פנלופה קרוז: המשמעת שמתחת לאש
בגיל חמש-עשרה היא גברה על יותר משלוש מאות בנות אחרות באודישן לסוכנות כישרונות. "היא הייתה קסם טהור", נזכר הסוכן שהחתים אותה. מה שהסוכנות ראתה לא היה מופיעה טבעית אלא רקדנית: תשע שנים של בלט קלאסי בקונסרבטוריון הלאומי של ספרד, עוד שלוש שנים של בלט ספרדי וארבע שנים של הכשרה בתיאטרון. כל מה שתואר מאז כטמפרמנט הוולקני שלה על המסך נשען על היסוד הזה. בלט, כפי שאמרה, העניק לה משמעת שהייתה חשובה למשחקה יותר מכל דבר אחר שלמדה.
תשע שנים על הבר
פנלופה קרוז סאנצ'ס (Penélope Cruz Sánchez) נולדה ב-28 באפריל 1974 באלקובנדאס (Alcobendas), בקצה הצפוני של מדריד, לאדוארדו קרוז, קמעונאי ומכונאי רכב מאקסטרמדורה, ולאנקארנה סאנצ'ס, ספרית מאנדלוסיה. אחותה מוניקה הפכה לשחקנית ואחיה אדוארדו לזמר; יש לה אחות למחצה מצד אביה, סלמה. היא חונכה כקתולית, זוכרת ילדות מאושרת שבילתה ברובה בדירת סבתה, והפכה לחובבת קולנוע בסביבות גיל עשר כשאביה הביא הביתה מכשיר בטאמקס (Betamax). הצפייה בסרטו של פדרו אלמודובר (Pedro Almodóvar) "קשור אותי! תאהב אותי!" כנערה הפכה את הצפייה לרצון. סוכנים דחו אותה שוב ושוב בטענה שהיא צעירה מדי. היא המשיכה לנסות.
מלכודת סמל המין
היא הופיעה לראשונה בווידאו קליפ של להקת מקהאנו (Mecano) ב-1989 ופרצה לתודעה בסרטו של ביגאס לונה (Bigas Luna) "חאמון חאמון" (Jamón jamón), בתפקיד סילביה, אישה צעירה בהריון במרכזו של פאנס ארוטי כפרי. המגזין "פיפל" ציין כי סצנות הטופלס הפכו אותה ל"סמל מין מרכזי"; רוג'ר איברט ציין סרט בעל "משיכה פיזית ניכרת, בייחוד פנלופה קרוז כסילביה". הסרט זוכה פרס האוסקר "עידן התמימות" (Belle Époque) הגיע לאחר מכן, ובין 1993 ל-1996 היא שיחקה בעשרה סרטים ספרדיים ואיטלקיים. בגיל עשרים עברה לניו יורק לשנתיים כדי ללמוד בלט ואנגלית. היא הייתה כנה בצורה יוצאת דופן לגבי המחיר ששילמה על תשומת הלב המוקדמת: "הדבר הקשה ביותר בעולם הוא להתחיל קריירה כשאת ידועה רק בזכות המראה שלך, ואז לנסות להפוך לשחקנית רצינית".
אלמודובר
הבמאי שסרטו גרם לה לרצות לשחק הפך לזה שפירק את התדמית שבה הייתה כלואה. הוא השתמש בה לראשונה בסרט "אהבת בשר ודם" (1997), בתפקיד פרוצה בסצנת הפתיחה, ואז ליהק אותה ב"הכל אודות אמא" (1999) לתפקיד האחות מריה רוסה, נזירה בהריון חולת איידס, בסרט שהכניס מעל 67 מיליון דולר ברחבי העולם. "לחזור" (Volver, 2006) הפך אותה לשחקנית גדולה בעיני הציבור: בתפקיד ריימונדה, אישה ממעמד הפועלים המגנה על בתה מרצח, היא חלקה את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן עם שותפותיה לסרט והפכה לשחקנית הספרדייה הראשונה שהייתה מועמדת לפרס האוסקר. א. ו. סקוט מה"ניו יורק טיימס" כתב שהיא "חורטת את שמה ליד ראש הרשימה של כל רשימה אמינה של אלות מסך בשר ודם כיום". "חיבוקים שבורים" (2009), "אני כל כך נרגשת" (2013) ו"כאב ותהילה" (2019) הגיעו לאחר מכן, ואז "אמהות מקבילות" (2021), שבו היא מגלמת צלמת המסתבכת בהחלפת תינוקות וקברי מלחמת האזרחים של ספרד שטרם נחשפו. תפקיד זה הביא לה את גביע וולפי בוונציה ואת מועמדותה הרביעית לאוסקר. סטפני זכארק ב"טיים" כינתה זאת "מדהים, במה שעשוי להיות הביצוע הטוב ביותר בקריירה שלה עד כה"; דיוויד רוני שפט זאת כ"עבודתה הבולטת ביותר מאז 'לחזור'".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוליווד
הקריירה האמריקאית שלה החלה בצורה מביכה עם "ארץ קשוחה" (The Hi-Lo Country, 1998), שצולם כשהיא עדיין התקשתה להבין אנגלית על הסט; היא תרמה את כל שכרה למסדר של האם תרזה. שני סרטים משנת 2001 שינו את מעמדה: "ונילה סקיי" (Vanilla Sky), לצד טום קרוז, שבו גילמה שוב את תפקידה מהמקור הספרדי ואשר הכניס 200 מיליון דולר, ו"בלואו" (Blow), שבו הופעתה כמרתה יונג זכתה לשבחים כהישג מרשים. הסרט המכריע היה "ויקי כריסטינה ברצלונה" (2008) של וודי אלן. כמריה אלנה, ציירת בעלת חוסר יציבות מפחיד, היא הייתה, לפי ניסוחו של מיק לאסאל, "מהנה וחזקה כמו אנה מניאני, ויפה בנוסף לכך". היא זכתה בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, השחקנית הספרדייה הראשונה שעשתה זאת, לצד פרס באפט"א וגלובוס הזהב. "Nine" (2009), שעבורו התאמנה שלושה חודשים כרקדנית, הביא לה מועמדות שלישית. "שודדי הקאריביים: זרמים זרים" (2011) דרש חודשיים של סיף והכניס מעל 1.046 מיליארד דולר; באותו אפריל היא הפכה לשחקנית הספרדייה הראשונה שקיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד. מאז עבדה עם רידלי סקוט, קנת בראנה, אסגאר פרהאדי ומייקל מאן, כשהיא מגלמת את לורה, אשתו של אנזו פרארי, ב"פרארי" (2023), וזכתה למועמדות לאמי על תפקידה כדונטלה ורסצ'ה ב"הרצח של ורסאצ'ה" (2018).
