פאולו רוסי: גאולה בשלושה שערים
במשך חמישה משחקים במונדיאל 1982, פאולו רוסי (Paolo Rossi) לא עשה דבר. לאחר שחזר מהרחקה של שנתיים וסבל מחוסר חדות, הוא היה אנונימי לאורך שלב הבתים, והתקשורת האיטלקית דרשה להדיחו מההרכב. המאמן שלו, אנצו ביארזוט (Enzo Bearzot), סירב. אז, ב-5 ביולי בברצלונה, מול נבחרת ברזיל שנחשבה בעיני רבים לטובה בעולם, כבש רוסי שלוש פעמים בניצחון 3–2, משחק שרבים עדיין מכנים המשחק הגדול ביותר בהיסטוריה של גביע העולם. בתוך תשעים דקות הוא הפך מבושה לאלמוות. בתוך חודש הוא זכה בנעל הזהב, בכדור הזהב ובכדור הזהב של אירופה (Ballon d'Or).
הילד מפראטו
פאולו רוסי נולד ב-23 בספטמבר 1956 בפראטו (Prato), שבטוסקנה. במבנה גוף רזה של 1.74 מטרים, הוא מעולם לא היה החלוץ המרכזי בעל הנוכחות הפיזית שזכה להערכה בכדורגל האיטלקי. הוא הצטרף ליובנטוס (Juventus) כנער ב-1973, אך הקריירה המוקדמת שלו כמעט נהרסה בשל בעיות בברכיו – שלושה ניתוחים ומספר הופעות מועט, שאף אחת מהן לא הניבה שער. יובנטוס, שלא השתכנעה, שלחה אותו בהשאלה לקומו (Como), שם שוב לא הצליח לכבוש בסדרה קצרה של משחקי סרייה א'.
המצאה מחדש בוויצ'נזה
השינוי הגיע בוויצ'נזה (Vicenza) תחת המאמן ג'ובאן בטיסטה פאברי (Giovan Battista Fabbri), שהעביר את רוסי מאגף ימין למרכז. ההשפעה הייתה מיידית. הוא זכה בנעל הזהב של סרייה ב' עם 21 שערים בעונת 1976–77, והוביל את ויצ'נזה לעליית ליגה, ולאחר מכן כבש 24 שערים בסרייה א' בעונה העוקבת – ובכך הפך לשחקן הראשון שמוביל את טבלת המבקיעים בסרייה ב' ובסרייה א' בשנים עוקבות. ב-1979 שילמה ויצ'נזה סכום שיא עולמי של 2.612 מיליארד לירות איטלקיות עבורו, מה שהפך אותו לזמן קצר לכדורגלן היקר ביותר עלי אדמות. הוא פרץ לתודעה הבינלאומית במונדיאל 1978 בארגנטינה, כאשר כבש שלושה שערים בדרכה של איטליה למקום הרביעי וזכה בכדור הכסף כשחקן השני בטיבו בטורניר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הנפילה
אז הגיעה פרשת הטיית המשחקים טוטונרו (Totonero). בשנת 1980 הושעה רוסי למה שהיה בתחילה לשלוש שנים, ובהמשך קוצר לשנתיים, בשל מעורבות לכאורה בהימורים בלתי חוקיים. הוא מחה על חפותו עד סוף ימיו, והתעקש כי הוא "קורבן של עוול", אך ההשעיה עלתה לו באליפות אירופה 1980 ובשנתיים מהשיא שלו. כאשר ביארזוט זימן אותו לסגל 1982, שבועות לאחר פקיעת ההשעיה וללא כושר משחק, זו הייתה אחת הבחירות השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי.
פבליטו
ההימור הפך לאגדה. עוד לפני המשחק מול ברזיל, איטליה גברה על ארגנטינה של דייגו מראדונה (Diego Maradona), כשרוסי תורם למאמץ ששיתק את כוכב העל הצעיר. לאחר השלושער מול ברזיל, כבש רוסי פעמיים נוספות מול פולין בחצי הגמר ופתח את השערים בניצחון 3–1 בגמר מול גרמניה המערבית, לאחר בישול של קלאודיו ג'נטילה (Claudio Gentile). שישה שערים בשבעה משחקים, מאדם שלא נגע בכדור בחמשת המשחקים הראשונים – הוא היה, באופן מדהים, אחראי ישירות ל-58 אחוזים משעריה של איטליה בטורניר. המדינה, שלא זכתה בגביע העולם מאז 1938 והייתה שקועה בתהפוכות חברתיות ופוליטיות, התפרצה משמחה; הניצחון היה, כפי שכתב הגרדיאן (The Guardian) מאוחר יותר, "רגע קתרזי עבור האומה". האוהדים קראו לו פבליטו (Pablito). הוא נותר השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה בנעל הזהב, בכדור הזהב ובכדור הזהב של אירופה בתוך שנה אחת.
