חיים מוקדמים וחינוך
אדם אינו חדל מלהיות אזרח בשל נידויו. מישל דה ל'אופיטל (Michel de l'Hôpital) היה מדינאי צרפתי. ביוגרפיה: דה ל'אופיטל נולד ליד אגפרז (Aigueperse) באוברן (Auvergne) - כיום במחוז פוי-דה-דום (Puy-de-Dôme). אביו, שהיה רופאו של הקונסטבל דה בורבון, שלח אותו ללמוד בטולוז. בגיל שמונה-עשרה נאלץ לעזוב את טולוז ולעבור לפדובה (Padua) בשל מצבם הכלכלי הירוד של פטרוני המשפחה. הוא למד משפטים וספרות במשך כ-6 שנים בפדובה, ולאחר מכן הצטרף לאביו בבולוניה (Bologna). הוא למד משפטים גם בבולוניה. כשצ'ארלס דה בורבון מת, הוא נסע לרומא בפמלייתו של קרל החמישי (Charles V). במשך זמן מה החזיק בתפקיד בחצר האפיפיור ברומא, אך בסביבות 1534 חזר לצרפת והפך לעורך דין. נישואיו, בשנת 1537, הקנו לו את משרת היועץ לפרלמנט של פריז.
קריירה מוקדמת ועלייה לשלטון
הוא החזיק במשרה זו עד 1547, אז נשלח על ידי אנרי השני (Henry II) למשימה בבולוניה, שם התכנס ועידת טרנטו (Council of Trent); לאחר שישה-עשר חודשים של חוסר מעש מתיש שם, הוא בחר להיקרא חזרה בסוף 1548. לאחר מכן החזיק ל'אופיטל במשרת הקנצלר של אחות המלך, מרגריט מצרפת (Margaret of France), דוכסית ברי (Berry). בשנת 1553, בהמלצת הקרדינל מלורן שארל דה גיז (Charles de Guise), אחיה של מארי דה גיז (Mary of Guise), עוצרת סקוטלנד, הוא מונה למאסטר הבקשות, ולאחר מכן לנשיא לשכת החשבונות. בשנת 1559, פרנסואה השני (Francis II), מלך צרפת, שהיה נער חולני בן חמש-עשרה הנשוי למארי, מלכת הסקוטים (Mary, Queen of Scots), עלה לכס המלוכה; דודיה של מארי, פרנסואה דוכס דה גיז (François, Duc de Guise) ושארל דה גיז, החזיקו ככל הנראה ברוב הכוח האמיתי בתקופה זו, ופעלו רבות לרדיפת הפרוטסטנטים הצרפתים ולצמצום כוחם של נסיכי בית בורבון ובית קונדה.
משרת הקנצלר ומדיניות סובלנות
בניסיון לאזן את כוחם, שלחה המלכה-האם קתרין דה מדיצ'י (Catherine de' Medici) הודעה לל'אופיטל המתון יותר, ששהה בניס (Nice) יחד עם הנסיכה מרגריט, כעת דוכסית סבויה, כי הוא נבחר לרשת את פרנסואה אוליבייה (François Olivier) במשרת הקנצלר של צרפת. חזית ספר המתארת את מישל דה ל'אופיטל. אחת מפעולותיו הראשונות של ל'אופיטל לאחר כניסתו לתפקיד הקנצלר ב-1 באפריל 1560 הייתה להביא את הפרלמנט של פריז לרשום את צו רומורנטין (Edict of Romorantin), שעל כתיבתו הוא מואשם לעיתים בטעות. הצו נועד להגן על כופרים מפני השיטות החשאיות והסיכומיות של האינקוויזיציה, והוא בהחלט זכה לאהדתו ולאישורו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מדיניות דתית ואספת המעמדות
בהתאם למדיניות העקבית של הכלה וסובלנות שאפיינה את כל תקופת כהונתו, הוא השעה את כל ההליכים נגד כופרים עד לרפורמציה של הכנסייה על ידי מועצה כללית או לאומית. לאחר מכן הוא הניע את המועצה לכנס את אספת הנכבדים, שהתכנסה בטירת פונטנבלו (Chateau Fontainebleau) באוגוסט 1560 והסכימה כי יש לכנס את אספת המעמדות (States-General) – מועצה של אנשי דת, אצילים ואנשים פשוטים. אספת המעמדות התכנסה בדצמבר, זמן קצר לאחר מותו של פרנסואה השני ועלייתו לשלטון של אחיו הצעיר שארל התשיעי (Charles IX). זמן קצר לאחר מכן הגיע צו אורליאן בינואר 1561, ולבסוף, לאחר שיחת פואסי (Colloquy of Poissy), פורסם צו סן-ז'רמן (Edict of St. Germain) המפורסם בינואר 1562. זה היה הצו הליברלי ביותר שהשיגו הפרוטסטנטים בצרפת מלבד צו נאנט. תנאיו, עם זאת, לא מומשו.