שאנל, צדקה ובית
היא דגמנה עבור מנגו (Mango), ראלף לורן ולוריאל (L'Oréal), כשהאחרונה משלמת לה על פי הדיווחים 2 מיליון דולר בשנה, והיא שגרירה של בית האופנה שאנל מאז 2018. עבודתה בתחום הצדקה קדמה לפרסומה ומעולם לא זכתה לפרסום רב: התנדבות באוגנדה ובהודו, שבוע שבילתה עם האם תרזה במרפאת מצורעים, וקרן התומכת בנערות חסרות בית בהודו. היא צילמה ילדים טיבטים בנפאל לתערוכה שבה השתתף הדלאי לאמה, ודיירים של בית מחסה לבנים בלוס אנג'לס, שרבים מהם היו חברי כנופיות לשעבר. "הילדים האלה שוברים לי את הלב", אמרה. "אני צריכה לשלוט בעצמי כדי לא לבכות. לא מתוך רחמים, אלא בגלל שראיתי כמה החיים מסובכים". היא פגשה את חאבייר ברדם (Javier Bardem) על סט הצילומים של "חאמון חאמון", החלה בזוגיות איתו חמש-עשרה שנים מאוחר יותר לאחר שהתאחדו לצורך "ויקי כריסטינה ברצלונה", ונישאה לו באיי בהאמה ביולי 2010; לזוג שני ילדים.
מדוע פנלופה נחשבת לגאונה
הטענה, שנאמרת בכנות, אינה נוגעת לאינטלקט. קרוז היא שחקנית בעלת נגישות רגשית קיצונית, והאיכות הראויה לציון היא השילוב של אותה נגישות עם המשמעת הפיזית שמתחתיה. הבלט לימד אותה לחזור על פעולה מבוקרת עד שהיא מדויקת, והעבודה הטובה ביותר שלה מיישמת את השיטה הזו על רגש: האבל ב"לחזור" וב"אמהות מקבילות" הוא עצום אך לעולם אינו רופף, ומגיע בדיוק ברגע הנכון ובעוצמה שהסצנה דורשת. זה קשה הרבה יותר ממה שזה נראה, וזו הסיבה שמבקרים מזכירים את אנה מניאני כשהם מתארים אותה, השוואה לשחקנית אחרת שיכלה להיות וולקנית בלי להיות לא מדויקת. היא גם עשתה משהו שכמעט אף שחקן אחר לא הצליח לעשות, תוך שמירה על קריירה ברמה הגבוהה ביותר בשתי שפות ומועמדות לאוסקר על עבודה בשפה שגוף הבוחרים אינו דובר.
טיעון הנגד פשוט, והיא כנראה הייתה מסכימה עם רובו. היא אינה גאונה במובן הכולל המצאה: היא לא כותבת דבר, לא מביימת דבר ולא יוצרת דבר. היא בולטת הרבה יותר בספרדית מאשר באנגלית, וטובה יותר עם אלמודובר מאשר עם כל אדם אחר, מה שמרמז שהכישרון שלה משתחרר על ידי במאי ולא נוצר באופן עצמאי. על כל "לחזור" יש "שודדי הקאריביים" או "היועץ" (The Counselor), סרטים שמשתמשים ביופיה בדיוק כפי שעשתה עבודתה המוקדמת ביותר. התיאור האמיתי ביותר הוא שהיא אחת השחקניות המפרשות הטובות ביותר הפועלות כיום, ושלהבה שבה היא מפורסמת היא תוצר של טכניקה ולא של טמפרמנט.
מורשת
הקריירה של קרוז היא עדות לבריחה. היא התחילה כסמל מין ספרדייה, קטגוריה שסיימה מאות קריירות, וסיימה כשחקנית הספרדייה היחידה שמחזיקה בפרס אוסקר, כוכב בשדרת הכוכבים וארבע מועמדויות לאורך שני עשורים. היא הוכיחה שהדרך החוצה מהמלכודת הזו עוברת דרך הסרטים המורכבים יותר, לא הגדולים שבהם.