תהילת יובנטוס
יובנטוס שמרה על אמונה בו, החתימה אותו מחדש במהלך ההשעיה, והמועדון קצר את הפירות. בין 1981 ל-1985 זכה רוסי בשני תוארי סרייה א', בגביע האיטלקי (Coppa Italia), בגביע אירופה למחזיקות גביע, ובגביע אירופה לאלופות 1985, תוך שהוא מסיים כמלך השערים של התחרות. מעבר לאינסטינקט של צייד שערים, הוא יכול היה גם לסגת לעומק כחלוץ מרכזי בונה משחק (centravanti di manovra) – בן דוד מוקדם של ה"חלוץ המדומה" המודרני – כשהוא מחזיק בכדור ומפנה מקום לאחרים. מאוחר יותר היו לו תקופות קצרות במילאן (AC Milan), שם זכור צמד שערים בדרבי מול אינטר, ובהלאס ורונה (Hellas Verona) לפני שפרש ב-1987. הוא סיים כמלך השערים המשותף של איטליה בגביע העולם עם תשעה שערים בשני טורנירים, בשוויון עם רוברטו באג'ו (Roberto Baggio) וכריסטיאן ויירי (Christian Vieri).
מדוע פאולו מכונה גאון
הגאונות של רוסי הייתה של צייד שערים טהור, והמלאכה ראויה לתיאור מדויק כי היא נראתה כה חסרת מאמץ. לא היה לו דבר מהכוח או מהדומיננטיות הפיזית של החלוץ הקלאסי; מה שהיה לו הוא אינטליגנציה מיקומיות מהדרגה הגבוהה ביותר – היכולת לצפות את פעולת המגן, להגיע ללא שמירה לנקודה המדויקת שבה ינחת הכדור, ולסיים בצורה קלינית עם כל אחת מהרגליים או בראש בחצי השנייה שעמדה לרשותו. הוא היה, כפי שצוין באחד מהספדיו, "האיקונה של חלוץ מרכזי צייד שערים" בדורו, מהיר, זריז ואלגנטי, אופורטוניסט שהפך כדורים אבודים לשערים. האינסטינקט הזה, שהתמיד לאורך שני גביעי עולם וגביע אירופה, מציב אותו בין החלוצים האיטלקים הגדולים ביותר אי פעם, ופלה (Pelé) כלל אותו ברשימת מאה הכדורגלנים החיים הטובים ביותר בשנת 2004. הטיעון הנגדי ההוגן הוא יוצא דופן בחריפותו עבור שחקן כה מהולל. המוניטין העצום שלו נשען בכבדות על שבעה משחקים בקיץ 1982; כיבוש השערים שלו ברמת המועדונים, לאחר שהברכיים וההשעיה גבו את מחירן, היה יציב ולא מרהיב, והכושר שלו נע בין שיאים לשפל גם בתקופת הזוהר. פרשת ההימורים, ללא קשר למחאותיו, נותרה צל קבוע. "גאון" מתאים לו כתווית לאינסטינקט כדורגל עילאי אחד – להיות במקום הנכון – שסופק בבמה הגדולה ביותר שהמשחק מציע, ברגע המדויק שבו זה היה הכי חשוב.
מורשת
פאולו רוסי מת מסרטן הריאות ב-9 בדצמבר 2020, בגיל שישים וארבע, בסיינה (Siena); אלפים השתתפו בהלווייתו בוויצ'נזה. הוא נכנס להיכל התהילה של הכדורגל האיטלקי וזכה לתואר אגדת IFFHS, והוא אחד מעשרה גברים בלבד שזכו בגביע העולם, בגביע אירופה לאלופות ובכדור הזהב. אך הסטטיסטיקה ממעיטה בערכו. עבור דור של איטלקים הוא נשאר מקובע לנצח בקיץ 1982 – החלוץ המושמץ והמוטל בספק שענה על כל שאלה בשלושה שערים מול ברזיל, והפך את ייאוש האומה לזיכרון המשמח ביותר שלה.