מהריבאן אלייבה: רופאת העיניים שהפכה למדינה
ב-21 בפברואר 2017 חתם נשיא אזרבייג'ן, אילהאם אלייב (Ilham Aliyev), על צו הממנה את רעייתו לסגנית נשיא ראשונה של הרפובליקה – תפקיד שלא היה קיים עד שנוצר בעקבות משאל עם חוקתי. עד לאותו זמן, ניהלה מהריבאן אלייבה (Mehriban Aliyeva) במשך שלוש-עשרה שנים קרן אשר, לפי דיווחים על היקף פעילותה, בנתה יותר בתי ספר ממשרד החינוך ויותר בתי חולים ממשרד הבריאות. המינוי בסך הכל העניק תואר רשמי לסמכות שהפעילה במשך עשור.
משפחת פאשאייב
היא נולדה בבאקו ב-26 באוגוסט 1964 למשפחת פאשאייב (Pashayev), שדיווחי דיפלומטים של ארצות הברית תיארו אותה לימים כ"משפחה החזקה ביותר באזרבייג'ן". אביה, אריף פאשאייב (Arif Pashayev), הוא אקדמאי ואחד האנשים בעלי הקשרים הרבים ביותר במדינה. מעמדה של המשפחה היה אינטלקטואלי ומוסדי יותר מאשר פוליטי גרידא – סוג של ייחוס שפתח דלתות במוסקבה בשלהי תקופת ברית המועצות.
היא סיימה בהצטיינות את בית הספר התיכון מס' 23 בבאקו בשנת 1981, למדה רפואה באוניברסיטה הרפואית של אזרבייג'ן ולאחר מכן במכון הרפואי הממלכתי הראשון של מוסקבה, ממנו סיימה את לימודיה ב-1988. היא השלימה התמחות קלינית ברפואת עיניים ועבדה כרופאת עיניים במכון המדעי למחלות עיניים במוסקבה – המקורות חלוקים לגבי השנים המדויקות, ומציבים אותה שם בטווח שבין 1988 ל-1995. ללא קשר לטווח המדויק, זהו החלק היחיד בחייה שבו החזיקה בעבודה שלא הייתה קשורה למדינת אזרבייג'ן.
תרבות ככלי
בשנת 1995, כשחלפו שנים ספורות בלבד מאז עצמאות אזרבייג'ן והיא כמעט לא הייתה מוכרת בעולם, ייסדה אלייבה את קרן התרבות של אזרבייג'ן, שבראשה היא עומדת עד היום. בשנת 1996 השיקה את המגזין אזרבייג'ן-מורשת (Azerbaijan-Heritage). התוכנית הייתה עקבית מההתחלה: להעניק לרפובליקה עצמאית חדשה, עשירה בנפט ועלומת שם בעולם, זהות תרבותית קריאה בחוץ לארץ.
בשנת 2004 ייסדה את קרן היידר אלייב (Heydar Aliyev Foundation), הקרויה על שם חמיה המנוח, הנשיא לשעבר היידר אלייב, שאותו ירש בעלה בשנת 2003. הקרן הפכה למוסד המשפיע ביותר במדינה מחוץ לנשיאות עצמה. במישור המקומי היא בנתה בתי ספר ובתי חולים בקצב שעלה על זה של המשרדים הרלוונטיים. במישור הבינלאומי היא מימנה עבודות שיקום בלובר ובארמון ורסאי – רכישה מכוונת של לגיטימיות תרבותית בבירות שדעתן הייתה חשובה לבאקו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אונסק"ו מינתה אותה לשגרירה של רצון טוב בשנת 2004; ארגון ISESCO עשה זאת ב-2006. היא נכנסה לפרלמנט בשנת 2005 ונבחרה מחדש בשנים 2010 ו-2015. היא הפכה לסגנית יו"ר ראשונה של מפלגת אזרבייג'ן החדשה השלטת בשנת 2021. היא משמשת כגברת הראשונה מאז שנכנס בעלה לתפקיד ב-2003, ולה ולאילהאם אלייב שתי בנות, בן ותשעה נכדים.
החשבון
המינוי ב-2017 עורר האשמות מיידיות על בניית שושלת. השינויים החוקתיים שאפשרו זאת הורידו גם את הגיל המינימלי לנשיאות – סעיף שפורש כמעט באופן גורף כסלילת דרך עבור בנם של הזוג. ארגוני זכויות אדם ציינו כי העלייה בדרגה עלתה בקנה אחד עם מעצרם של פעיל אופוזיציה, במדינה שבה מעצרים שרירותיים והגבלות על העיתונות תועדו לאורך כל שנותיה כגברת הראשונה.
