אולגה קונסטנטינובנה מרוסיה

אולגה קונסטנטינובנה: המלכה שהתנ"ך שלה עורר מהומות

ב-8 בנובמבר 1901 נלחמו סטודנטים ואנשי דת באתונה בצבא ברחובות על רקע ספר. שמונה אנשים נהרגו ויותר משישים נפצעו. הספר היה הבשורות, מתורגמות ליוונית המדוברת בפי העם היווני, והאישה שהזמינה את התרגום הייתה המלכה שלהם — נסיכה רוסייה (Grand Duchess) שהגיעה לאתונה בגיל שש-עשרה, ולפי דבריה שלה, רק ניסתה להפוך את כתבי הקודש לקריאים עבור חיילים פצועים.

פבלובסק וורשה

אולגה קונסטנטינובנה נולדה ב-3 בספטמבר 1851 בארמון פבלובסק מחוץ לסנקט פטרבורג, בתם הבכורה של הדוכס הגדול קונסטנטין ניקולאייביץ' ואשתו אלכסנדרה, במקור נסיכה מסקסוניה-אלטנבורג. היא הייתה נכדתו של ניקולאי הראשון ובת דודה ראשונה של אלכסנדר השלישי, אחת משישה ילדים, שקיבלו חינוך פרטי בבית. ב-1862 קיבל אביה את תפקיד המשנה למלך בפולין הרוסית והמשפחה עברה לוורשה; לאומני ניסה להתנקש בחייו ביולי ההוא, והם נסוגו לסנקט פטרבורג בשנה שלאחר מכן. האירוע הותיר סימן קבוע בילדה בת האחת-עשרה.

גאורגיוס הראשון (George I), מלך היוונים, נסיך דני שנבחר לכס מלוכה בלקני רעוע, ראה אותה לראשונה בביקור ברוסיה ב-1863, כשהייתה בת שתים-עשרה. הוא חזר ב-1867 כשהוא מחפש במפורש כלה אורתודוקסית רוסייה, דבר שיקשור את שושלתו למעצמה האורתודוקסית הגדולה. הם נישאו בקפלה של ארמון החורף ב-27 באוקטובר 1867. היא הייתה בת שש-עשרה. זמן קצר לאחר הגעתה ליוון נמצאה כשהיא בוכה מתחת לגרם מדרגות, כשהיא מחבקת דובי צעצוע.

לימוד יוון

מה שבא לאחר מכן היה אחד ממעשי ההמצאה העצמית היעילים ביותר בקרב משפחות מלוכה במאה התשע-עשרה. בתוך שנה היא למדה יוונית ואנגלית, והמשיכה ללמוד ארכאולוגיה והיסטוריה יוונית ברצינות כזו שהנתינים שאימצו אותה הפסיקו להתייחס אליה כאל גורם זר. במשך כשני עשורים נולדו לה ולגאורגיוס שמונה ילדים: קונסטנטינוס, לימים מלך; גאורגיוס, נציב עליון בכרתים; אלכסנדרה, שנישאה לדוכס הגדול פאבל אלכסנדרוביץ'; ניקולאוס; מריה; בת בשם אולגה שמתה בינקותה; אנדראס, אביו של הנסיך פיליפ; וכריסטופר.

עבודתה האמיתית הייתה תשתיתית. היא ייסדה בתי יתומים, מקלטים לחולים סופניים, סנטוריומים לחולי שחפת, בתי ספר, גני ילדים לילדים עניים ומטבחי תמחוי. היא העניקה חסות לבית החולים אוונגליסמוס (Evangelismos) באתונה, שהפך לגדול ביוון, ובנתה בית חולים רוסי בפיראוס לטיפול במלחים. היא ארגנה שירותי רפואה במהלך מלחמת יוון-טורקיה של 1897 ושוב במהלך מלחמת הבלקן הראשונה; המלכה ויקטוריה העניקה לה ולנסיכה הכתר סופיה את הצלב האדום המלכותי בדצמבר 1897. אלכסנדר השלישי מינה אותה לאדמירל כבוד של הצי הקיסרי הרוסי, באותה עת האישה היחידה שהחזיקה בדרגה כזו, והיא שמרה על חייה הרוסיים בגלות פנימית — איקונות בחדריה, מזמורים סלאביים, וביקורים סדירים באוניות רוסיות שעגנו בפיראוס.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

אומץ לבה לא היה דקורטיבי. לאחר ניסיון התנקשות כושל בבעלה ובבתה ב-1898, היא התעקשה להמשיך במחויבויות ציבוריות ללא ליווי צבאי. השקפתה המתועדת על הפוליטיקה הפרלמנטרית הייתה בוטה: היא העדיפה, כך אמרה, להיות מנוהלת על ידי אריה מיוחס מאשר על ידי ארבע מאות חולדות כמוה.

