מוריס צ'אנג: האיש שפיצל את תעשיית השבבים לשניים
לפני מוריס צ'אנג (Morris Chang), חברה שרצתה למכור מוליך למחצה נאלצה כמעט תמיד להקים את המפעל שייצר אותו — נטל הוני כה כבד שמנע כניסה כמעט מכל אחד. התובנה של צ'אנג הייתה להפריד את שני התפקידים לחלוטין: לאפשר לחברות מסוימות רק לתכנן שבבים, ולחברה אחת, שלו עצמו, לא לעשות דבר מלבד לייצר אותם עבור כל מי שיבקש. הרעיון המבני היחיד הזה יצר את תעשיית המוליכים למחצה ללא מפעלים (fabless) כפי שהיא קיימת כיום, ו-TSMC, החברה שצ'אנג ייסד כדי להוכיח זאת, מייצרת כעת את השבבים הנמצאים ברוב הטלפונים, המחשבים ומערכות הבינה המלאכותית בעולם.
ילדות בנדודים
צ'אנג נולד ב-10 ביולי 1931 בנִינְגְבּוֹ שבסין, במחוז ג'ה-ג'יאנג, בנם של פקיד פיננסי בעל השכלה מערבית, שהקריירה שלו, בשילוב התהפוכות של מלחמת סין-יפן השנייה, הניעה את המשפחה שוב ושוב — מנאנג'ינג לגואנגג'ואו, להונג קונג הבריטית, לצ'ונגצ'ינג בתקופת המלחמה, ולבסוף לשנגחאי. הוא בילה את שנות בית הספר היסודי שלו, מגיל שש עד אחת-עשרה, בהונג קונג לפני שהכיבוש היפני אילץ אותו לעבור שוב. אותה ילדות נודדת קבעה את הדפוס לקריירה שלימים תשתרע על פני שלוש מדינות ושלוש יבשות.
השכלה שנבנתה על מלגות
צ'אנג נרשם למכללת הרווארד ב-1949, אחד מתוך 1,100 סטודנטים לתואר ראשון באותה שנה והסטודנט הסיני היחיד במוסד, כשהוא מתברג בעשרת האחוזים העליונים של הכיתה שלו כסטודנט שנה א'. הוא עבר למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בשל סיכויי הנדסה טובים יותר, מימן את לימודיו באמצעות מלגה ועבודה כמקליד ומסייע מחקר, ודחס את לימודי התואר הראשון בהנדסת מכונות לשנתיים, כשהוא משלים אותם ב-1952, ולאחריהם תואר שני ב-1953 ותואר בהנדסה מקצועית ב-1955. כמעט עשור לאחר מכן, לאחר שדחה ניסיון לדוקטורט ב-MIT, הוא קיבל תואר דוקטור בהנדסת חשמל מאוניברסיטת סטנפורד ב-1964, תחת הנחייתם של חלוצי המוליכים למחצה ג'ון מול (John Moll), ויליאם ספייסר (William Spicer) וג'רלד פירסון (Gerald Pearson).
עשרים וחמש שנים של למידת עסקי השבבים בטקסס אינסטרומנטס
הקריירה המוקדמת של צ'אנג החלה בחברת Sylvania Electric Products ב-1955, שם עבד על שיפור תפוקת הייצור של טרנזיסטורי גרמניום. ב-1958 הצטרף לטקסס אינסטרומנטס (Texas Instruments), שם נשאר עשרים וחמש שנים, ובסופו של דבר הגיע לתפקיד סגן נשיא הקבוצה המפקח על פעילות המוליכים למחצה העולמית. ב-TI הוא דגל באסטרטגיית תמחור אגרסיבית ומנוגדת לאינטואיציה — תמחור שבבים חדשים לפני עקומת העלות, מתחת למה שעלויות הייצור הנוכחיות הצדיקו, מתוך הימור שנפח הייצור והלמידה התפעולית יורידו את העלויות לרמה תואמת. הוא גם ניהל את אחד ההסדרים המוקדמים ביותר בתעשייה דמויי יציקה (foundry), כשהוא מתקשר עם IBM כדי לייצר תכנון טרנזיסטור ש-TI עצמה יצרה. בסוף שנות ה-70 הבחין צ'אנג שמפעלי TI ביפן השיגו בערך פי שניים מתפוקת הייצור של מפעליה באמריקה, נתון ששכנע אותו שעתיד ייצור המוליכים למחצה המתקדם טמון באסיה. כאשר המיקוד האסטרטגי של TI עבר למוצרי צריכה כמו מחשבונים ושעונים דיגיטליים בתחילת שנות ה-80 — כיוון שהוא ראה בו מבוי סתום עבור קידום רציני בתחום המוליכים למחצה — צ'אנג עזב, ושירת בקצרה כנשיא ומנהל תפעול ראשי של חברת ג'נרל אינסטרומנט (General Instrument Corporation).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ייסוד TSMC והמצאת היציקה
באמצע שנות ה-80, ראש הממשלה של טאיוואן, סון יון-סואן (Sun Yun-suan), גייס את צ'אנג בחזרה למדינה שממנה עזב שלושה עשורים קודם לכן כדי לעמוד בראש המכון למחקר טכנולוגי תעשייתי (ITRI), סוכנות פיתוח הטכנולוגיה הנתמכת על ידי הממשלה. מפלטפורמה זו, בשנת 1987, ייסד צ'אנג את חברת Taiwan Semiconductor Manufacturing Company (TSMC), במימון באמצעות רישוי טכנולוגיה מפיליפס והון ממשלתי מקרן הפיתוח הלאומית של טאיוואן. TSMC נבנתה סביב רעיון שאף אחד אחר בתעשייה לא ניסה בקנה מידה רחב: חברה שלא תתכנן דבר ותייצר הכל, תוך העמדת כושר הייצור שלה לכל לקוח הזקוק לו, מבלי להתחרות באף אחד מהם בתחום תכנון השבבים. כפי שצ'אנג הסביר מאוחר יותר את הבעיה שפתר זה: "שימוש בכושר הייצור של חברה אחרת דורש בדרך כלל קשרים קרובים מאוד איתה; זה לא סוג הדבר שמישהו יכול פשוט להיכנס מהרחוב ולקנות". הוא חזה שייצור חוזי אמין, מרחוק, יוליד דור שלם של חברות תכנון שבבים "ללא מפעלים" שאינן יכולות או אינן רוצות לבנות מפעלים משלהן — ועד שנת 2000, חברות ללא מפעלים כמו קוואלקום, אנבידיה וברודקום כבר היוו שישים אחוז מהכנסות TSMC, בדיוק הארגון מחדש של התעשייה שצ'אנג חזה.
