מיכאיל לומונוסוב: בן הדייג שהמציא את המדע הרוסי
ב-7 בדצמבר 1730, בחור בן תשע-עשרה ממשפחת דייגים מהאי בים הלבן, שכנע את אנשי שיירה המובילה דגים קפואים למוסקבה לאפשר לו להצטרף אליהם, כשהוא מצויד בכסף ובלבוש חורפי ששאל. כדי להתקבל לאקדמיה הסלאבית-יוונית-לטינית בשנה שלאחר מכן, הוא שיקר וטען שהוא בן אצולה. בתוך שלושה עשורים הוא ייסד את המעבדה הכימית הראשונה ברוסיה, את האוניברסיטה הראשונה שלה, ותרם תרומה מכרעת לעיצוב השפה הספרותית המודרנית שלה.
מקורוסטרוב למוסקבה
מיכאיל וסילייביץ' לומונוסוב (Mikhail Vasilyevich Lomonosov) נולד ב-19 בנובמבר 1711 בקורוסטרוב (Kurostrov), אי ליד חולמוגורי (Kholmogory) שבצפון הארקטי, למשפחת איכרים אמידה שהתפרנסה מדיג. אמו נפטרה כשהיה בן תשע. לא היה קיים חינוך ראוי בטווח של אלף קילומטרים ממנו, ולכן הוא יצא לחפש אותו בעצמו.
בבית הספר של מנזר ספאסקי (Spassky Monastery) במוסקבה הוא נלעג בגלל גילו – דייג מבוגר בין נערים – וחי בדחק אמיתי, אך צלח תוכנית לימודים של שמונה שנים בלטינית, יוונית, סלאבית כנסייתית, גאוגרפיה, היסטוריה ופילוסופיה בתוך ארבע שנים. בשנת 1735 בחרה בו האקדמיה למדעים של סנקט פטרבורג כאחד משנים-עשר הסטודנטים הטובים ביותר ברוסיה ושלחה אותו ללמוד בחוץ לארץ.
מרבורג ופרייברג
בין השנים 1736 ל-1739 למד באוניברסיטת מרבורג (University of Marburg) אצל כריסטיאן וולף (Christian Wolff), שיטתי הרציונליזם הגרמני, ממנו אימץ את מה שתיאור אחד מכנה סגנון לוגי וסכמטי של חשיבה מדעית – ההרגל להסיק מסקנות מתוך הנחות יסוד ברורות, דבר שעיצב כל פעילות שעשה לאחר מכן. לאחר מכן הוכשר בכרייה ומטלורגיה מעשית אצל יוהאן פרידריך הנקל (Johann Friedrich Henckel) בפרייברג (Freiberg) שבסקסוניה, ובשנת 1740 נישא לאליזבת צילך (Elizabeth Zilch).
חלקיקים, חום וחוק שימור החומר
כשחזר לרוסיה, הוא החל לבנות מדע שטרם היה קיים שם. מענק של 1,500 רובל קנה לו את מעבדת המחקר הכימית הראשונה של המדינה, שנוסדה ב-1748 ונוהלה על ידו במשך שמונה שנים, שם ערך יותר מארבעת אלפים ניסויים ובנה מכשירים משלו – ויסקוזימטרים, פירוֹמטרים ואלקטרומטרים. בשנת 1752 טבע את המונח "כימיה פיזיקלית".
החתימה האינטלקטואלית שלו הייתה הקורפוסקולריזם (תורת החלקיקים): השכנוע שהחומר מורכב מחלקיקים בתנועה ושהכול נובע מכך. ממנו הוא הסיק מסקנות שהקדימו בעשורים את בני דורו. בשנת 1745 טען שחום הוא תנועת חלקיקים ולא נוזל דק שנקרא קלוריק, ושלכן חייב להיות קור מוחלט – רצפה לטמפרטורה – יותר ממאה שנה לפני שקלווין קבע לו סקאלה. הוא יישם מכניקת חלקיקים כדי לחזות שגזים יסטו מחוק בויל בלחצים גבוהים, מה שמהווה בבסיסו תיאוריה קינטית. בשנת 1756 הדגים באופן ניסיוני את חוק שימור החומר, בחימום לוחיות עופרת בכלים אטומים והוכחה שמשקלן הכולל לא השתנה, בערך שבע-עשרה שנים לפני שלבואזיה ביצע פעולה דומה בפריז. בשנת 1759 הקפיא כספית לראשונה והראה שהיא מתנהגת כמתכת. ספרו על שכבות כדור הארץ (1763) מכיל רעיונות גאולוגיים המקדימים את ג'יימס האטון בכעשרים וחמש שנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההילה סביב נוגה
בשנת 1761 צפו אסטרונומים ברחבי אירופה בכוכב הלכת נוגה חוצה את פני השמש. לומונוסוב היה היחיד שקרא את האירוע נכונה. הוא ראה טבעת זוהרת דקה – הילה – חובקת את קצה כוכב הלכת, זיהה אותה כאור שמש שנשבר דרך משהו, והסיק שלנוגה יש אטמוספירה מובחנת. הוא פרסם זאת ברוסית ביולי 1761 ובגרמנית באוגוסט אותה שנה. אסטרונומים אירופים נזקקו לזמן רב מאוד כדי להכיר לו בכך.
