מייקל קולינס: האיש שהקיף את הירח לבדו
בעוד ניל ארמסטרונג وبאז אולדרין צעדו על הירח ב-20 ביולי 1969, מייקל קולינס חג בגובה 60 מייל מעליהם במודול הפיקוד "קולומביה", כשהוא חוצה מאחורי הצד האפל של הירח אחת לשעתיים, בדממת אלחוט מוחלטת, מנותק לחלוטין מכל בן אנוש אחר החי על פני האדמה. לימים הוא ייקרא האדם הבודד בהיסטוריה באותם קטעים — תיאור שמצא כמעט מוגזם, אך כזה שנדבק, משום שאיש לפניו או אחריו לא היה כל כך רחוק מכל אדם אחר על פני כדור הארץ מבלי להיות גם ישן או מת.
מרומא לווסט פوينט
מייקל קולינס (Michael Collins) נולד ב-31 באוקטובר 1930 ברומא, איטליה, שם שירת אביו כנספח צבאי של צבא ארצות הברית, דבר שהעניק לאסטרונאוט לעתיד ילדות נודדת באופן יוצא דופן בתוך משפחה צבאית בטרם חזרו בני משפחת קולינס לארצות הברית. הוא סיים את האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פوينט ובחר בחיל האוויר על פני צבא היבשה, התאמן כטייס קרב בטרם הוסמך כטייס ניסוי בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה — אותו צינור דורשני שהפיק את מרבית סגל האסטרונאוטים המוקדם של נאס"א.
ג'מיני 10
נאס"א בחרה בקולינס למחזור האסטרונאוטים השלישי שלה באוקטובר 1963. טיסת החלל הראשונה שלו התקיימה בג'מיני 10, ששוגרה ב-18 ביולי 1966 לצד המפקד ג'ון יאנג, משימה בת שלושה ימים שכיסתה 1,275,091 מייל וכללה ביצוע פעילות חוץ-רכבית על ידי קולינס כדי לאסוף ציוד מרכב מטרה מסוג אג'ינה, תוך הגעה לשיא גובה של 764 קילומטרים בתהליך. זו הייתה משימה תובענית מבחינה טכנית שביססה את קולינס, הרבה לפני אפולו 11,אחד הטייסים המוכשרים ביותר של נאס"א — הסיבה לכך שצורף מלכתחילה לצוות ניסיון הנחיתה הירחי הראשון של האנושות.
קולומביה, לבד
ב-16 ביולי 1969, קולינס שוגר כטייס מודול הפיקוד של אפולו 11. תפקידו היה ככל הנראה הפחות נוצץ והבלתי מתפשר ביותר של המשימה: להטיס את מודול הפיקוד "קולומביה" במסלול סביב הירח לבדו במשך יותר מ-21 שעות בזמן שארמסטרונג ואולדרין ירדו אל פני השטח במודול הירחי "איגל", ו—באופן קריטי — להיות מוכן לבצע שיבה סולו לכדור הארץ אם שלב ההמسקה ייכשל בהמראה מהירח וחבור אליו מחדש, תרחיש חירום שהיה משמעותו השארת שני חברי צוותו מאחור. שום דבר מההצלחה המאוחרת של המשימה אינו משנה את העובדה שבאותן שעות, היא התבססה לחלוטין על כך שקולינס הטיס דפוס החזקה מדויק ומבודד ללא שום אפשרות לעזרה מצד איש. לאחר שארמסטרונג ואולדרין התחברו מחדש בהצלחה לקולומביה ב-21 ביולי, הצוות שב לכדור הארץ ונחת באוקיינוס השקט ב-24 ביולי לאחר 18 ימים שכללו הסגר ממושך מפני האפשרות הקטנה של זיהום ירחי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דיפלומט وباني מוזיאונים
קולינס עזב את חיל האסטרונאוטים לאחר אפולו 11 ועבר ישירות לשירות ציבורי, וכיהן כעוזר מזכיר המדינה לענייני ציבור ב-1969. ב-1971 הוא הפך למנהל הראשון של המוזיאון הלאומי לאוויר ולחלל, תפקיד שבו עמיתים לשעבר זוקפים לזכותו את עיצוב המוסדות מאפס לאחד המוזיאונים המבקרים ביותר בעולם — הפיכת החומר הגולמי של מרוץ החלל לתצוגה שנועדה לחנך ולא רק להנציח. הוא הפך לתת-מזכיר מוסדות סמיתסוניאן ב-1978, ואז עבר לתעשייה הפרטית כסגן נשיא לפעולות שדה בחברת ווט (Vought Corporation) משנת 1980 עד 1985.
