אורסון סקוט קארד: הילד שביצע רצח עם במקרה
השאלה עלתה במוחו כשהיה נער, בהשראת ספרי "המוסד" (Foundation) של אסימוב ואח ששירת בצבא: כיצד מאמנים חיילים להילחם בחוסר כבידה? התשובה דרשה ילדים. "למבוגרים כבר יש כל כך הרבה הרגלים מושרשים בכבידה", הסביר קארד, "שיהיה קשה מאוד לאמן אותם לחשוב מחדש לחלוטין על הדרך שבה הם תופסים את המרחב". בן בובה (Ben Bova) דחה את הסיפור שבנה על בסיס הנחה זו. קארד שכתב אותו, בובה רכש אותו ביוני 1976, והמגזין "אנלוג" (Analog) פרסם את "המשחק של אנדר" באוגוסט 1977. כמעט חמישים שנה לאחר מכן, הוא נותר אחד הספרים הנקראים והשנויים ביותר במחלוקת במדע הבדיוני האמריקאי.
שושלת חלוצים מורמונים
הוא נולד ב-24 באוגוסט 1951 בריצ'לנד, וושינגטון, השלישי מבין שישה ילדים של פגי ג'יין פארק וווילארד ריצ'רדס קארד, ונין-נינו של בריגהאם יאנג (Brigham Young). הירושה של קדושי אחרית הימים (Latter-day Saint) לא הייתה קישוט מקרי; היא סיפקה את האינסטינקטים הקהילתיים, את העניין בנבואה ובברית, ואת המבנה החוזר של ילד נבחר הנושא באחריות בלתי נסבלת, המופיע כמעט בכל מה שכתב.
ברזיל, תיאטרון, חובות
הוא שירת בשליחות דתית של כנסיית LDS בברזיל מ-1971 עד 1973 וסיים את לימודיו באוניברסיטת בריגהאם יאנג ב-1975 עם תואר בתיאטרון, שם הועלו מחזותיו. הוא השלים תואר שני באנגלית באוניברסיטת יוטה ב-1981 בהנחיית פרנסואה קמואן (François Camoin) ונורמן קאונסיל (Norman Council), והחל בלימודי דוקטורט בנוטרדאם לפני שזנח אותם כדי לכתוב במשרה מלאה. ב-1976 החל לעבוד כעורך משנה ב-"Ensign", המגזין של כנסיית ה-LDS, שפרסם את יצירתו הבדיונית הראשונה, "Gert Fram", ביולי 1977 תחת שם העט ביירון וואלי (Byron Walley).
אנדר
גרסת הרומן הגיעה במהירות — הפרקים הראשונים בתוך שבוע, והשאר בשלושה שבועות נוספים בזמן שהיה בסיבוב הופעות לקידום ספר אחר. הוצאת טור (Tor) פרסמה את "המשחק של אנדר" בכריכה קשה בינואר 1985, תאריך שקארד בחר כדי שהמהדורה בכריכה רכה תצא במהלך עונת המועמדות לפרסים ולא תיקבר תחת פרסום של חודש דצמבר. החישוב עבד. "המשחק של אנדר" זכה בפרסי נבולה (Nebula) והוגו (Hugo) לרומן הטוב ביותר ב-1986. "קול למתים" (Speaker for the Dead), ספר ההמשך השונה מאוד שלו, עשה זאת שוב בשנה שלאחר מכן, מה שהפך את קארד לאדם היחיד שזכה בפרסי הוגו ונבולה בשנים עוקבות.
המכונה
מה שבא אחר כך היה תפוקה גדולה. סדרת "סיפורי אלווין מייקר" (The Tales of Alvin Maker) החלה ב1987, סאגה של היסטוריה חלופית על החזית האמריקאית. סדרת "השיבה הביתה" (Homecoming Saga) העבירה את ספר מורמון למדע בדיוני בין-כוכבי. סדרת "הצל" (Shadow series) סיפרה מחדש את סיפורו של אנדר מזוויות אחרות. "אבודים" (Lost Boys, 1992) הפך אימה ביתית על משפחה הדומה לשלו; "Pastwatch: The Redemption of Christopher Columbus" (1996) שלח נוסעים בזמן להתערב ב-1492. הוא פרסם יותר מחמישים רומנים וארבעים וחמישה סיפורים קצרים, ואסף פרסי הוגו ונבולה נוספים לאורך הדרך, כולל שניהם עבור "Eye for Eye" ב-1988 ופרס הוגו ב-1991 עבור המדריך "כיצד לכתוב מדע בדיוני ופנטזיה".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורה
קארד מתייחס לפדגוגיה ברצינות רבה כפי שהוא מתייחס לספרות. הוא מלמד אנגלית באוניברסיטת דרום וירג'יניה, מנהל "מחנות אימונים ספרותיים" ו-"קורס הכתיבה של הדוד אורסון", ושופט בתחרות "כותבי העתיד" (Writers of the Future) מאז 1994. ספריו על מלאכת הכתיבה — "Characters & Viewpoint" (1988) ו-"כיצד לכתוב מדע בדיוני ופנטזיה" (1990) — הם ציוד סטנדרטי לדור של סופרי ז'אנר. ברנדון סנדרסון (Brandon Sanderson), סטפני מאייר (Stephenie Meyer), דייב וולברטון (Dave Wolverton) ולינדזי אליס (Lindsay Ellis) הם בין אלה המציינים אותו כהשפעה. כתבי היד שלו הועברו לספריית הרולד ב. לי באוניברסיטת בריגהאם יאנג, ונפתחו לחוקרים בשנת 2007.