הוא גם תכנן טלסקופים עם מראות נטויות ומנגנון סידרוסטט, ערך מחקרים כמותיים על חשמל אטמוספרי, וב-1754 בנה דגם עובד של מסוק שנועד להעלות מכשירים מטאורולוגיים לאוויר.
אודות, פסיפסים ואוניברסיטה
אף אחד מאלה אינו הדבר שפרסם אותו בחייו. בני דורו הכירו את לומונוסוב כמשורר והיסטוריון. הוא ביצע רפורמה בדקדוק הרוסי ועשה יותר מכל אחד אחר כדי ליצור שפה רוסית ספרותית מודרנית מתוך המפגש בין הסלאבית הכנסייתית לשפה העממית. האודות המהללות שלו לחצר המלוכה זיכו אותו ב-2,000 רובל – פי שלושה משכרו האקדמי השנתי.
הוא החיה את אמנות הפסיפס מזכוכית שאבדה וקיבל מענק של 80,000 רובל כדי להפיק שבעה-עשר פסיפסים מונומנטליים המפארים את פיוטר הגדול; רק קרב פולטבה הושלם לפני מותו. הוא ניהל את מפעל הפורצלן הרוסי. ובשנת 1755, כתב המיסוד שניסח עבור אוניברסיטה הפתוחה לכל המעמדות החברתיים הובא על ידי פטרונו הרוזן איוואן שובלוב (Ivan Shuvalov) לקיסרית אליזבת, שחתמה עליו ב-25 בינואר. אוניברסיטת מוסקבה קיבלה את שמו בשנת 1940.
האקדמיה למדעים לא תמיד הייתה בית נוח. כסגן הוא נקלע לעימותים עם עמית ונענש בחציית שכרו, שמונה חודשי מעצר בית והתנצלות פומבית כפויה – תקופה שתיאר מאוחר יותר, בסיפוק מה, כתקופה פורייה מבחינה מדעית.
מדוע מיכאיל נחשב לגאון
האיכות טמונה ביכולת ההסקה הדדוקטיבית: לקחת הנחת יסוד פיזיקלית אחת – חומר מורכב מחלקיקים בתנועה – ולעקוב אחריה רחוק יותר מכל אדם אחר שהיה מוכן, לתוך תחומי החום, הגזים, הכימיה והגאולוגיה, ולהגיע שוב ושוב לתשובות ששאר אירופה תגיע אליהן רק כעבור עשורים. שימור מסה לפני לבואזיה. חום קינטי וקור מוחלט לפני קלווין. זמן גאולוגי עמוק לפני האטון. הוא עשה זאת מתוך מוסד שנוסד בזיכרון החי, במדינה כמעט ללא קהילה מדעית, לאחר שהחל ללמוד לטינית בגיל תשע-עשרה.
פיוטר קפיצה (Pyotr Kapitsa), חתן פרס נובל לפיזיקה, היה בין אלו ששיקמו בכוונה את המוניטין שלו במאה העשרים, לצד הכימאי בוריס מנשוטקין (Boris Menshutkin) והגנטיקאי ניקולאי ואווילוב (Nikolai Vavilov). ההסבר של קפיצה לחוסר המוכרות הממושך היה מבני: קשרים חלשים לרשתות אירופיות וקהילה מדעית ביתית דלילה מדי מכדי להדהד את הישגיו.
לטיעון הנגד יש משקל. תביעות העדיפות שהועלו בדיעבד על ידי הממסד הסובייטי הפטריוטי ראויות לספקנות, ותוצאותיו של לומונוסוב לרוב לא הופצו, מה שאומר שהוא השפיע על מהלך המדע בפועל הרבה פחות מלבואזיה או האטון. המכניקה הקורפוסקולרית שלו, מבריקה כאינטואיציה, הוחלפה. חלק ניכר מהמרץ שלו הושקע באודות לחצר ובהזמנות פסיפסים מאשר בפרסומים. כפי שהעיר עליו הכימאי הפיזיקלי וילדר בנקרופט (Wilder Bancroft), לא משתלם להיות חכם מדי. הוא גאון של הקדמת המאוחר יותר מאשר של השפעה ישירה – הבחנה אמיתית, ומגבלה אמיתית.
מורשת
הוא נפטר ב-4 באפריל 1765, בגיל חמישים ושלוש. כתביו המקובצים ממלאים אחד-עשר כרכים המקיפים פיזיקה, כימיה, אסטרונומיה, מינרלוגיה, פילולוגיה ותכתובות. הוא נבחר לאקדמיה השוודית למדעים בשנת 1760 ולאקדמיה של בולוניה בשנת 1764, ההכרה הזרה היחידה שזכה ליהנות ממנה בחייו. רוסיה מכנה אותו אבי המדע שלה, ופעם אחת, הכינוי הלאומי ממעיט בערכו: הוא לא היה אביה של דיסציפלינה אחת, אלא של תרבות מדעית שלמה, שנבנתה מנקודת התחלה אפסית על ידי אדם אחד שהגיע למוסקבה על עגלת דגים.