מייקל קיין: הקוקני שסירב לשנות את קולו
בשנת 1954 עמד שחקן צעיר מתחיל בתא טלפון בכיכר לסטר, כשהסוכן שלו מודיע לו שהשם הבמה שבחר כבר נלקח והוא צריך שם חדש מיד. הוא הביט למעלה. באודיאון הוקרן 'מרד על הקיין'. מאז הוא ציין שאם עץ היה מכסה את השלט, היה עלול לבלות שבעים שנה כמייקל והפוקי המאה ואחד. זו הייתה הדבר האחרוני שנותר למקרה בקריירה שלו.
אלפנט אנד קאסל, וקוריאה
מוריס ג'וזף מיקלווייט נולד ב-14 במרץ 1933 בבית החולים סנט אולייבס ברות'רת'י. אביו היה סבל בשוק דגים ממוצא אירי-נודד קתולי; אמו הייתה טבחית ונקיינית. במהלך המלחמה פונה מאה מייל לנורפוק, ושם ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן בבית ספר כפרי; עם שובו, המשפחה עברה לדיור זמני בגני מרשל באלפנט אנד קאסל. 'הדיור הזמני', כתב מאוחר יותר, 'היה אמור להיות בית זמני... אבל בסופו של דבר חיינו שם שמונה עשרה שנים.'
הוא עזב את בית הספר וילסון בגיל שש-עשרה. גויס ב-1951, שירת ברגימנט המלכה המלכותי ואז ברגימנט הרובאים המלכותי, נלחם בקוריאה ושוחרר ב-1953. המלחמה הפכה את דעותיו הפוליטיות וקבע את הקצב של שאר חייו: 'שאר חיי אני חי כל רגע דם ודמעה מהרגע שאני מתעורר עד הרגע שאני נרדם.'
תשע שנות פורגטורי
שיחק את הינדלי ב'אנקת גבהים' בהורשאם, עבר לתיאטרון הרפרטוארי של לואוסטופט בגיל עשרים ואחת, ובילה את רוב העשור בפרובינציה. הוא מעולם לא רומנטיזז את זה: תשע השנים הראשונות היו 'אמיתית, אמיתית אכזריות,' ו'יותר דומות לפורגטורי מאשר לגן עדן.' לא היה לו אימונים פורמליים, מבטא דרום לונדון עבה ברגע שבו ההיגוי המקובל היה בפועל חובה, ואין קשרים בכלל.
הפריצה הגיעה על הבמה — כמף בקומדיית הקוקני 'בפעם הבאה אשיר לך' של ג'יימס סונדרס, בינואר 1963.
זולו, פלמר, אלפי
סטנלי בייקר המליץ עליו לסיי אנדפילד, שליהק אותו ב'זולו' (1964) — לא, כצפוי, כטוראי הקוקני, אלא כקצין האריסטוקרטי הרגוע, משום שבגובה שש רגל ושתי אינץ' הוא נראה פשוט יותר אציל. הוא נבחן רע וקיבל את התפקיד בכל זאת. המפיק ג'וזף אי. לוין שחרר אותו מחוזה של שבע שנים, באומרו שהוא 'נראה כמו קוויר על המסך.'
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →'קובץ איפרס' (1965) השיב לזה. כהארי פלמר — משקפי שקים, חוצפה, מרגל שבישל — קיין שמר על מבטאו, החלטה שנראית כיום כמעשה קטן של מלחמת מעמדות. הוא הסביר זו בבירור: 'שמרתי על מבטא הקוקני שלי כדי שבני מעמד הפועלים אחרים ידעו שאם עשיתי את זה, הם יכולים לעשות את זה גם.' 'אלפי' (1966) הפך אותו לכוכב באמריקה והביא את מועמדותו הראשונה לפרס האוסקר; הוא עדיין קורא לו האהוב עליו. בהוליווד, ג'ון ויין נתן לו את העצה הטכנית היחידה שהיה צריך: 'דבר לאט ודבר בנמוך.'
'המשימה האיטלקית' (1969) סיפק שורה — 'אתה צריך רק לפוצץ את הדלתות המזויפות האלה!' — שהבריטים הצביעו לה כשנייה בכיפה לקומדיה בקולנוע. 'גט קרטר' (1971) הפך אותו מפחיד. 'סלות'' (1972), מול אוליבייה, הביא מועמדות שנייה לאוסקר. וב'האיש שהיה רוצה להיות מלך' (1975), ג'ון יוסטון הציע את ההערכה שעקבה אחריו מאז: 'מייקל הוא אחד האנשים החכמים ביותר מבין האמנים שהכרתי... פשוט הנחתי לו להמשיך עם זה.'
שנות הכסף
אז הוא עשה המון אשפה, ומעולם לא התחזה אחרת. מס הכנסה של 92 אחוז תחת ממשלת קלאגן גרמה לו לעבור לבוורלי הילס למשך שמונה שנים; הוא עשה בממוצע שני סרטים בשנה ולקח תפקידים, במילותיו, אך ורק בגלל השכר. 'הפושטת', 'מעבר להרפתקאות פוזיידון', ו'כריש: הנקמה', עליהם אמר את אחת השורות המצוטטות ביותר בתעשייה: 'מעולם לא ראיתי את הסרט, אבל לפי כל הדיווחים הוא היה נוראי. עם זאת, ראיתי את הבית שבניתי ממנו, והוא מצוין.'
