פול מקרטני: צייר המערות בעל השמיעה האבסולוטית
"Yesterday" הוא השיר המוקלט ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. זה היה גם ההקלטה הראשונה של הביטלס (The Beatles) שכללה חבר להקה אחד בלבד, והראשונה שהשתמשה בכלים קלאסיים. האיש שכתב אותו אינו יודע לקרוא תווי נגינה סטנדרטיים ומעולם לא ידע. הוא השווה את עצמו, ללא צניעות יתרה ועם דיוק מוחלט, ל"אמני המערות הפרימיטיביים, שציירו ללא הכשרה".
ליברפול ומות האם
ג'יימס פול מקרטני נולד בבית החולים וולטון (Walton Hospital), ליברפול, ב-18 ביוני 1942, למרי מוהין (Mary Mohin), מיילדת, ולג'ים מקרטני (Jim McCartney), מוזיקאי ג'אז – שתי המשפחות ממוצא אירי. אביו דחף אותו לשיעורי פסנתר; הוא סירב ולמד על ידי שמיעה בלבד, תחילה בפסנתר ואז בגיטרה. בהיותו שמאלי, הוא הפך את המיתרים לאחר שצפה בסלים ויטמן (Slim Whitman) מנגן. בגיל ארבע עשרה הוא החליף את החצוצרה שלו בגיטרה אקוסטית מסוג Framus מכיוון שגילה את ליטל ריצ'רד (Little Richard), באדי הולי (Buddy Holly), צ'אק ברי (Chuck Berry) ואלוויס פרסלי (Elvis Presley).
הוא היה בן ארבע עשרה כשאימו מתה, ב-31 באוקטובר 1956, מתסחיף לאחר ניתוח לסרטן השד. תשעה חודשים לאחר מכן, ב-6 ביולי 1957, הוא הלך ליריד כנסייתי בכנסיית סנט פיטר (St Peter's) שבוולטון, שם הופיעה להקת סקיפל בשם הקווארימן (The Quarrymen), ופגש נער בשם ג'ון לנון (John Lennon) שגם הוא איבד את אימו.
היריד בוולטון
הוא הצטרף כגיטריסט מקצב. ג'ורג' האריסון (George Harrison) הצטרף ב-1958, סטיוארט סאטקליף (Stuart Sutcliffe) בבס ב-1960; כאשר סאטקליף עזב ב-1961, מקרטני לקח את הבס, בין אם מרצון או תחת מחאה, תלוי בזיכרונות שקוראים. השם הפך לביטלס באוגוסט 1960, בריאן אפשטיין (Brian Epstein) נטל את הניהול בינואר 1962, ורינגו סטאר (Ringo Starr) החליף את פיט בסט (Pete Best) באותו אוגוסט.
הקרדיט לנון-מקרטני ניתן בשירים "I Saw Her Standing There", "She Loves You", "I Want to Hold Your Hand" ו-"Can't Buy Me Love". זו הפכה לשותפות כתיבת השירים המצליחה ביותר בהיסטוריה של התחום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →העלייה
החל מ-1965 האיזון השתנה. דעתו של המוזיקולוג איאן מקדונלד (Ian MacDonald) היא הסטנדרטית: מנקודה זו מקרטני "יהיה בעלייה לא רק ככותב שירים, אלא גם כנגן, מעבד, מפיק" ומנהל מוזיקלי בפועל. "Yesterday", "Eleanor Rigby", "Blackbird" ו-"And I Love Her" הם שלו. Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band — אלבום הקונספט הראשון של הרוק — היה הרעיון שלו, שנולד מתוך תשישות מהתדמית של הלהקה עצמה: "נמאס לנו להיות הביטלס. באמת שנאנו את הגישה הזו של ארבעת הילדים עם תספורת הקערה".
זה עלה במחיר בחדר ההקלטות. טכנאי הקול נורמן סמית' (Norman Smith) נזכר ש"ההתנגשות בין ג'ון לפול הפכה למובנת מאליה [...] פול היה קפדן לחלוטין". לאחר שאפשטיין מת באוגוסט 1967, מקרטני הפך למנהיג ולמנהל העסקי בפועל, מה שמהווה חלק גדול מהסיבה לכך שהסוף היה כה מכוער. לנון עזב בפרטיות בספטמבר 1969; מקרטני הודיע על פרישתו ב-10 באפריל 1970, תבע פירוק באותו ערב ראש השנה, וקיבל פסק דין ב-9 בינואר 1975.
הפרידה וכנפיים
הוא השיב בעוצמה. לאחר האלבום הביתי והפרוע McCartney ב-1970, הוא הקים את להקת וינגס (Wings) ב-1971 עם אשתו לינדה (Linda) ודני ליין (Denny Laine) ובילה את העשור ביצירת תקליטי להיטים: Red Rose Speedway ו-"My Love", לאחר מכן Band on the Run ב-1973 — מספר אחת בשני צדי האוקיינוס האלבום של השנה לפי המגזין Rolling Stone — ולאחר מכן Venus and Mars, Wings at the Speed of Sound, London Town ו-Back to the Egg. "Mull of Kintyre", ואלס חמת חלילים שיצא ב-1977, מכר שניים וחצי מיליון עותקים בבריטניה ונשאר הסינגל הנמכר ביותר במדינה עד Band Aid ב-1984. וינגס התפרקה באפריל 1981.