האוונגליקה (Evangelika)

פרויקט הבשורה צמח מתוך מלחמת 1897. בביקורה אצל הפצועים, הבינה אולגה שהחיילים אינם יכולים לקרוא את התנ"ך והברית החדשה, מכיוון שהם היו קיימים ביוון רק בקווינה (Koine), השפה העתיקה שבה נכתבו. היא נתנה חסות לתרגום לדמוטיק (Demotic), השפה המדוברת החיה, ופרסמה אותו בפברואר 1901. אנשי דת שמרנים פירשו את המהלך כוויתור על המורשת הקדושה של יוון — ובהתחשב במוצאה הרוסי של המלכה, כמשהו הקרוב להתערבות זרה. כשאלכסנדרוס פאליס פרסם גרסה דמוטית נפרדת בספטמבר ההוא, הוויכוח חרג מהסמינרים הדתיים. המהומות הגיעו לשיאן ב-8 בנובמבר. תרגומים הוחרמו, איומי נידוי הושמעו, המטרופוליט פרוקופיוס התפטר וממשלת גאורגיוס תאוטוקיס נפלה.

מלחמה, מהפכה, עוצרות

גאורגיוס הראשון נרצח ב-1913. אולגה הייתה ברוסיה כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 והפכה את ארמון פבלובסק לבית חולים צבאי. ב-1916 ניסתה להזהיר את הצארינה אלכסנדרה מפני הבאות ונדחתה; לאחר מכן חתמה על עצומה המבקשת חנינה לנכדה, הדוכס הגדול דמיטרי פאבלוביץ', שסייע ברצח רספוטין, ובכך איבדה את חסדה של הצארינה לחלוטין. לאחר המהפכה היא הייתה לכודה בפבלובסק, מוגנת רק על ידי מעמדה כריבונית זרה, עד שהצירות הדנית הנפיקה לה דרכון. היא נמלטה דרך גרמניה לשווייץ בתחילת 1919. האבדות המשפחתיות היו קטסטרופליות: שני הצארים וילדיהם, אחיה ניקולאי ודמיטרי קונסטנטינוביץ', שלושה אחיינים, והדוכסית הגדולה אליזבט פיודורובנה.

באוקטובר 1920 ננשך המלך אלכסנדר מיוון על ידי קוף, פיתח אלח דם ומת. אולגה הגיעה לאתונה באיחור של שתים-עשרה שעות והייתה החברה היחידה במשפחת המלוכה בהלווייתו. לאחר תבוסתו של וניזלוס בקלפי, היא התבקשה ב-17 בנובמבר לכהן כעוצרת יוון — תפקיד שמילאה במשך כחודש, עד שבנה קונסטנטינוס חזר לכס המלוכה ב-19 בדצמבר לאחר משאל עם.

קונסטנטינוס ויתר על כסאו בפעם השנייה ב-1922 לאחר התבוסה היוונית-טורקית. אולגה יצאה לגלות באיטליה על קצבה רפובליקנית של כ-20 ליש"ט בחודש, רכושה הוחרם, והיא נעה בין בתי משפחה כולל ספנסר האוס (Spencer House) בלונדון וסנדרינגהם. צולעת וכמעט עיוורת, היא התיישבה עם בנה כריסטופר ומתה ב-18 ביוני 1926. היא נקברה בקריפטה של הכנסייה הרוסית בפירנצה לצד קונסטנטינוס, שגופתו לא התקבלה ביוון. ב-1936, לאחר השבת המלוכה, היא נטמנה מחדש בטאטוי.

מדוע אולגה מכונה גאון

המקרה נשען על סוג מסוים של אינטליגנציה יישומית: היא ראתה בעיות חברתיות כבעיות הנדסיות ופתרה אותן בקנה מידה מוסדי. כלה נערה במדינה שאת שפתה לא דיברה הפכה לדוברת שוטפת בה, ובאנגלית, בתוך שנה — הישג אמיתי של כישרון לשוני. לאחר מכן היא בנתה רשת של בתי חולים ורווחה ששרדה את שושלתה, ובית החולים אוונגליסמוס נותר בית חולים אתונאי פעיל יותר ממאה שנים לאחר מכן. תרגום הבשורה הגיע מאותה אינסטינקט: זהה את המכשול, הסר אותו.

טיעון הנגד הוא שהאינסטינקט הזה לא היה ממושמע על ידי שיקול דעת פוליטי, והמחיר נמדד בגופות. כל מי שהיה לו חוש לפוליטיקה כנסייתית יוונית יכול היה לחזות שמלכה ממוצא רוסי שנותנת חסות לברית חדשה בשפה מדוברת תיתפס כחילול קודש והתערבות; נראה שהיא לא שקלה זאת. שמונה אנשים מתו וממשלה נפלה. תקופת העוצרות שלה נמשכה חודש והייתה טקסית. היא לא הייתה הוגה מקורית, לא כתבה דבר בעל משקל אינטלקטואלי, ואף בן תקופתה לא השתמש במילה גאון כלפיה. מה שהיה לה היה יכולת ביצועית והיעדר פחד יוצא דופן — תכונות אמיתיות, ולא אותו דבר כמו גאונות.

מורשת

בתי החולים של אולגה האריכו ימים יותר מהמונרכיה שמימנה אותם, והכתובים הדמוטיים שבעבורם הושמצה נראים כעת כצד המפסיד בוויכוח שיוון הכריעה בסופו של דבר בדרכה. היא נזכרת גם כציר גנטי של משפחת המלוכה האירופית: דרך בנה אנדראס היא סבתו של הנסיך פיליפ, ובכך אם השושלת של הקו הבריטי הנוכחי. היא מתה חסרת אזרחות, כמעט עיוורת ועל קצבה, לאחר ששרדה שני כסאות מלכות וקברה את רוב משפחתה.