ואז הגיעו "מסמכי פנדורה" (Pandora Papers) באוקטובר 2021. החקירה של הפרויקט לדיווח על פשיעה מאורגנת ושחיתות (OCCRP) איתרה כ-429 מיליון ליש"ט – כ-694 מיליון דולר – של נכסי נדל"ן יוקרתיים בלונדון השייכים למשפחת אלייב ומקורביה, המוחזקים באמצעות כ-84 חברות הרשומות באיי הבתולה הבריטיים ומנוהלות על ידי חברת שירותי החוף Trident Trust. ילדי הזוג אלייב, לילה, ארזו והיידר, הופיעו כבעלים; היידר החזיק בנכס מסחרי בלונדון מגיל אחת עשרה. אביה של אלייבה, אריף פאשאייב, הופיע כמתווך בהעברת 125 מיליון ליש"ט מתיק הנכסים הזה לתוך נאמנות שנוהלה מהאי מאן עד שנת 2017. מהריבאן אלייבה עצמה הפכה למנהלת של קרן פנמית חשאית הקשורה לאחזקות. לפחות שמונה מהחברות קיבלו העברות של מיליוני דולרים מ"מכבסות" הכספים האזרבייג'נית, הרוסית ו"טרויקה" – מערכות הלבנת הון שנחשפו בעבר על ידי אותם כתבים. הממשל הנשיאותי לא הגיב לבקשות לתגובה.
בנובמבר 2022 ביקשה מאונסק"ו לסיים את תפקידה כשגרירה של רצון טוב.
מדוע מהריבאן מכונה גאונה
הכשירות המדוברת היא אמיתית, והיא אינה אינטלקטואלית. זוהי היכולת לתכנן ולהפעיל מוסד שמבצע את תפקידי המדינה תוך שהוא נשאר רשמית מחוצה לה – ולהפוך את המוסד הזה לערוץ העיקרי שדרכו המדינה נתפסת בחוץ לארץ. קרן היידר אלייב היא יצירה מרשימה באמת של הנדסה מוסדית: גוף פרטי המספק בתי ספר ובתי חולים מהר יותר מהמשרדים האחראים עליהם, ממומן מתנופת הנפט ונושא את שמה של משפחת השלטון, כך שכל מרפאה וכל גלריה משוקמת בפריז נושאות את אותה חתימה. אלייבה תפסה מוקדם, לפני רוב האליטות של מדינות הנפט, שכוח רך נקנה קמעונאית – שיפוץ בוורסאי, תואר של אונסק"ו, מגזין מורשת – ושהוא ממיר את עצמו לסבלנות הבינלאומית שממשלה זקוקה לה כאשר הרקורד המקומי שלה דל. זוהי אסטרטגיה, המוצאת לפועל בעקביות יוצאת דופן לאורך שלושה עשורים.
טיעון הנגד אינו שולי; הוא העובדה המרכזית. כל תפקיד שהיא מחזיקה בו הוענק לה על ידי בעלה או משפחתה, כולל אחד שנוצר עבורה בתיקון חוקתי, ומעולם לא ניתנה לבוחר האזרבייג'ני הזדמנות משמעותית לדחות אותה. היעילות של הקרן ביחס למשרדי הממשלה אינה טיעון להברקה מנהלית שלה, אלא עדות לכך שהמוסדות של המדינה עצמה רוקנו לטובת כלי משפחתי. ו"מסמכי פנדורה" הציבו אותה, את אביה ואת ילדיה במרכזו של מבנה נכסים בחוץ לארץ בשווי 694 מיליון דולר, שהוזן בחלקו על ידי רשתות הלבנת הון מזוהות – טענות שמעולם לא נענו. היא התפטרה ב-2022 מתפקיד שגרירת אונסק"ו שהחזיקה בו במשך שמונה עשרה שנים. מה שהתיעוד תומך בו הוא כישרון אדיר לניהול מוניטין ולכידת מוסדות. הוא אינו תומך במילה גאונה בשום מובן ששורד מפגש עם ראיות הנגד.
מורשת
מהריבאן אלייבה היא האדריכלית של האופן שבו אזרבייג'ן מציגה את עצמה בפני העולם, והאדם שהפך את השם אלייב למילה נרדפת לתשתית האזרחית של המדינה – בתי הספר, בתי החולים והארמונות המשוקמים בצרפת, כולם נושאים את המותג של משפחה אחת. היא גם הסיבה לכך שמדעני מדינה מצטטים את אזרבייג'ן כמקרה המודרני הברור ביותר של רפובליקה פוסט-סובייטית שהפכה למערכת תורשתית לעיני כל. שתי הטענות נכונות והן מתארות את אותה הקריירה.