פאול ברייטנר: המאואיסט שכבש בשני גמרי מונדיאל
פאול ברייטנר נשא את הספר האדום הקטן של מאו דזה-דונג לאימונים כמגן שמאלי צעיר ופרוע שיער, ואז עשור לאחר מכן לקח 150,000 מארק גרמני כדי לגלח את זקנו המפורסם עבור פרסומת לקוסמטיקה. בין שני הקטבים הללו שוכנת אחת הקריירות הסותרות והמשמעותיות ביותר בכדורגל הגרמני: אדם שכבש את פנדל הניצחון בגמר מונדיאל אחד ושער באחר, ונשאר, לצד פלה, ואווה, זינאדין זידאן וקיליאן אמבפה, אחד מחמישה שחקנים בלבד שכבשו אי פעם בשני גמרי מונדיאל שונים.
מקולברמור למערכת הנוער של באיירן
נולד ב-5 בספטמבר 1951, בגרמניה, ברייטנר החל לשחק בגיל שש עבור SV קולברמור לפני שעבר ב-1961 ל-ESV פריילאסינג, שם אביו שימש כמאמנו — חניכות משפחתית ישירה באופן יוצא דופן עבור כוכב בינלאומי לעתיד. הוא נכנס למערכת הנוער של באיירן מינכן ב-1969 תחת המאמן אודו לאטק, כשהוא מגיע לצד אולי הנס, חברו לקבוצה ומנהל המועדון לעתיד שהקריירה שלו תרוץ במקביל לשלו במשך עשורים. הוא ערך את הופעת הבכורה הבינלאומית המלאה שלו עבור מערב גרמניה בגיל 19 בלבד, ב-22 ביוני 1971.
אלוף אירופה בבאיירן, ואז ריאל מדריד
התקופה הראשונה של ברייטנר בבאיירן, מ-1969 עד 1974, הניבה תואר DFB-Pokal ב-1971, שלוש אליפויות בונדסליגה רצופות מ-1972 עד 1974, וגביע אירופה ב-1974 — מה שביסס את המגן הצעיר כאבן יסוד של קבוצות באיירן מינכן הגדולות של תחילת שנות ה-70, שהוצב בנקודות שונות על ידי לאטק כמגן שמאלי תוקף ואפילו, במערך האולטרה-התקפי של 1973–74, כקיצוני שמאלי. לאחר אותו קיץ של זכייה במונדיאל ב-1974, ברייטנר עשה את המהלך שהגדיר את הסתירה הפוליטית של הקריירה שלו: הוא עבר לריאל מדריד תמורת למעלה ממיליון מארק גרמני, מועדון שיוהאן קרויף סירב להצטרף אליו בגלל הקשר ההיסטורי שלו לגנרל פרנקו. תחת המאמן מילאן מילאניץ', ברייטנר הומצא מחדש כקשר בוקס-טו-בוקס, וזכה בדאבל הליגה והגביע הספרדי ב-1975 ובתואר לה ליגה שני ב-1976, תוך שהוא מוצא זמן להופיע בסרט Potato Fritz.
חזרה למינכן ושותפות ברייטניגה
ברייטנר חזר לבאיירן מינכן ב-1978, בעקבות עונה קצרה באיינטרכט בראונשווייג, והפך לקפטן הקבוצה לצד החלוץ הצעיר קרל-היינץ רומניגה. השותפות ההתקפית שלהם הייתה חזקה מספיק כדי להרוויח כינוי משלה, "ברייטניגה" — בעונת 1981 התפוקה המשולבת שלהם היוותה 46 מתוך 89 שערי הליגה של באיירן, וברייטנר כבש אישית 28 שערים בקמפיין 1981–82, מאזן יוצא דופן עבור שחקן שהחל את הקריירה שלו כמגן. התקופה השנייה הזו הביאה שני תוארי בונדסליגה נוספים, ב-1980 וב-1981, ו-DFB-Pokal ב-1982, לפני שפציעה שסיימה את הקריירה סגרה את ימי המשחק שלו ב-1982–83.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שני גמרי מונדיאל, בהפרש של שמונה שנים
הרגעים המכריעים של ברייטנר הגיעו במדי מערב גרמניה. בגיל 21 הוא היה חלק מהסגל שזכה באליפות אירופה ב-1972, ושנתיים לאחר מכן כבש את פנדל השוויון בניצחון בגמר מונדיאל 1974 על הולנד במינכן. הוא פרש מכדורגל בינלאומי ב1975, רק כדי שישכנעו אותו לחזור לנבחרת על ידי המנג'ר יופ דרוואל ב-1981; בשנה שלאחר מכן כבש בגמר מונדיאל 1982 נגד איטליה, משחק שמערב גרמניה הפסידה 3–1, אך שעם זאת ביסס את ההבחנה הנדירה שלו בכיבוש בשני גמרי מונדיאל נפרדים. לאורך הקריירה הבינלאומית שלו הוא צבר 48 הופעות, כשהוא משחק לצד פרנץ בקנבאואר, הנס-גאורג שוורצנבק וברטי פוגטס.