שני אוסקרים ורנסאנס
'חינוך ריטה' (1983) זיכה אותו בפרס באפט"א ובפרס גלובוס הזהב. 'חנה ואחיותיה' (1986) זיכה אותו בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר — הוא צילם באיי בהאמה ודיאן ויסט קיבלה את הפרס בשמו. פיטר בראדשו כתב מאוחר יותר שההופעה, 'כל כך נלהבת, כל כך סובלת ומסורת, אכן מתחזקת ומקבלת כוח וכנות מרגשת עם השנים.' 'נבלים רעים ומושחתים', 'מונה ליזה' וסקרוג' מפוחד וישר ב'מפגש חג המולד של המאפטינס' — תפקיד שאליו התקרב, אמר, 'כאילו אני עובד עם חברת התיאטרון המלכותית שייקספיר. אני לעולם לא אעין.'
'קול קטן' (1998) הביא גלובוס זהב נוסף; 'כללי בית התפוחים' (1999) אוסקר שני. 'האמריקני השקט' (2002) זיכה אותו מרוג'ר איברט במשפט היחיד הטוב ביותר שנכתב עליו: 'הופעה שנראית כאילו ירדה בצורה מושלמת. אין בה תחכום, אין בה אנרגיה מיותרת, אין בה תרמיות, אין בה מאמץ.'
נולן, והקודה הארוכה
מאז 2005 כריסטופר נולן השתמש בו כמשקל נגד בשמונה סרטים — אלפרד בטרילוגיית 'האביר האפל', שקיין מכנה 'אחד הדברים הגדולים ביותר שעשיתי בחייי', אז 'ההונאה הגדולה', 'התחלה', 'אינטרסטלר', 'דנקרק' ו-'טנט'. כשהפיק מחדש את 'סלות'' ב-2007 הוא לקח את התפקיד הישן של אוליבייה בעוד ג'וד לו לקח את שלו; לו יצא ותיאר 'טכנאי מומחה... לפעמים הוא עשה דברים שלא ראיתי... המגוון שהכניס שם מרשים.'
פרש ב-13 באוקטובר 2023, ברדיו של ה-BBC, אחרי 'הבורח הגדול': 'הייתה לי סרט שהוא — שיחקתי בתפקיד הראשי ויש לו ביקורות מדהימות... חשבתי שאוכל לפרוש עם כל זה.'
למה מייקל נקרא גאון
הפסקתו של יוסטון — אחד האמנים החכמים ביותר שהכרתי — היא הטענה החזקה ביותר ברשומות, והיא נאמרה על ידי אדם שאין לו סיבה לחנוף. קיין יש לו שני פרסי אוסקר מתוך שש מועמדויות, הוא אחד ממעט שחקנים שהיו מועמדים בחמש עשרה עשורים רצופים, מחזיק בעמותת באפט"א ובתואר אבירות, ומופיע בשבעה מתוך מאה הסרטים הבריטיים הגדולים ביותר של BFI.
היכולת הספציפית היא אנליטית ולא אינטואיטיבית. קיין פיתח מהי משחק מסך בפועל, בזמן שכמעט אף אחד לא הגדיר אותו, ואז לימד אותו — בכיתות אמן ובארבעה כרכי זיכרונות. הנוסחאות שלו מדויקות ולא סנטימנטליות: משחק הוא 'להקשיב ולהגיב', לא לבצע; אתה מעולם לא משחק שיכור, אתה משחק אדם נאבק בשכרות; סצנה רגשית היא התנגדות קודם וקריסה אחר כך. המוטו שלו — 'השתמש בקשיים' — הפך את מבטא הקוקני, האימונים החסרים והפנים של מעמד הפועלים לנכסים שהגדירו אותו. זו המצאה, לא מזל.
המקרה הנגדי הוא שהוא עצמו מציג. אדם שמודה בשמחה שלקח סרטים בגלל הבית שקנו לא ניתן למדוד בסטנדרט של חזון אמנותי ללא פשרות, והפילמוגרפיה מכילה המון שפשוט רע. האינטליגנציה שלו מעשית, לא אקדמית; הוא עזב את בית הספר בגיל שש-עשרה ומעולם לא טען אחרת. והאישיות — הקול, המשקפיים, המשפט שפיטר סלרס בעצם המציא בשבילו — הפכה כל כך מוכרת שחיקוי דחק את ההערכה לשנים. הפסקת הצדק: טכנאי עליון של מלאכה קשה, שהבין אותה טוב יותר מרוב מי שהתיאוריה עליה, ולא תמיד השתמש בטכניקה בחכמה.
מורשת
הוטבל לאבירות ב-2000 כסר מוריס מיקלווייט, בשם אביו, קיין ביל שישים שנה מוכיח שמבטא לונדוני אינו פסול מכלום. הסרטים בהם הוא מופיע הכניסו למעלה מ-7.8 מיליארד דולר. לא הרבה אנשים יודעים את זה; הוא דאג שידעו.