פאול ואלדן
פאול ואלדן (בלטבית: Pauls Valdens; ברוסית: Павел Иванович Вальден; בגרמנית: Paul von Walden; 26 ביולי 1863 – 22 בינואר 1957) היה כימאי רוסי, לטבי וגרמני שנודע בעבודתו בתחומי הסטריאוכימיה וההיסטוריה של הכימיה. בין היתר, הוא גילה את כלל ואלדן, המציא את התגובה הסטריאוכימית המוכרת כהיפוך ואלדן, וסינתז את הנוזל היוני הראשון הפעיל בטמפרטורת החדר, אתיל-אמוניום חנקתי.
חיים מוקדמים וחינוך
ואלדן נולד ברוזולאס שבאימפריה הרוסית (כיום בנפת סטאלבה, מחוז פארגאווה, לטביה) למשפחת איכרים לטבית גדולה. בגיל ארבע איבד את אביו ומאוחר יותר גם את אימו. הודות לתמיכה כספית משני אחיו הבוגרים שהתגוררו בריגה (אחד היה סוחר והשני שירת כסגן בצבא) הצליח ואלדן להשלים את השכלתו – תחילה סיים בהצטיינות את בית הספר המחוזי בעיר צסיס (1876), ולאחר מכן את בית הספר הטכני הגבוה בריגה (1882).
בדצמבר 1882, הוא נרשם לאוניברסיטה הטכנית של ריגה ופיתח עניין רציני בכימיה. בשנת 1886 פרסם את מחקרו המדעי הראשון על הערכת צבע של תגובות חומצה חנקתית וחומצה חנקנית עם ריאגנטים שונים וקביעת גבולות הרגישות של שיטת הצבע לזיהוי חומצה חנקתית.
באפריל 1887 הפך ואלדן לחבר פעיל בחברה הפיזיקו-כימית הרוסית. בתקופה זו החל ואלדן בשיתוף פעולה עם וילהלם אוסטוולד (חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1909), שהשפיע רבות על התפתחותו כמדען. עבודתם המשותפת הראשונה פורסמה בשנת 1887 והוקדשה לתלות של המוליכות החשמלית של תמיסות מימיות של מלחים במשקלן המולקולרי.
עבודה בכימיה
בשנת 1888 סיים ואלדן את האוניברסיטה עם תואר בהנדסה כימית והמשיך לעבוד במחלקה לכימיה כעוזר של פרופסור סי. בישוף.
בהדרכתו החל ואלדן לחבר את "ספר היסוד לסטריאוכימיה" אשר פורסם בשנת 1894. במהלך הכנת ספר זה, נדרש ואלדן לבצע סינתזות ואפיונים כימיים רבים, שהובילו לפרסום 57 מאמרים בכתבי עת על סטריאוכימיה בלבד, שפורסמו בין השנים 1889 ו-1900 בכתבי עת רוסיים וזרים. הוא גם המשיך את מחקריו בתחום הכימיה הפיזיקלית, וקבע בשנת 1889 כי כוח היינון של ממס שאינו מימי עומד ביחס ישר לקבוע הדיאלקטרי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →במהלך חופשות הקיץ של 1890 ו-1891, ביקר ואלדן את אוסטוולד באוניברסיטת לייפציג ובספטמבר 1891 הגן שם על תזה לתואר שני בנושא ערכי הזיקה של חומצות אורגניות מסוימות. אוסטוולד הציע לו להישאר בלייפציג כמרצה פרטי, אך ואלדן סירב בתקווה לקריירה טובה יותר בריגה.
בקיץ 1892 מונה למרצה עוזר לכימיה פיזיקלית. שנה לאחר מכן הגן על עבודת הדוקטורט שלו בנושא תופעות אוסמוטיות בשכבות משקע ובספטמבר 1894 הפך לפרופסור לכימיה אנליטית ופיזיקלית באוניברסיטה הטכנית של ריגה. הוא עבד שם עד 1911 ובין השנים 1902–1905 כיהן כרקטור האוניברסיטה. בשנת 1895 ביצע ואלדן את תגליתו הבולטת ביותר, שלימים נקראה היפוך ואלדן, לפיה ניתן להפיק סטריאו-איזומרים שונים מאותה תרכובת באמצעות תגובות חילוף מסוימות הכוללות מימן. נושא זה הפך לבסיס לתזה ההביליטציה שלו שעליה הגן במרץ 1899 באוניברסיטת סנט פטרסבורג.
לאחר מכן, התעניין ואלדן באלקטרוכימיה של תמיסות לא מימיות. בשנת 1902 הציע תיאוריה של דיסוציאציה עצמית של ממסים אנאורגניים ואורגניים. בשנת 1905 מצא קשר בין המוליכות המולקולרית המקסימלית לצמיגות המדיום ובשנת 1906 טבע את המונח "סולבטציה" (מיום). יחד עם עבודתו על סטריאוכימיה, תוצאות אלו הביאו לו פרסום רב; בין היתר, הוא נחשב למועמד לפרס נובל לכימיה בשנים 1913 ו-1914.