לשאת את האש
קולינס כתב ארבעה ספרים, אך זהו הספר לשאת את האש (Carrying the Fire), דיווחו משנת 1974 על משימת אפולו 11, שמחזיק מעמד כאחד מזיכרונות האסטרונאוטים המוערכים ביותר שפורסמו אי פעם — זוכה לשבחים בשל קול שעמיתים תיארו כצנוע, מצחיק ביובש, וכנה באופן יוצא דופן לגבי פחד ופקפוק בז'אנר הנוטה להגיואגרפיה. ספר ההמשך שלו, המראה (Liftoff), סיפר היסטוריה רחבה יותר של תוכנית החלל האמריקאית מבפנים. פריטים אישיים קטנים שנשא באפולו 11, כולל סכין גילוח וזוג משקפי שמש, נשמרים כיום באוסף סמיתסוניאן לצד התיעוד שהשאיר בכתב.
מדוע מייקל נקרא גאון
המקרה של מייקל קולינס נשען פחות על גאונות אינטלקטואלית יחידה מאשר על כשירות גופנית וטכנית נדירה ביותר בעלת סיכון גבוה: הטסת חללית במסלול סולו סביב הירח, שמירה על ניווט מדויק ומוכנות למפגש עם אפס תקשורת למשכים מכל מסלול, תוך נשיאת הידע התמידי שכישלון במודול הירחי עלול להיות משמעותו חזרה לכדור הארץ לבדו. זו אינה גאונות יצירתית במובן הרגיל — זוהי גאונותו של טייס הניסוי של שליטה פרוצדורלית מוחלטת בתנאים ללא מרווח טעות וללא אפשרות לסיוע, המוחזקת בשלווה במשך יותר מיממה. עמיתים שעבדו לצדו שיבחו בעקביות גם מתנה שונה ומשלימה: אינטליגנציה אנושית וצנועה במיוחד שאפשרה לו לכתוב על פחד ובידוד בכנות הנדירה בקרב טייסי ניסוי, ושהביאה אותו מאוחר יותר לבנות מוסד, המוזיאון הלאומי לאוויר ולחלל, במקום פשוט להתחמם בשמש הפרסום של עצמו.
מקרה הנגד ההגון הוא שמייקל קולינס מעולם לא דרך על הירח, ולפי דבריו החוזרים ונשנים לא ראה את תפקידו כגיבור אלא כנחוץ — הוא היה המומחה שדאג לכך שהנסיעה הביתה תפעל, ולא הדמות שההיסטוריה זוכרת ראשונה. הוא כנראה היה דוחה את המילה גאון על סף דלתה, כפי שדחה בדרך כלל שפה גדולה על תפקידו שלו; הייחוד האמיתי שלו טמון בביצוע ללא דופי של משימה שאנשים אחרים מצאו כמעט בלתי נסבלת לדמיין, ולא בהמצאת שום דבר חדש.
מורשת
קולינס נפטר ב-28 באפריל 2021 בגיל 90 בנאפלס, פלורידה. הוא זכור כיום פחות בזכות תמונה דרמטית אחת — לא היה דגל, לא טביעת רגל מפורסמת, לא צילום שלו על פני השטח — מאשר בשל המוזיאון שבנה, זיכרונותיו שכתב, והמשמעת המסוימת והשקטה להפליא של עשיית התפקיד הנראה לעין הפחות ביותר של המשימה בשלמותו, לבד, 240,000 מייל מהבית.