המערכה השנייה הארוכה
ואז ארבעים שנה נוספות. Tug of War ב-1982 עם "Ebony and Ivory"; שני להיטים עם מייקל ג'קסון (Michael Jackson); Flowers in the Dirt ב-1989 וסיבוב הופעות עולמי שהכניס 184,000 אנשים למרקנה (Maracanã) ב-21 באפריל 1990, קהל האצטדיונים המשלם הגדול ביותר שתועד אי פעם. Flaming Pie, Chaos and Creation in the Backyard, Memory Almost Full. תקליטי הניסוי של Fireman עם המפיק Youth. שיתופי פעולה עם קניה וסט (Kanye West) וריהאנה (Rihanna) ב-2014 וב-2015. Egypt Station ב-2018 העניק לו את המקום הראשון הראשון שלו ב-Billboard 200 מזה שלושים ושישה שנה; McCartney III ב-2020 היה המקום הראשון הראשון שלו כסולן בבריטניה מאז 1989. בשנת 2021 פרסם את The Lyrics: 1956 to the Present, דיוקן עצמי ב-154 שירים שנאספו בשיחה עם המשורר פול מולדון (Paul Muldoon).
המלחין ללא תווים
הוא גם המשיך להיכנס לחדרים שלא היה לו הכשרה להיכנס אליהם. המוזיקה שלו לסרט The Family Way ב-1966 זכתה בפרס אייבור נובלו (Ivor Novello). האגודה הפילהרמונית המלכותית של ליברפול הזמינה את ה-Liverpool Oratorio ב-1991. Standing Stone הגיע לראש המצעדים הקלאסיים הבריטיים והאמריקאים ב-1997, ואחריו Ecce Cor Meum ב-2006 ו-Ocean's Kingdom, מוזיקה לבלט של ניו יורק (New York City Ballet), ב-2011. כל זה הוקרא, הושר או נוגן למשתפי פעולה שיכלו לכתוב זאת בתווים.
מדוע פול מכונה גאון
התיאור המדויק ביותר של מה שיש למקרטני מגיע מאיאן מקדונלד, שלא היה חנפן. מקרטני, הוא כתב, היה "מטבעו נמשך להיבטים הפורמליים של המוזיקה אך ללא הכשרה כלל [...] [הוא] הפיק עבודה 'מוגמרת' טכנית כמעט כולה מתוך אינסטינקט, כאשר שיקול הדעת ההרמוני שלו מבוסס בעיקר על שמיעה אבסולוטית וזוג אוזניים חדות".
משפט זה מכיל את כל הטענה. הדבר יוצא הדופן אינו הכישרון המלודי כשלעצמו — הפופ מלא בכותבי לחנים — אלא השילוב של אוזן שפועלת ברמה של מבנה פורמלי עם היעדר מוחלט של ההכשרה שבדרך כלל מייצרת מבנה כזה. מלחינים מאומנים מגיעים למודולציה לפי כלל. מקרטני מגיע אליה כי הוא יכול לשמוע שזו הנכונה, והתוצאות שורדות ניתוח לאחר מכן. הוסיפו את נגינת הבס, שהפכה כלי שמירה על קצב לכלי מלודי נגדי — Rolling Stone דירג אותו במקום התשיעי מבין כל הבסיסטים ב-2020, Bass Player במקום השלישי — ואת הנכונות של רב-נגן לנגן בתוף או בפסנתר בעצמו כאשר הטייק דרש זאת. המניין הוא סוג של עדות: שלושים ושניים שירים שכתב או השתתף בכתיבתם הגיעו לראש מצעד ה-Billboard Hot 100, שיא, וכ-100 מיליון תקליטים שנמכרו. ספריית הקונגרס העניקה לו את פרס גרשווין (Gershwin Prize) ב-2010, והספרן שלה, ג'יימס בילינגטון (James Billington), ציין חמישה עשורים של כתיבה וביצוע "כחבר בקבוצות איקוניות וכאמן סולו" בז'אנרים שונים.
לטיעון הנגדי יש שני חלקים ושניהם רציניים. הראשון הוא לנון. הקטלוג שכולם מתכוונים אליו כשאומרים שמקרטני הוא גאון הוא זה שנעשה בחיכוך עם שותף שהתנגד למתיקות שלו; התיאורים של הטכנאים את הסשנים מתארים שותפות שהוחזקה יחד על ידי עצבנות. השני הוא מה שקרה אחרי שהעצבנות הזו פסקה. אותו אינסטינקט שהפיק את "Eleanor Rigby" הפיק את "Silly Love Songs", וקטלוג הסולו לא אחיד באופן מרשים — גוף עבודה ללא עורך. הניקוד הקלאסי נמכר בזכות עוצמת השם, וזו שאלה הוגנת אם היו מתכנתים אותם בכלל בלעדיו. הכישרון אינו מוטל בספק; שיקול הדעת לגבי מתי להפעיל אותו לעיתים כן.
מורשת
הוא קיבל תואר MBE ב-1965 עם שאר חברי הלהקה וקיבל תואר אבירות ב-1997 על תרומתו למוזיקה. הוא נמצא בהיכל התהילה של הרוק אנד רול פעמיים — עם הביטלס ב-1988 ולבד ב-1999 — ומחזיק בתשעה עשר פרסי גראמי, פרס אוסקר ופרס אמי בפריים טיים, האחרון שבהם ב-2022 על הפקת The Beatles: Get Back. הונו הוערך במיליארד ליש"ט ב-2024, והשירים נשארים הדבר שממנו נעשה כל הכסף הזה. אי שם להקת חתונות מנגנת את "Yesterday" בצורה לא נכונה. זה שורד גם את זה.