מורד מאואיסט לאיש פרסומות לקוסמטיקה
מעטים הכדורגלנים בתקופתו גילמו סתירה פוליטית בצורה חיה כמו ברייטנר. כשחקן צעיר הוא הזדהה עם דור המחאה של מערב גרמניה ב-1968, טיפח שיער ארוך ומוניטין של רדיקלי ודווח כי נשא את הספר האדום הקטן של מאו לאימונים — מה שזיכה אותו בתיאורים כ"אקסצנטרי, מהפכני, מסית, מורד בלתי מתפשר". הוא התעקש מאוחר יותר שהתווית המאואיסטית הייתה הגזמה מוטעית, ואמר שברגע שזוועות התנועה נודעו לא היה לו על מה להתחרט כי מעולם לא הכריז על עצמו כמאואיסט. המסלול הבא שלו ערער את התדמית הרדיקלית ללא קשר: הוא רדף אחרי המעבר לריאל מדריד הקשורה לפרנקו שקרויף סירב לו מתוך עקרון, נודע בהוצאות ראוותניות על מכוניות ורכוש, ולפני מונדיאל 1982 קיבל 150,000 מארק גרמני מדווחים ממותג הקוסמטיקה פיטרלון כדי לגלח את זקנו המפורסם עבור קמפיין פרסומי — החלטה שעוררה מחלוקת אמיתית במערב גרמניה באותה תקופה.
הכרה
ההצטיינות האישית של ברייטנר כוללת היותו כדורגלן השנה במערב גרמניה ב-1981, סיום במקום השני לכדור הזהב באותה שנה לאחר ארבע מועמדויות נפרדות לאורך שנות ה-70, ובחירה חוזרת לנבחרת העונה של הבונדסליגה של ה-קיקר לאורך שבעה קמפיינים שונים. פיפ"א מינתה אותו מאוחר יותר לנבחרת המונדיאל של כל הזמנים וכללה אותו ב-FIFA 100, רשימת 125 הכדורגלנים החיים הגדולים ביותר שלה מ-2004, בעוד נבחרת החלומות הרטרוספקטיבית של כדור הזהב מ-2020 העניקה לו הכרה ברונזה. הוא הפך בקצרה להערת שוליים של מנהל הכדורגל הגרמני ב-1998, כאשר ה-DFB הכריז עליו כמנג'ר הנבחרת הלאומית רק כדי להפוך את ההחלטה שבע-עשרה שעות לאחר מכן — פרק שהפך אותו, בציניות, ל"מאמן ה-17 שעות" של הכדורגל.
מדוע פאול מכונה גאון
האיכות יוצאת הדופן של ברייטנר הייתה פיזית וטקטית ולא אינטלקטואלית במובן מופשט כלשהו: בני דורו והיסטוריונים מייחסים לו "חזון אסטרטגי" נדיר שעיצב את משחקה של באיירן בתחילת שנות ה-80, לצד קשיחות, סיבולת, תגובות מהירות, ויכולת קטלנית לטווח ארוך ובעיטות עונשין יוצאת דופן עבור שחקן שהחל כמגן וסיים כקשר כובש שערים פורה. הטרנספורמציה העמדתית הזו — ממגן שמאלי תוקף לקשר המסוגל להבקיע יותר מרוב החלוצים בעונה — היא כשלעצמה סימן לאינטליגנציית כדורגל יוצאת דופן, היכולת לקרוא ולעצב מחדש את תפקידו ככל שהמשחק סביבו השתנה.
אבל זו מלאכה ומתנה פיזית המעודנות על ידי אינטליגנציית כדורגל יוצאת דופן, לא גאונות במובן של רעיונות מקוריים המעצבים מחדש תחום; אף מקור שנאסף כאן לא מיישם את המילה עליו ישירות, והתיעוד הפוליטי הסותר שלו — פוזות רדיקליות ואחריהן אישור קוסמטיקה רווחי ומעבר לריאל מדריד בעידן פרנקו — מציע מפעיל פיקח המנווט תהילה יותר מאשר בעל חזון במובן עמוק כלשהו. הטענה החזקה והנתמכת יותר היא שברייטנר היה אחד המבצעים המגוונים והמכריעים ביותר של דורו, כובש גמר מונדיאל פעמיים שהסתגלות הטקטית שלו הייתה אמיתית ונדירה, מבלי שהמקורות כאן יעלו אותו למעמד של גאון מעבר לכך.
מורשת
מאז פרישתו, ברייטנר נותר דמות קבועה בכדורגל הגרמני כפרשן טלוויזיה, בעל טור בעיתון, ומ-2007, יועץ בתוך מבנה הניהול של באיירן מינכן, לצד הופעות צדקה עבור ה-Bayern All-Stars. שמו נמשך בהיסטוריית המועדון דרך הכרת היכל התהילה שבאיירן מינכן העניקה לו ודרך השותפות המתמשכת "ברייטניגה" עם רומניגה — תזכורת לכך שמעטים השחקנים שהצליחו להיות בו-זמנית פרובוקטיביים פוליטית ואפקטיביים קלינית על המגרש כמו פאול ברייטנר.