זכויות טולקין ב-1997 דרך סול זאנץ (Saul Zaentz). מירמקס (Miramax) רצתה סרט אחד; ניו ליין (New Line), ברגע האחרון, הסכימה לשלושה. צילומי העיקריים נמשכו ברציפות מ-11 באוקטובר 1999 עד 22 בדצמבר 2000 ברחבי ניו זילנד. אמו ג'ואן נפטרה שלושה ימים לפני הקרנת הבכורה של אחוות הטבעת (The Fellowship of the Ring).
שיבת המלך הפך לסרט הפנטזיה הראשון שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר ורק לסרט ההמשך השני בהיסטוריה אחרי הסנדק 2 (The Godfather Part II). הניצחון ב-11 מתוך 11 מועמדויות העניק לטרילוגיה יותר אוסקרים מאשר לסרטים של קופולה. כל שלושת הסרטים, בתוספת קינג קונג (2005, כ-562 מיליון דולר ברחבי העולם), זכו בפרס האפקטים החזותיים הטובים ביותר. סרטיו של ג'קסון היו המעוטרים ביותר בשלושה טקסים נפרדים.
הרקורד הבא הוא לא אחיד. מבט מגן עדן (The Lovely Bones, 2009) זכה לביקורות מעורבות; באותה שנה הפיק את מחוז 9 (District 9). סרטי ההוביט (The Hobbit, 2012–14) הגיעו אליו רק לאחר שגיירמו דל טורו (Guillermo del Toro) פרש, וביולי 2012 הודיע ששני סרטים יהפכו לשלושה, בתוספת חומרים מהנספחים – החלטה שרבים פירשו ככלכלית. מנועים כלים (Mortal Engines, 2018), שאותו הפיק והיה שותף לכתיבתו, נכשל בשני המובנים.
תעשייה
ההישג יוצא הדופן יותר הוא כלכלי. ג'קסון ווולש פעלו בהצלחה למען הטבות מס להפקה של עד 20 אחוזים והקימו חמש חברות בוולינגטון כדי לתת שירותים לתעשיית הקולנוע. Weta Digital גדלה להעסיק אלפיים אמני אפקטים חזותיים. עד 2018 תעשיית המסך של ניו זילנד הייתה שווה 3.2 מיליארד דולר ניו זילנדי; כמות המבקרים הבינלאומיים בוולינגטון עלתה ב-87 אחוזים ב-12 השנים שאחרי אחוות הטבעת, ובשנת 2019 בלבד צוינו הסרטים על ידי 18 אחוזים מהמבקרים בחופשה, בשווי של 630 מיליון דולר ניו זילנדי. דייוויד סטרונג (David Strong) מנציבות הקולנוע של ניו זילנד ניסח זאת בפשטות: ג'קסון הראה ש"ניו זילנדים הבינו שהם יכולים ליצור סרטים בהיקף גדול". כשנשאל מדוע מעולם לא עבר ללוס אנג'לס, השיב ג'קסון: "למה שאעזוב את הפלך כדי ללכת לגור במורדור?" הוא מכר את Weta Digital לחברת Unity Technologies ב-2021 והפך למיליארדר.
אלכימיית ארכיון
המערכה השלישית שלו היא שחזור. הם לא יזדקנו (They Shall Not Grow Old, 2018) לקח קטעי ארכיון של מוזיאוני המלחמה הקיסריים ממלחמת העולם הראשונה ויישם צביעה, תיקון קצב פריימים והמרה לתלת-ממד; פיטר בראדשו (Peter Bradshaw) כינה זאת "ניסוי מחשבתי מדהים מבחינה ויזואלית". ג'קסון נזהר לגבי מעמדו: "זה לא סיפור מלחמת העולם הראשונה... זה אולי אפילו לא מדויק לחלוטין, אבל אלו הזיכרונות של האנשים שנלחמו".
הביטלס: Get Back (2021) יישם את אותן אינסטינקטים על 55 שעות של צילומים שלא נראו ו-140 שעות של אודיו, וזכה בחמישה פרסי אמי בפריים-טיים, כולל אחד על הבימוי של ג'קסון. טכנולוגיית ה"דה-מיקסינג" שלו – הפרדת כלים וקולות מרצועת קול אחת ישנה – שימשה לאחר מכן בהוצאה המחודשת של Revolver ב-2022 ואפשרה את יצירת "Now and Then" בנובמבר 2023: דמו של לנון מ-1977 שהושלם על ידי חברי הביטלס שנותרו.
מדוע פיטר נקרא גאון
הטענה נשענת על מיזוג של דמיון והנדסה שהוא יוצא דופן באמת, והוא בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר לא על ידי הטרילוגיה אלא על ידי סרטי הארכיון. מול קטעי מלחמה בני מאה שנה, מושחתים ובעלי קצב שגוי, ג'קסון לא הזמין סרט תיעודי קונבנציונלי; הוא זיהה בעיה טכנית שאף אחד לא הגדיר ובנה את המנגנון לפתרון שלה. הביטוי של בראדשו – "ניסוי מחשבתי מדהים מבחינה ויזואלית" – הוא בדיוק הנכון לגבי אופי הפעולה הזו. כלי הפירוק שמאחורי "Now and Then" הוא אותה יכולת: לשמוע שמידע ניתן להפרדה חבוי בתוך הקלטת מונו ולבנות את האמצעים לחילוצו. מעט מאוד במאים ממציאים מכשירים; ג'קסון המציא חברות כדי להמציא מכשירים.
המלאכה שמתחת לזה היא עקשנית ולא מיסטית: פרפקציוניסט מתועד שמצלם כיסוי עצום מכל זווית, ודורש טייקים עם משפט המחץ "עוד אחד למזל". אלן לי (Alan Lee), המעצב הקונספטואלי שלו, התבדח שעם ג'קסון "הסרט הוא סוג של מקרי, באמת".
טיעון הנגד הוא משמעותי. איברט מצא את היצורים המפחידים "יותר כמו סרט הדגמה מאשר סרט קולנוע", בדיוק דפוס הכישלון של קולנוען מונחה טכנית. מבט מגן עדן החטיא, מנועים כלים נכשל כליל, ומתיחת ההוביט לשלושה סרטים פגעה במעמדו. הכתיבה שלו תמיד חולקה עם פראן וולש ופיליפה בויינס (Philippa Boyens), והקו בין הרעיונות שלו לשלהן אינו משורטט בצורה ברורה. הוא אינו דרמטורג גדול של בני אדם. הוא בונה גדול של מנגנונים ועולמות – צורה אמיתית של גאונות, ולא הרגילה.
מורשת
אביר מלווה במסדר ההצטיינות של ניו זילנד ב-2010, מסדר ניו זילנד ב-2012, כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ב-2014, היכל התהילה העסקי של ניו זילנד ב-2016, ופרס דקל הזהב של כבוד בקאן במאי 2026 על תרומתו לכל החיים לקולנוע. הוא עומד בראש קרן מורשת התעופה 14–18 ומחזיק יותר מארבעים כלי טיס ממלחמת העולם הראשונה במצב טיסה ליד מאסטרדון (Masterton). המונומנט, עם זאת, הוא מדינה: וולינגטון הפכה לבירת אפקטים עולמית כי צלם-חרט החליט שזה מה שיהיה וסירב לעזוב.