אוסקר רומרו (Óscar Romero): הארכיבישוף שנקב בשמות הרוצחים
ב-23 במרץ 1980 הוא עמד על בימה בסן סלוודור ואמר לחיילי המדינה לסרב לפקודות מפקדיהם — לציית "לצו העליון של אלוהים" ולהפסיק להרוג את בני עמם. בערב שלמחרת יצא חמוש ממכונית אדומה וירה בו למוות בעת שערך מיסה. באותה עת הוא היה האדם המואזן ביותר באל סלוודור, והממסד שמינה אותו שלוש שנים קודם לכן לא ציפה לדבר שכזה.
שוליית נגרים מסיודאד באריוס
אוסקר ארנולפו רומרו אי גלדאמס (Óscar Arnulfo Romero y Galdámez) נולד ב-15 באוגוסט 1917 בסיודאד באריוס, במחוז סן מיגל, אל סלוודור. הוא קיבל חינוך פרטי עד גיל שלוש-עשרה ממורה בשם אניטה איגלסיאס, ואביו הכשיר אותו במלאכת הנגרות, מקצוע שיועד לעסוק בו. במקום זאת, הוא רצה להצטרף לכמורה.
הוא נכנס לסמינר הקטן בסן מיגל, עבר לסמינר הלאומי בסן סלוודור, והשלים את לימודיו באוניברסיטה הגרגוריאנית ברומא, שם זכה בתואר רישיון בתאולוגיה (Licentiate in Theology) בהצטיינות בשנת 1941. הוא הוסמך לכמורה ברומא ב-4 באפריל 1942.
איש הדת הזהיר
במשך כמעט שלושה עשורים היה רומרו מסוג הכמרים שההיררכיה המודאגת נוהגת לקדם. הוא הוסמך כבישוף עזר של סן סלוודור ב-21 ביוני 1970 וכבישוף טיטולרי של טמבאאה (Tambeae), ולאחר מכן כיהן כבישוף של סנטיאגו דה מריה בין השנים 1974 ל-1977. כאשר מונה לארכיבישוף של סן סלוודור ב-3 בפברואר 1977 ונכנס לתפקידו ב-22 בחודש, המינוי הפתיע רבים שראו בו שמרן חברתי — וזו בדיוק הסיבה שבעלי הקרקעות במדינה בירכו עליו.
רוטיליו גראנדה
ב-12 במרץ 1977, שלושה שבועות לאחר כניסתו של רומרו לתפקיד, נרצח חברו, הכומר הישועי רוטיליו גראנדה (Rutilio Grande). תגובתו של רומרו היא נקודת המפנה בחייו ובתולדות הקתוליות המודרנית באמריקה הלטינית: "אם הרגו אותו על כך שעשה את מה שעשה, הרי שגם אני חייב ללכת באותה דרך."
הקול ברדיו YSAX
מה שבא לאחר מכן היה קמפיין מכוון של תיעוד. החל מ-1977 השתמש רומרו בתחנת הרדיו הארכיבישופית YSAX כדי לשדר את דרשות יום ראשון שלו, שהגיעו לכ-73 אחוזים מהמאזינים באזורים הכפריים ול-47 אחוזים בערים — נתוני האזנה שאף פוליטיקאי במדינה לא יכול היה להשתוות להם. שבוע אחר שבוע הוא הקריא את רשימות הנעדרים, המעונים והנרצחים של הימים שקדמו לשידור. העיתון הדיוקסיני אוריינטסיון (Orientación) פרסם את אותה רשימה בכתב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →זו לא הייתה רטוריקה; זה היה תיעוד שנעשה בציבור, בתקופה שבה הנשק העיקרי של המדינה היה מחיקת הראיות. רומרו הפך את הדוכן לארכיון.
הוא גם הציב תאוריה למה שתיעד. חטא חברתי, כך כתב, היה "התגבשות... של חטאי הפרט למבנים קבועים המשמרים את החטא" — ניסוח שאפשר לו להאשים מערכת ולא רק את הפרטים הגרועים שבה.
המכתב לקרטר
בפברואר 1980 כתב רומרו לנשיא ג'ימי קרטר והזהיר כי הגברת הסיוע הצבאי האמריקאי "תחריף ללא ספק את אי-הצדק ואת הדיכוי הפוליטי המופעל על העם המאורגן". זו הייתה פעולה יוצאת דופן עבור ארכיבישוף מכהן: פנייה פומבית ישירה לראש מדינה זרה להפסיק לחמש את ממשלתו שלו. הסיוע נמשך.