ואלדן נחשב גם למרצה מוכשר לכימיה. בזיכרונותיו כתב: "הקהל שלי היה בדרך כלל צפוף והמשוב של המאזינים האוהדים נתן לי כוח... את ההרצאות שלי העברתי באופן ספונטני, כדי להביא רעננות לנושא... מעולם לא ראיתי בהוראה נטל".
שנת 1896 הביאה רפורמות לאוניברסיטה הטכנית של ריגה. בעוד שקודם לכן כל ההוראה התנהלה בגרמנית וואלדן היה הפרופסור היחיד שהעביר קורסים מסוימים ברוסית, מאותה עת הפכה הרוסית לשפה הרשמית. שינוי זה איפשר קבלת סובסידיות מממשלת רוסיה ועזר לבוגרים להשיג משרות ברוסיה. רפורמות אלו הובילו לשיתוף פעולה נוסף ויוצא דופן של ואלדן עם אוסטוולד: ואלדן בנה מחדש את המחלקה לכימיה ואוסטוולד שלח לו את תוכניות המעבדות הכימיות בלייפציג כדוגמה. במאי 1910 נבחר ואלדן לחבר באקדמיה למדעים של סנט פטרסבורג ובשנת 1911 הוזמן לסנט פטרסבורג לעמוד בראש המעבדות הכימיות של האקדמיה, שנוסדו בשנת 1748 על ידי מיכאיל לומונוסוב. הוא נשאר בתפקיד זה עד 1919. כחריג, הותר לו להישאר בריגה שם היו לו אפשרויות מחקר טובות יותר, אך הוא נסע כמעט בכל שבוע ברכבת לסנט פטרסבורג לישיבות האקדמיה ולהדרכת מחקרים. בתקופה 1911–1915 פרסם ואלדן 14 מאמרים ב"דברי האקדמיה למדעים" על אלקטרוכימיה של תמיסות לא מימיות. במיוחד בשנת 1914, הוא סינתז את הנוזל היוני הראשון בטמפרטורת החדר, אתיל-אמוניום חנקתי (C2H5)NH3·NO3, עם נקודת התכה של 12 מעלות צלזיוס.
אחרי 1915, בשל הקשיים שנגרמו ממלחמת העולם הראשונה, התסיסה הפוליטית ברוסיה ולאחר מכן מהפכת אוקטובר, צמצם ואלדן את פעילות המחקר שלו והתמקד בהוראה ובעבודה מנהלית, תוך נטילת תפקידים מובילים רבים במדע. בשל התסיסה הפוליטית בלטביה, היגר ואלדן לגרמניה. הוא מונה לפרופסור לכימיה אנאורגנית באוניברסיטת רוסטוק, שם עבד עד פרישתו בשנת 1934. בשנת 1924 הוזמן בחזרה לריגה, שם העביר סדרת הרצאות. הוצעו לו תפקידים מובילים בכימיה בריגה ובסנט פטרסבורג, אך הוא סירב. למרות הגירתו, שמר ואלדן על הפופולריות שלו ברוסיה, ובשנת 1927 מונה לחבר חוץ באקדמיה הרוסית למדעים. מאוחר יותר הפך גם לחבר באקדמיות השוודית (1928) והפינית (1932).
חיים אישיים
בתו של ואלדן, אנטונינה אנה ואלדן (1899–1983), הייתה מורה למוזיקה שנישאה למתרגם ולמסה הפיני יוהו אוגוסט הולו. בנם היה המשורר והמתרגם הפיני אנסלם הולו.
שנים מאוחרות
בשנותיו האחרונות התמקד ואלדן בהיסטוריה של הכימיה ואסף ספרייה ייחודית של למעלה מ-10,000 כרכים. הספרייה וביתו נהרסו כאשר הבריטים הפציצו את רוסטוק בשנת 1942. ואלדן עבר לברלין ולאחר מכן לפרנקפורט על המיין, שם הפך לפרופסור אורח להיסטוריה של הכימיה באוניברסיטה המקומית. הוא פגש את סוף מלחמת העולם השנייה באזור הכיבוש הצרפתי, מנותק מאוניברסיטת רוסטוק, שהייתה ממוקמת באזור הסובייטי, וכך נותר ללא כל מקור הכנסה.
ואלדן חי מקצבה צנועה שהוסדרה על ידי כימאים גרמנים, העביר הרצאות מזדמנות בטיבינגן וכתב זיכרונות. בשנת 1949 פרסם את ספרו המוכר ביותר, "היסטוריה של הכימיה". הוא מת בגמרטינגן בשנת 1957, בגיל 93. זיכרונותיו פורסמו רק בשנת 1974.