מלחמות הדת ושקיעה פוליטית
פיטוריו של ל'אופיטל נדרשו מזה זמן מה על ידי שליח האפיפיור איפוליטו ד'אסטה (Ippolito d'Este), ובמהלך תחילת מלחמות הדת בצרפת שהיו תוצאה בלתי נמנעת של טבח ההוגנוטים בואסי (Wassy) ב-1 במרץ 1562, הוא מצא לנכון לפרוש לאחוזתו בווינייה (Vignay) ליד אטמפ (Étampes), ממנה לא חזר עד לאחר פיוס אמבואז (pacification of Amboise) ב-19 במרץ 1563. בעצתו הוכרז שארל התשיעי בן השלוש-עשרה כבגיר ברואן (Rouen) באוגוסט 1563, צעד שחיזק בפועל את כוחה של המלכה-האם קתרין דה מדיצ'י במאבקה בתככים של משפחת גיז. תחת השפעתו של ל'אופיטל סירבה המועצה המלכותית בשנת 1564 לאשר את פרסום הצווים האנטי-פרוטסטנטיים של ועידת טרנטו, בשל חוסר עקביותם עם החירויות הגליקניות.
רפורמות מנהליות ופרישה
בשנים 1564–1566 הוא ליווה את המלך הצעיר בסיור ממושך בצרפת; וב-1566 הוא סייע בפרסום צו חשוב לרפורמה בניצול לרעה של מערכת המשפט. בינתיים, קתרין, שהפכה לעצמאית יותר ויותר בדעותיה, המשיכה לרדוף אחר שאיפותיה עבור ילדיה. עם זאת, השימוש שעשתה במתיחויות הדתיות של התקופה כדי לתמרן בין סיעות שונות יצא בהדרגה משליטתה. חידוש מלחמת הדת בספטמבר 1567 היה גם סימפטום וגם גורם לירידת השפעתו של ל'אופיטל, ובפברואר 1568 הוא קיבל מקתרין את מכתבי השחרור שלו, שנרשמו בפרלמנט ב-11 במאי. תאריו, כבודו והכנסותיו נותרו בידיו למשך שארית חייו. לאחר מכן, הוא חי חיים של התבודדות מוחלטת בווינייה.
שנים אחרונות ומוות
הופעתו הציבורית היחידה לאחר מכן הייתה לרגל מזכר ששלח למלך בשנת 1570 תחת הכותרת Le but de la guerre et de la paix, ou discours pour exhorter Charles IX à donner la paix à ses sujets ("מטרת המלחמה והשלום, או נאום הקורא לשארל התשיעי להעניק שלום לנתיניו"). אף שלא היה חסין מסכנה ממשית, הוא שרד את טבח ליל ברתולומאוס הקדוש – גל של אלימות המונים נגד ההוגנוטים שהחל ב-24 באוגוסט 1572. מותו התרחש בווינייה או בבלהבה (Bellébat) ב-13 במרץ 1573. מונטן (Montaigne) התייחס אליו ואל פרנסואה אוליבייה כאל "אנשים מוכשרים במידה יוצאת דופן, שניחנו בסגולה לא פשוטה, הקנצלרים הגדולים של צרפת".