התנקשות
הוא נורה ב-24 במרץ 1980 בקפלה של בית החולים לה דיבינה פרובידנסיה (Hospital de la Divina Providencia) בסן סלוודור, בגיל שישים ושתיים. איש מעולם לא הורשע ברצח. חקירות האו"ם הגיעו למסקנה כי מייג'ור רוברטו ד'אובויסון (Roberto D'Aubuisson), מנהיג חוליית מוות שלימים הקים את מפלגת ארנה (ARENA), הורה על הרצח. בשנת 2004 קבע בית משפט פדרלי בארצות הברית כי אלווארו רפאל סאראביה (Álvaro Rafael Saravia), ראש הביטחון של ד'אובויסון, אחראי לפי חוק תביעות נזיקין של זרים (Alien Tort Claims Act) ופסק לו תשלום פיצויים בסך 10 מיליון דולרים; סאראביה נעלם לאחר מכן. צו מעצר הוצא ב-2018 לאחר שחוק החנינה של אל סלוודור בוטל ב-2016.
מיסת ההלוויה ב-30 במרץ 1980 משכה יותר מ-250,000 אבלים, מה שנחשב להפגנה הגדולה ביותר בהיסטוריה של אל סלוודור. יריות ופיצוצים פרצו במהלך הטקס, ובין שלושים לחמישים בני אדם נהרגו במהומה שנוצרה.
מדוע אוסקר מכונה גאון
רומרו לא היה תאולוג מקורי ולא היה טוען לכך. ייחודו היה אסטרטגי ומוסרי: הוא הבין, מהר יותר וברור יותר מכל אדם בסביבתו, שהנשק המכריע העומד לרשותו אינו דוקטרינה אלא שידור — וכי הקראה שבועית של שמות, מקומות ותאריכים תגרום נזק רב יותר למדינת טרור מאשר כל גינוי מופשט. לגרום ל-73 אחוזים מאוכלוסיית אל סלוודור הכפרית להאזין לדרשה זהו הישג תקשורתי, והחדשנות טמונה בכך שתוכן הדרשה היה יומן ראיות ולא דברי מוסר. כיום הוא הקדוש המגן של התקשורתנים הנוצרים, וזה הולם באופן יוצא דופן.
כשרונו השני היה הצבה מדויקת תחת לחץ קטלני. יחסיו עם תאולוגיית השחרור היו שנויים במחלוקת עזה; התאולוג מייקל א' לי (Michael E. Lee) טוען כי ניתן לראותו כדוגמה מובהקת לה, בהתחשב בכך שהשתמש ביסודותיה בצורה כה יסודית. רומרו הציב את הגבול בעצמו: "ישנן שתי תאולוגיות של שחרור. האחת רואה בשחרור רק שחרור חומרי. השנייה היא זו של פאולוס השישי. אני עם פאולוס השישי." משפט זה הותיר אותו בתוך הכנסייה תוך שהוא אומר דברים שבגינם בעלי בריתה של הכנסייה באל סלוודור רצו במותו.
ראוי להציג בכנות גם את טיעוני הנגד. הוא לא הותיר אחריו משנה סדורה שתשרוד אותו; הטרנספורמציה שלו הייתה ריאקטיבית, והונעה מרצח של חבר לאחר עשורים של זהירות; והקמפיין שלו לא עצר את ההרג — מלחמת האזרחים של אל סלוודור אף החריפה לאחר מותו. ניתן להתווכח באמת ובתמים אם הוא היה הוגה אסטרטגי או פשוט אדם הגון שנגמרו לו האפשרויות להיות זהיר. מה שאינו נתון לוויכוח הוא שהוא קיבל החלטה צלולה כיצד להעביר את שלוש השנים האחרונות לחייו, והעביר אותן בדיוק כפי שהתכוון.
מורשת
הליך הקנוניזציה של רומרו נפתח ב-1993 ונתקע; האפיפיור פרנציסקוס אמר כי הוא נחסם מ"סיבות זהירות" לפני שהוסר החסם תחת כהונתו. פרנציסקוס הכריז עליו כקדוש מעונה ב-3 בפברואר 2015; הוא הוכרז כמבורך בסן סלוודור ב-23 במאי 2015 בפני קהל מוערך של 250,000 איש והפך לקדוש בכיכר פטרוס הקדוש ב-14 באוקטובר 2018. בשנת 2010 קבע האו"ם את ה-24 במרץ, יום הירצחו, כיום הבינלאומי לזכות לאמת בנוגע להפרות זכויות אדם גסות ולכבוד הקורבנות. פסלו ניצב מעל הדלת המערבית הגדולה של מנזר וסטמינסטר לצד עשרה קדושים מעונים מהמאה העשרים, ונמל התעופה הבינלאומי המרכזי של אל סלוודור נושא את שמו. הוא הפטרון של אל סלוודור, של האמריקות, של נוצרים נרדפים, של תקשורתנים נוצרים, ופטרון שותף של קאריטאס אינטרנשיונל; הכנסיות האנגליקנית והלותרנית מציינות אותו בלוחות השנה שלהן. בישוף זהיר הפך לאדם המסוכן ביותר במדינתו על ידי הקראת רשימות.