פול מסון-אורסל: האיש שסירב לעשות פילוסופיה לבדו
בשנת 1923, אגרג'ה (agrégé) בפילוסופיה שהוכשר בפריז הגיש תזה לדוקטורט שטענה כי הפילוסופיה כשלעצמה לעולם לא תוכל להשיג אובייקטיביות אמיתית כל עוד היא מגבילה את הראיות שלה למחשבה של תרבות אחת בלבד. הטענה הייתה, עבור הפילוסופיה האקדמית הצרפתית באותה עת, קרובה לכפירה: משמעותה הייתה שלא ניתן להבין את דקארט (Descartes) וקאנט (Kant) במנותק מהלוגיקנים של הודו הקלאסית או מהמטאפיזיקאים של סין. פול מסון-אורסל (Paul Masson-Oursel) הקדיש את שארית הקריירה שלו לניסיון לבנות את הדיסציפלינה שדרשה טענה זו — פילוסופיה השוואתית — כמעט לחלוטין מחוץ למוסדות שהכשירו אותו.
השכלה שנבנתה מכל פינה בסורבון
מסון-אורסל נולד בפריז ב-5 בספטמבר 1882 ומת באותה עיר ב-18 במרץ 1956. הוא עבר את האגרגציה (agrégation) בפילוסופיה בשנת 1906, התעודה הסטנדרטית לקריירת הוראה במערכת הליסיי והאוניברסיטאות הצרפתית, אך הכשרתו האמיתית הגיעה ממעגל רחב באופן יוצא דופן של מורים שלעיתים נדירות חלקו כיתה אחת בפריז של תחילת המאה העשרים. הוא למד פילוסופיה אצל אנרי ברגסון (Henri Bergson) ואנדרה לאלנד (André Lalande), סוציולוגיה אצל אמיל דורקהיים (Émile Durkheim) ומרסל מוס (Marcel Mauss), פסיכולוגיה אצל פייר ז'נה (Pierre Janet), ובאופן מכריע לכיוון שאליו תלך הקריירה שלו — אינדולוגיה אצל סילבן לוי (Sylvain Lévi) ואלפרד פושה (Alfred Foucher) וסינולוגיה אצל אדואר שאבאן (Édouard Chavannes). הוא למד סנסקריט, טיבטית, סינית וערבית ישירות ממומחים במקום לספוג מחשבה אסיאתית מיד שנייה דרך תרגומים, רמה יוצאת דופן של מחויבות לשונית עבור פילוסוף מבני דורו. בשנת 1923 הוא השלים את הדוקטורט שלו (doctorat ès lettres) עם הדיסרטציה פילוסופיה השוואתית (La philosophie comparée), העבודה שהעניקה לפרויקט חייו את שמו.
בניית פילוסופיה השוואתית מן השוליים
הטיעון המרכזי של מסון-אורסל, כפי שהוצג בפילוסופיה השוואתית ופותח לאורך עשורים של כתיבה לאחר מכן, היה שאף מסורת פילוסופית — כולל זו האירופית שהפילוסופיה האקדמית הצרפתית התייחסה אליה כברירת מחדל — לא יכלה לטעון שהיא מייצגת את המחשבה האנושית באשר היא. "הפילוסופיה אינה יכולה להשיג פוזיטיביות", הוא כתב, "כל עוד חקירותיה מוגבלות למחשבה של התרבות שלנו". שיטתו שאלה את הרוח ההשוואתית, הקוואזי-פוזיטיביסטית של אוגוסט קונט (Auguste Comte) והחילה אותה לא על שלבים בהיסטוריה האינטלקטואלית המערבית אלא על פני כל רוחב המסורות הפילוסופיות של העולם, כשהוא מתייחס למערכות המחשבה ההודיות, הסיניות והאירופיות כנתונים שיש להציב זה לצד זה ולא לדרג אותם מול קנה מידה יחיד. הוא הרחיב את אותו אינסטינקט השוואתי למיסטיקה ולפסיכולוגיה דתית, והצהיר על תקוותו לדיסציפלינה במונחים הומניסטיים גלויים: שמחקר השוואתי מוכלל של המחשבה "יאפשר לאנשים להיפגש ללא שנאה, תוך היכרות טובה יותר זה עם זה".
פרסומיו העיקריים קידמו תוכנית זו בהתמדה ולא בדרמטיות: מתווה להיסטוריה של הפילוסופיה ההודית (Esquisse d'une histoire de la philosophie indienne, 1923) הציע לקוראים צרפתים את אחת הסקירות המלומדות הרציניות הראשונות של ההיסטוריה הפילוסופית ההודית; ספרים מאוחרים יותר, כולל מחקר על יוגה שפורסם ב-1954, לקראת סוף חייו, המשיכו לתרגם מחקר אינדולוגי ובודהולוגי מומחה למונחים שקהל פילוסופי רחב יותר יכול להשתמש בהם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה שנבנתה מחוץ לקתדרות הסורבון
למרות הכשרתו בסורבון, הקריירה המוסדית של מסון-אורסל התפתחה כמעט לחלוטין בבית הספר ללימודים גבוהים (École pratique des hautes études - EPHE), המוסד המכוון למחקר המקביל לאוניברסיטה עצמה, אך נבדל ממנה. הוא החל שם בשנים 1919–1920 כמרצה מחליף עבור אלפרד פושה, וב-1927 מונה למנהל לימודים של הקתדרה לדתות הודו — תפקיד שמילא במשך יותר מרבע מאה, עד אוקטובר 1953, תוך עבודה לצד שניים ממוריו שלו, סילבן לוי ופושה. הוא מעולם לא קיבל קתדרה בסורבון עצמה, עובדה שמחקר מאוחר יותר פירש כמשמעותית: על אף כל הרצינות של מלגתו, הפילוסופיה ההשוואתית כפי שמסון-אורסל תפס אותה נותרה פרויקט של אאוטסיידר ביחס למושב המוסדי המרכזי של הדיסציפלינה, שנתמך דרך ה-EPHE ודרך עבודתו העריכתית והארגונית שלו ולא דרך המבנים של הפילוסופיה האקדמית המרכזית.