שלושה עשורים בהנהגה
צ'אנג כיהן כמנכ"ל TSMC מיום הקמתה ב-1987 ועד 2005 וכיו"ר מ-1987 עד 2018, וחזר בקצרה לתפקיד המנכ"ל ב-2009 במהלך תקופה של חוסר יציבות אסטרטגית. תחת הנהגתו, TSMC צמחה מסטארט-אפ במימון ממשלתי לחברה הגדולה ביותר בטאיוואן וליצרנית הדומיננטית של השבבים המתקדמים בעולם, מעמד שהיא משמרת. הוא פרש לחלוטין ביוני 2018, כשהוא מעביר את תפקידי היו"ר והמנכ"ל ליורשיו, סי.סי. ויי (C.C. Wei) ומארק ליו (Mark Liu).
הכרה
הכיבודים שקיבל צ'אנג עוקבים אחר ההכרה של תעשיית המוליכים למחצה בהשפעתו המבנית: מדליית רוברט נ. נויס (Robert N. Noyce) של ה-IEEE בשנת 2000, בחירה לאקדמיה הלאומית להנדסה בשנת 2002, פרס רוברט נ. נויס של איגוד תעשיית המוליכים למחצה בשנת 2008, ומדליית הכבוד של ה-IEEE בשנת 2011 — אחת האבחנות הגבוהות ביותר בתחום. טאיוואן העניקה לו את מסדר הכוכב המבריק עם סרט רחב בשנת 2011 ומאוחר יותר את מסדר העננים המבטיחים ומסדר ד"ר סון יאט-סן. MIT קראה לבניין המאכלס את בית הספר לניהול סלואן על שמו של צ'אנג ושל רעייתו, סופי, בשנת 2016.
מדוע מוריס מכונה גאון
המקרה של צ'אנג כגאון הוא מקרה של מבנה שוק ולא של פריצת דרך טכנית בודדת: זיהוי, מתוך תעשייה משולבת אנכית שמעולם לא הטילה ספק בצורתה שלה, שניתן לפצל תכנון וייצור לעסקים נפרדים — ושחברה שנבנתה אך ורק כדי לשמש כמפעל של כל השאר יכולה להביס חברות שעדיין מנסות לעשות את שניהם. זוהי תובנה אסטרטגית, שנבנתה על עשרות שנים של תצפית ממקור ראשון על תפוקות ייצור וכלכלת תעשייה בטקסס אינסטרומנטס, יותר מאשר תובנה מדעית, והיא עיצבה מחדש את המבנה התחרותי של תעשייה גלובלית בשווי טריליוני דולרים. טענת הנגד הכנה היא שצ'אנג לא המציא את טכנולוגיית ייצור המוליכים למחצה עצמה — הוא בנה מודל עסקי ומכונת ביצוע סביב טכניקות ייצור וביקוש שכבר צצו, ועלייתה של TSMC הייתה תלויה מאוד גם בהון ממשלתי טאיוואני, בהעברת טכנולוגיה מפיליפס, וחשוב מכך, בגל של חברות תכנון ללא מפעלים שמייסדיהן נטלו את הסיכון היזמי שהמודל שלו הפך לאפשרי. הגאונות שלו, על פי הראיות, היא זו של אסטרטג תעשייתי שראה את צורתה של תעשייה שלמה והימר נכון על האופן שבו היא תתפצל.
מורשת
TSMC מייצרת כעת את הרוב המכריע של שבבי הלוגיקה המתקדמים ביותר בעולם, מה שמעניק לחברה בודדת שצ'אנג ייסד השפעה רבה על שרשרת האספקה הטכנולוגית העולמית ועל הגיאופוליטיקה כאחד. המודל ללא מפעלים שהוא היה חלוץ בו נותר המבנה המארגן של תעשיית השבבים המודרנית, ארבעה עשורים לאחר שהימר לראשונה על המדיניות התעשייתית של מדינה על הרעיון שייצור ותכנון צריכים להיות בידיים נפרדות.