אולגה לפשינסקאיה
אולגה בוריסובנה לפשינסקאיה (ברוסית: Ольга Борисовна Лепешинская), לבית פרוטופופובה (Protopopova; 18 באוגוסט 1871 – 2 באוקטובר 1963), הייתה מהפכנית רוסית ופסאודו-מדענית סובייטית, אשר קידמה את הקריירה שלה כביולוגית באקדמיה למדעי הרפואה של ברית המועצות באמצעות טענות כוזבות וקשרים אישיים עם ולדימיר לנין, יוסיף סטלין, טרופים ליסנקו ואלכסנדר אופרין. היא דחתה את הגנטיקה והייתה תומכת בהיווצרות ספונטנית של חיים מחומר דומם.
ביוגרפיה
לפשינסקאיה סיימה את הכשרתה כפֶלדשֶרית בסנט פטרסבורג בשנת 1887 ועבדה במקומות שונים בסיביר. היא הצטרפה לקבוצה מרקסיסטית בסנט פטרסבורג בשנת 1894, ונישאה לעמיתה המרקסיסט פנטליימון ניקולאייביץ' לפשינסקי (1868–1944), בנו של כומר שגורש מאוניברסיטת סנט פטרסבורג בשנת 1895 בשל פעילותו הפוליטית. שניהם נעצרו והוגלו בשנת 1897, למשך שלוש שנים, לירמקובסק שבסיביר, 32 קילומטרים ממינוסינסק, שם היה לנין בגלות. שניהם הפכו לתומכים נאמנים של לנין והצטרפו למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (RSDLP) עם הקמתה בשנת 1898. לאחר שלנין השיק את העיתון "איסקרה", הם פעלו כסוכניו בפסקוב שבצפון-מערב רוסיה, עד שנת 1903, אז היגרו לז'נבה ופתחו בית קפה. מקום זה הפך לנקודת המפגש העיקרית של הבולשביקים שתמכו בלנין, בתקופה שבה היה במיעוט בקרב הגולים הרוסים לעומת המנשביקים, וכן היה תחת לחץ ליישב את הקרע בתוך ה-RSDLP.
לדברי עד שהיה בז'נבה באותה עת, לפשינסקאיה "סגדה ללנין כפי שתלמידת בית ספר סנטימנטלית סוגדת למוריה", בעוד שהיא הייתה "אישה מרשימה מאוד ועניינית, שהשמיעה בביטחון רב את הדעות הפשטניות ביותר... רמת השכלתה הכללית לא הייתה דבר להתגאות בו, ובאותה תקופה היא לא הראתה עניין מיוחד במדע או בביולוגיה." דעתו של לנין הייתה ש"[פנטליימון] לא יטעה יותר מדי איתה."
הזוג חזר לרוסיה כדי לקחת חלק במהפכת 1905, אך לאחר כישלונה הם זנחו את הפעילות הפוליטית ופנו להוראה. בשנת 1915 השלימה את הכשרתה הרפואית במוסקבה. היא קיבלה רישיון רפואי והייתה פרופסור משנה לטיפול רפואי באוניברסיטת מוסקבה.
לפשינסקאיה הייתה משתתפת במהפכת אוקטובר. היא הרצתה באוניברסיטה לרפואה במוסקבה עד 1926, עם הפסקה קצרה לשהות באוניברסיטת טשקנט בשנת 1919, ולאחר מכן עבדה במכון קלימנט טימיריאזב לביולוגיה. בשנת 1941 הפכה לראש המחלקה לחומר חי במכון לביולוגיה ניסויית תחת האקדמיה למדעי הרפואה של ברית המועצות, תפקיד בו החזיקה עד סוף הקריירה שלה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לפשינסקאיה המשיכה לעבוד עד גיל מופלג ומתה במוסקבה מדלקת ריאות ב-2 באוקטובר 1963, בגיל 92. גופתה נשרפה ואפרה נקבר בקולומבריום של בית העלמין נובודוויצ'י, לצד אפר בעלה.
טענות
בשנות ה-20 של המאה ה-20 הכפישה לפשינסקאיה את עבודתו של המנחה שלה, אלכסנדר גורביץ', שחקר ביופוטונים וקרינה מיטונוגנית. היא טענה כי מינונים נמוכים של אור אולטרה-סגול משתחררים על ידי תאים גוססים שטופלו במינונים גבוהים של קרינת UV. מאוחר יותר היא טענה כי תאים יכולים להתרבות על ידי התפרקות לגרגירים שיכולים ליצור צורות חדשות של תאים, השונים מתאי ההורה. כמו כן, גבישים של חומר אנאורגני יכולים להפוך לתאים על ידי הוספת חומצות גרעין. יתרה מכך, היא תמכה בהיווצרות ספונטנית ובקיומו של "חומר חיוני". טענות אלו הופצו כדוגמה רשמית בברית המועצות. טענה כי אמבטיות סודה מעודדות התחדשות הובילה למחסור זמני באבקת אפייה. היא ביססה את הקריירה שלה על טענות לצפייה בהיווצרות דה-נובו של תאים חיים מחומרים לא תאיים, תוך תמיכה בטענות אלו בראיות מפוברקות ש"אושרו" על ידי אחרים שביקשו להתקדם במערכת המדעית המופוליטית. במציאות, היא צילמה מוות ופירוק שלאחר מכן של תאים, ואז הקרינה את הסרטים הללו במהופך.
ב-22–24 במאי 1950, בסימפוזיון מיוחד בנושא "חומר חי והתפתחות תאים" עבור האקדמיה למדעים של ברית המועצות והאקדמיה למדעי הרפואה של ברית המועצות, שזכה לתמיכת סטלין ונוהל על ידי אלכסנדר אופרין, נשאה לפשינסקאיה את נאום המפתח, ו"תגליותיה" נחגגו כמהפכניות על ידי הקהל המוזמן. היא זכתה בפרס סטלין לאותה שנה, ורעיונותיה הפכו להוראה מחייבת בביולוגיה. בשנת 1952 התקיימה ועידה שנייה כדי להוכיח "באמצעות שיטות ניסיוניות" כי המושג הבורגני הווירכוויאני של התפתחות תאים (רק תא חי יכול לייצר תא אחר) הוחלף ב"תיאוריה דיאלקטית-מטריאליסטית חדשה על מקור כל התאים החיים מחומר דומם." בעוד שהשפעתה והדומיננטיות הדוגמטית שלה דומות לאלו של ליסנקו, טענותיה מעולם לא הופרכו רשמית, אלא פשוט דעכו.
היא שיתפה את בתה אולגה ואת חתנה ולדימיר קריוקוב בעבודתה; לעומת זאת, בעלה, פנטליימון לפשינסקי, לא החשיב את עבודתה. "אל תקשיבו לה. היא בורה לחלוטין לגבי מדע וכל מה שהיא אומרת הוא הרבה שטויות", אמר למבקר.
ספרות
- גראצר, וו. ב. 2000. Undergrowth of Science: Delusion, Self-Deception and Human Frailty. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד
- לפשינסקאיה, או. בי., 1954. מוצא התאים מחומר חי (The Origin of Cells from Living Substance). מהדורות רבות במספר שפות.
- ז'נקין ל. נ. ומיכאילוב ו. פ., 1958. על "תיאוריית התא החדשה", Science, סדרה חדשה, כרך 128, מס' 3317 (25 ביולי 1958), עמ' 182–186.