עבודה זו הייתה ניכרת. בעקבות מותו של לוסיין לוי-בריל (Lucien Lévy-Bruhl) ב-1939, הפך מסון-אורסל למזכיר ולאחר מכן למנהל שותף, לצד אמיל ברייה (Émile Bréhier), של הכתב העת הפילוסופי של צרפת ושל חוץ לארץ (Revue philosophique de la France et de l'étranger), אחד מכתבי העת המבוססים ביותר של הפילוסופיה הצרפתית — תפקיד שהעניק לו השפעה ממשית על מה שנחשב לעבודה פילוסופית רצינית בצרפת גם ללא קתדרה בסורבון. הוא גם ניהל את הירחון פסיכולוגיה וחיים (La Psychologie et la Vie) וב-1939 כיהן כנשיא האגודה הצרפתית לפסיכולוגיה, מה ששיקף את רוחב תחומי העניין שלו בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובלימודי אסיה בו-זמנית.
קטסטרופה אישית
הקריירה המאוחרת של מסון-אורסל התפתחה על רקע היסטוריה אישית שסומנה על ידי אובדן קשה בזמן המלחמה. במהלך מלחמת העולם השנייה בנו הבכור נתפס על ידי הגסטפו; מסון-אורסל עצמו נכלא וחזר מהשבי, בלשונו של הרישום הביוגרפי שלו ב-EPHE, "מוחלש מאוד ועם כוויות קור ברגליים". אשתו ובנו הצעיר מתו שניהם ב-1953, אותה שנה שבה פרש מהקתדרה שלו ב-EPHE לאחר עשרים ושש שנים. הוא המשיך לפרסם עד סמוך לסוף ימיו, ומת בפריז ב-1956 בגיל שבעים ושלוש.
מדוע פול נקרא גאון
הטיעון בעד המילה נשען על מעשה ספציפי של אומץ אינטלקטואלי ולא על גאונות טכנית גולמית: מסון-אורסל בנה, כמעט לבדו ומחוץ לממסד הפילוסופי של הסורבון, שיטת עבודה להשוואת מסורות פילוסופיות בין תרבויות ברגע שבו הפילוסופיה האקדמית הצרפתית התייחסה למחשבה האירופית כאל שם נרדף לפילוסופיה עצמה. זה דרש שילוב נדיר — מיומנות אמיתית בסנסקריט, סינית, טיבטית וערבית לצד הכשרה פורמלית אצל ברגסון, דורקהיים וז'נה — שאיפשר לו לנוע בין מקורות אסיאתיים ראשוניים לבין שיטה פילוסופית מערבית מבלי להסתמך על מתווכים, טווח יוצא דופן גם בקרב מזרחנים של תקופתו. השפעתו על הכתב העת הפילוסופי, אחד מכתבי העת הפילוסופיים המרכזיים של התקופה, מראה שהפילוסופיה הצרפתית המרכזית התייחסה לשיקול דעתו העריכתי ברצינות גם כאשר לא העניקה לו את קתדרת ההוראה היוקרתית ביותר שלה.
טיעון הנגד הכן ברור באותה מידה: מסון-אורסל מעולם לא החזיק במשרת פרופסור בסורבון, בילה את הקריירה שלו ב-EPHE ולא במרכז המוסדי של הפילוסופיה, והיסטוריונים מאוחרים יותר של הדיסציפלינה מיסגרו אותו ספציפית כדמות הפועלת "בתוך ומחוץ לאקדמיה" — מוערך, אך מעולם לא נטמע במלואו בזרם המרכזי שאותו ביקש לרפורמה. פילוסופיה השוואתית כתחום משנה מוכר גם לא התגבשה במלואה בצרפת במהלך חייו כפי שקיווה; שאיפתו הקדימה את התיאבון המוסדי של תקופתו לכך.
מורשת
מסון-אורסל זכור כיום פחות בזכות דוקטרינה כלשהי ויותר בזכות כך שנתן שם וניסה, עשורים לפני ש"פילוסופיה השוואתית" הפכה לתחום משנה מקובל בעולם, את הטיעון הבסיסי שהתחום עדיין מעלה: שפילוסופיה המתנהלת מתוך בורות במסורות לא-מערביות היא פרובינציאלית ולא אוניברסלית. עשרות שנות העריכה שלו בכתב העת הפילוסופי ותקופת כהונתו הארוכה בהוראת דתות הודו ב-EPHE עיצבו בשקט שני דורות של מחקר מזרחני ופילוסופי צרפתי, גם כאשר הפרויקט המזוהה איתו נותר, במהלך חייו שלו, יותר מסע צלב אישי מאשר דיסציפלינה מבוססת.