הוא גם עבד מחוץ לתחום הפרוזה: היה שותף להפקה של הסרט "המשחק של אנדר" מ-2013, כתב דיאלוגים למשחקי וידאו כולל "הסוד של אי הקופים" (The Secret of Monkey Island), "The Dig" ו-"Advent Rising", וכתב תסריטים לקומיקסים כמו "איירון מן האולטימטיבי" (Ultimate Iron Man) ו-"Dragon Age".
הפוליטיקה
קארד תיאר את עצמו נכון לשנת 2020 כדמוקרט מסוג מוניהאן או "כלב כחול" (Blue Dog Democrat), ומתעקש שהוא "לא שמרן" — הוא תומך במדיניות הגירה ליברלית, בפיקוח על נשק ובביטול עונש המוות — אף שתמך בג'ון מקיין ב-2008, בניוט גינגריץ ב-2012 ובדונלד טראמפ ב-2016.
הקרע עם חלק גדול מקוראיו התרחש סביב הומוסקסואליות. מאמר מ-1990, "אדם משתנה: הצבועים של ההומוסקסואליות", טען כי יש לשמור על חוקים נגד התנהגות הומוסקסואלית לשימוש "כאשר יש צורך לשלוח מסר ברור". לאחר 2003 אמר שאין לו "עניין בהפללת מעשים הומוסקסואליים", אך ב-2008 כתב שאנשים הנשואים בנישואים הטרוסקסואליים "יפעלו להשמיד" ממשלה שתאשר נישואים חד-מיניים. הוא תמך בתיקון 1 של צפון קרוליינה ב-2012 וישב במועצת המנהלים של הארגון הלאומי לנישואין (National Organization for Marriage) בין 2009 ל-2013. התוצאות הגיעו ב-2013: DC קומיקס גנזו את סיפור "הרפתקאותיו של סופרמן" שלו לאחר שהמאייר כריס ספראוס (Chris Sprouse) פרש ועצומה אספה יותר מ-16,000 חתימות, והקבוצה הלהט"בית Geeks OUT ארגנה חרם על הסרט "המשחק של אנדר", כשחברת Lionsgate מתנערת בפומבי מדעותיו. גם הפרוזה שלו ספגה אש — "Songmaster" בגלל מערכת יחסים פדרסטית, ו-"Hamlet's Father" (2008) בגלל הקישור בין התעללות מינית בילדים להומוסקסואליות בבגרות, דבר ש-"Publishers Weekly" גינה.
משפחה
הוא נישא לקריסטין אלן ב-1977, בתו של ההיסטוריון ג'יימס ב. אלן. נולדו להם חמישה ילדים. בנם צ'ארלס, שסבל משיתוק מוחין, נפטר בגיל שבע-עשרה; בתם ארין נפטרה בלידתה. העיסוק של הרומנים בילדים פגועים, מחוננים ובסכנה אינו מופשט.
מדוע קארד נחשב לגאון
הכישרון הספציפי הוא מבני: קארד מתכנן מלכודות מוסריות. החידוש המרכזי שלו ב-"המשחק של אנדר" הוא הסתרת מידע מכריע מהגיבור שלו במקום מהקורא, כך שילד משמיד זן שלם בעודו מאמין שהוא בסימולציה — והקורא, שחשד, צריך להחליט היכן האשמה באמת מונחת. זוהי פיסת הנדסה נרטיבית קשה באמת, וזה מה שהשאיר את הספר במרכז הוויכוחים על אתיקה צבאית במשך ארבעה עשורים. קירקוס (Kirkus) מציג את השאלה שהוא כופה: "מה היית עושה כשהגב שלך אל הקיר והכחדה נתפסת של המין שלך נמצאת בהישג יד?" הצירוף הכפול של הוגו-נבולה עבור "המשחק של אנדר" ו-"קול למתים" מעולם לא הושג על ידי אף אחד אחר. מבקרים זקפו לזכותו "מקוריות בולטת" בסיפוריו הקצרים המוקדמים ומצאו שספרי "הצל" "בוצעו בלהט ומיומנות". קריירת ההוראה היא חלק מהטיעון: מעטים הסופרים שהעבירו את מלאכת הכתיבה באופן שיטתי כל כך.
טיעון הנגד בוטה. אותו תיעוד ביקורתי מכנה את עבודתו המוקדמת "נגישה וקצבית" אך "חסרת ייחוד סגנוני", מבקר את הדמויות שלו — מבקר אחד הגדיר את פיטר וולנטיין ב-"המשחק של אנדר" כ-"לא אמינים לחלוטין" — ושופט את ספרי ההמשך המאוחרים של אנדר כ-"ממושכים יתר על המידה". חמישים פלוס רומנים, והמוניטין נשען כמעט לחלוטין על חלון של שנתיים ב-1985 ו-1986. זו אינה גאונות של פרוזה; זו גאונות של מתכנן עלילה, וגאונות צרה. והרצינות המוסרית שעליה מתעקשים הספרים יושבת בצורה מביכה לצד הוויכוחים הציבוריים, וזו הסיבה שקוראים רבים כיום מוותרים על היצירה כליל — עובדת מוניטין ששום כמות של הערצה לספר מ-1985 לא מעלימה.
מורשת
הכרה מעבר לז'אנר הגיעה עם פרס אדוארד א. סמית' לזיכרון ב-1992, וב-2008, גם פרס מרגרט אדוארדס של איגוד הספריות האמריקאי על תרומה לכל החיים לספרות צעירים ופרס מפעל חיים של וויטני (Whitney Lifetime Achievement Award). "המשחק של אנדר" נותר, כפי שקירקוס ציינו, "קריאה נגישה ומעניינת, אפילו שלושה עשורים לאחר שפורסם לראשונה" — ספר שהתעלה מעל המוניטין המאוחר והשנוי במחלוקת של מחברו ולא מראה סימנים לכך שיוחלף.