מרטינוס וילם ביירינק
מרטינוס וילם ביירינק (Martinus Willem Beijerinck; בהולנדית: [mɑrˈtinʏs ˈʋɪləm ˈbɛiərɪŋk], 16 במרץ 1851 – 1 בינואר 1931) היה מיקרוביולוג ובוטנאי הולנדי, שהיה אחד ממייסדי הווירולוגיה והמיקרוביולוגיה הסביבתית. הוא נחשב למגלה שותף של נגיפים (1898), שאותם כינה "contagium vivum fluidum".
חיים
### חיים מוקדמים והשכלה
ביירינק נולד באמסטרדם ולמד בבית הספר הטכני בדלפט, שם הוענק לו תואר בביולוגיה ב-1872. הוא קיבל תואר דוקטור למדעים מאוניברסיטת ליידן ב-1877.
באותה תקופה, לדלפט, שהייתה אז פוליטכניון, לא הייתה סמכות להעניק תוארי דוקטור, ולכן ליידן עשתה זאת עבורם. הוא הפך למורה למיקרוביולוגיה בבית הספר החקלאי בוואגנינגן (כיום אוניברסיטת ואגנינגן) ומאוחר יותר בפוליטכניון של דלפט (Polytechnische Hogeschool Delft, כיום אוניברסיטת דלפט לטכנולוגיה) (החל מ-1895). הוא הקים את בית הספר למיקרוביולוגיה של דלפט. מחקריו במיקרוביולוגיה חקלאית ותעשייתית הניבו תגליות יסוד בתחום הביולוגיה. הישגיו אולי זכו להערכת חסר שלא בצדק לעומת אלו של בני דורו, רוברט קוך (Robert Koch) ולואי פסטר (Louis Pasteur), כיוון שבניגוד אליהם, ביירינק מעולם לא חקר מחלות בבני אדם.
בשנת 1877 כתב את מאמר המחקר המשמעותי הראשון שלו, שעסק בעפצים. המאמר הפך מאוחר יותר לבסיס לעבודת הדוקטורט שלו.
בשנת 1885 הפך לחבר באקדמיה המלכותית ההולנדית לאמנויות ולמדעים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### קריירה מדעית
ביירינק נחשב לאחד ממייסדי הווירולוגיה. בשנת 1898 פרסם תוצאות של ניסויי סינון שהוכיחו כי מחלת פסיפס הטבק נגרמת על ידי גורם זיהומי הקטן מחיידק.
תוצאותיו תאמו תצפית דומה שביצע דמיטרי איבנובסקי (Dmitri Ivanovsky) ב-1892. בדומה לאיבנובסקי לפניו ולאדולף מאייר (Adolf Mayer), קודמו בוואגנינגן, ביירינק לא הצליח לתרבת את הגורם הזיהומי המסונן; עם זאת, הוא הגיע למסקנה שהגורם יכול להשתכפל ולהתרבות בצמחים חיים. הוא קרא לפתוגן החדש "וירוס" כדי לציין את טבעו הלא-חיידקי. ביירינק טען שהנגיף הוא בעל אופי נוזלי במידת מה, וכינה אותו "contagium vivum fluidum" (נוזל חי מדבק). רק לאחר שהושגו הגבישים הראשונים של נגיף פסיפס הטבק (TMV) על ידי ונדל סטנלי (Wendell Stanley) ב-1935, צולמו מיקרוגרפי האלקטרונים הראשונים של TMV ב-1939 ובוצע ניתוח קריסטלוגרפי בקרני רנטגן של TMV ב-1941, הוכח כי הנגיף הוא חלקיקי.
קיבוע חנקן, התהליך שבו גז חנקן דו-אטומי מומר ליוני אמוניום והופך לזמין לצמחים, נחקר גם הוא על ידי ביירינק. חיידקים מבצעים קיבוע חנקן בחיותם בתוך פקעיות שורשים של צמחים מסוימים (קטניות). בנוסף לגילוי תגובה ביוכימית חיונית לפוריות הקרקע ולחקלאות, חשף ביירינק דוגמה ארכיטיפית זו לסימביוזה בין צמחים לחיידקים.
ביירינק גילה את תופעת חיזור הסולפט החיידקי, צורה של נשימה אנאירובית. הוא למד שחיידקים יכולים להשתמש בסולפט כקולט אלקטרונים סופי במקום בחמצן. לתגלית זו הייתה השפעה חשובה על הבנתנו הנוכחית את המחזורים הביוגאוכימיים. Spirillum desulfuricans, הידוע כיום בשם Desulfovibrio desulfuricans, החיידק הראשון הידוע כמחזר סולפט, בודד ותואר על ידי ביירינק.
ביירינק המציא את תרבית ההעשרה, שיטה בסיסית לחקר חיידקים מהסביבה. לעיתים קרובות מיוחסת לו בטעות הטבעת הרעיון באקולוגיה מיקרוביאלית ש"הכל נמצא בכל מקום, אך הסביבה בוררת", משפט שנאמר על ידי לורנס באס בקינג (Lourens Baas Becking).
חיים אישיים
ביירינק היה דמות חברתית אקסצנטרית. הוא היה פוגעני מילולית כלפי סטודנטים, מעולם לא נישא והיו לו שיתופי פעולה מקצועיים מעטים. הוא היה ידוע גם באורח חייו הסגפני ובתפיסתו כי מדע ונישואין אינם עולים בקנה אחד. חוסר הפופולריות שלו בקרב תלמידיו והוריהם דיכא אותו לעיתים, שכן הוא אהב מאוד להפיץ את התלהבותו מהביולוגיה בכיתה. לאחר פרישתו מבית הספר למיקרוביולוגיה בדלפט ב-1921, בגיל 70, עבר לגורסל (Gorssel), שם חי את שארית חייו יחד עם שתי אחיותיו.
הוקרה
הסוג Beijerinckia (סוג של חיידקים), המשפחה Beijerinckiaceae (משפחה בסדרת ה-Hyphomicrobiales) והמכתש Beijerinck נקראו על שמו.
פרס מ.ו. ביירינק לווירולוגיה (M.W. Beijerinck Virologie Prijs) מוענק לכבודו.