לאחר שמונתה לעמוד בראש העיתון "איל קוריירה די רומא" (Il Corriere di Roma), הפכה מטילדה סראו (Matilde Serao) לאישה הראשונה באיטליה שניהלה עיתון יומי. חייה המקצועיים השתרעו על פני סוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים, תקופה שבה איזנה בין אחריות עריכתית רחבה בנאפולי וברומא לבין תפוקה פורייה של רומנים וסיפורים קצרים שנכתבו בשפה האיטלקית.
חיים מוקדמים ועיתונאות
היא נולדה בפטראס (Patras) בשנת 1856 לאב איטלקי, פרנצ'סקו סראו (Francesco Serao), ואם יווניה, פאולינה בורלי (Paolina Borely), ועברה לאיטליה בשנת 1860. המשפחה התיישבה תחילה בקרינולה (Carinola) לפני שעברה לנאפולי. בהתמודדות עם עוני, היא עבדה כמורה בבית ספר לפני שהשיגה הצלחה מוקדמת באמצעות סיפורים קצרים שפורסמו בעיתון "איל פיקולו" (Il Piccolo), בעריכתו של רוקו דה זרבי (Rocco de Zerbi). אוסף הסיפורים שלה משנת 1881, "לגנדה נאפוליטנה" (Leggende Napolitane), שיקף את מאבקיה המוקדמים.
התקופה הרומית
בין השנים 1880 ל-1886 התגוררה סראו ברומא, וביססה את מעמדה כמתעדת של אנשים מן השורה. היא פרסמה חמישה כרכים משמעותיים בתקופה זו, בהם "קואורה אינפרמו" (Cuore infermo) ב-1881, "פיקולה אנימה" (Piccole anime) ו-"פיור די פאסיונה" (Fior di passione) ב-1883, "לה וירטו די צ'קינה" (La Virtù di checchina) ב-1884, ו-"לה קונקיסטה די רומא" (La conquista di Roma) ב-1885. יצירות אלו זכו להערכה בשל הדיוק בתצפיות שבהן.
קריירה מוציאה לאור ועבודת עריכה
בשנת 1885 שיתפה פעולה עם בעלה, אדוארדו סקרפוגליו (Edoardo Scarfoglio), כדי לייסד את "איל קוריירה די רומא". לאחר סגירתו, היא ערכה את "איל קוריירה די נאפולי" (Il Corriere di Napoli). בהמשך הקימו בני הזוג יחד את "איל מאטינו" (Il Mattino) בשנת 1892, שהפך לעיתון בולט בדרום איטליה. הקריירה שלה נמשכה בשנת 1904 עם הקמת העיתון הלאומי "איל ג'ורנו" (Il Giorno), שבו נותרה פעילה עד מותה בשנת 1927.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תפוקה ספרותית
למרות הקריירה התובענית שלה במוציאות לאור, היא השלימה שמונה רומנים בין השנים 1890 ל-1902, בהם "איל פאזה די קוקניה" (Il paese di cuccagna), "איל ונטרה די נאפולי" (Il ventre di Napoli), "אדיו אמורה" (Addio amore), "אל ארטה סנטינלה" (All'erta sentinella), "קאסטיגו" (Castigo), "לה באלרינה" (La ballerina), "סואור ג'ובאנה דלה קרוצ'ה" (Suor Giovanna della Croce), ו-"פאזה די גזו" (Paese di Gesù). אף שהייתה מועמדת לפרס נובל לספרות שש פעמים, היא מעולם לא קיבלה את הפרס. יצירתה נקראה על ידי בני דורה כגון ג'ורג' גיסינג (George Gissing).
מעורבות פוליטית
חייה המקצועיים של סראו כללו תרומות למגזין הנשים הפשיסטי "לידל" (Lidel). עם זאת, היא גם הפגינה עצמאות פוליטית כאחת החתומות על המניפסט של האינטלקטואלים האנטי-פשיסטים משנת 1925.
עובדות מהירות
- נולדה: 1856, פטראס - נפטרה: 1927, נאפולי - רומן ראשון: "פנטזיה" (Fantasia, 1883) - עיתונים בולטים בעריכתה: איל קוריירה די רומא, איל מאטינו, איל ג'ורנו - מועמדויות לפרס נובל: 6 - אזרחות: יוון, ממלכת איטליה, ממלכת שתי הסיציליות
שאלות נפוצות של קוראים
### האם מטילדה סראו הייתה עיתונאית?
כן, היא עבדה כעיתונאית, עורכת ומוציאה לאור, ובעיקר הפכה לאישה הראשונה שערכה עיתון איטלקי.
### האם היא זכתה בפרס נובל לספרות?
לא, אף שהייתה מועמדת לפרס בשש הזדמנויות.