מארק ובר: ההמתנה הארוכה ביותר לניצחון
לקח למארק ובר (Mark Webber) 130 הופעות בגרנד פרי – כמעט שבע עונות מלאות בפורמולה 1 – לפני שעמד לבסוף על המדרגה העליונה, בנורבורגרינג (Nürburgring) בשנת 2009, ההמתנה הארוכה ביותר לניצחון בכורה שהפורמולה 1 ראתה עד אותו זמן. לאחר מכן בילה ארבע שנים נוספות במרוצים לצד בן קבוצה שזכה בשלוש אליפויות עולם בעוד הוא לא זכה באף אחת, לפני שעזב לחלוטין את החד-מושביות כדי ללכת ולזכות באליפות אחרת במקום אחר.
מקווינביאן ועד לפסטיבל פורמולה פורד
ובר (Webber) נולד ב-27 באוגוסט 1976 בקвиנביאן (Queanbeyan), אוסטרליה, והחל להתחרות בביתו בפורמולה פורד ובפורמולה 4000 לפני שעבר לבריטניה ב-1996, המסלול המוכר היטב עבור נהגים אנטִפודים שאפתניים ללא סולם מקומי לפסגה. הוא זכה בפסטיבל פורמולה פורד באותה שנה, ולאחר מכן טיפס דרך פורמולה 3 הבריטית ב-1997, אליפות ה-FIA GT ב-1998, ופורמולה 3000, קרקע הניסויים הסטנדרטית עבור תקוות F1 באותה תקופה, לפני שהבטיח לבסוף מושב בגרנד פרי.
הופעת בכורה רגשית, ואז שנים במדבר
הופעת הבכורה של ובר (Webber) בפורמולה 1 הגיעה עם קבוצת מינארדי (Minardi) הנאבקת במרוץ הביתי שלו במלבורן ב-2002; תאשרת ריבוי רכבים בהקפה הראשונה חיסלה את רוב השדה לפניו, והוא הביא את הרכב הביתה במקום החמישי, תוצאה טעונה רגשית עבור נהג אוסטרלי מול הקהל של עצמו. זה לא תורגם לקריירה קלה. שתי עונות ביגואר (Jaguar) (2003–2004) הראו הבזקים של קצב אמיתי – הופעות דירוג במקום השלישי בספאנג (Sepang) ובהונגרורิง (Hungaroring) ב-2003 – אך דעכו ל-2004 מאכזבת. שתי עונות נוספות בוויליאמס (Williams) (2005–2006) היו גרועות אף יותר; עונת 2006, שסבלה ממנועי קוזווית (Cosworth) חלשים מדי, הניבה רק שבע נקודות אליפות לאורך השנה.
פריצת הדרך עם רד בול
גורלו של ובר (Webber) השתנה כאשר הצטרף לרד בול רייסינג (Red Bull Racing), הקבוצה שבה נשאר מ-2007 ועד 2012, כשהוא נהנה מקונספטים של רכבים שהפכו לדומיננטיים יותר ויותר מצד המעצב אדריאן ניואי (Adrian Newey). ניצחון הגرנד פרי הראשון שלו הגיע לבסוף בנורבורגרינג (Nürburgring) ב-2009, בהופעתו ה-130 במספר – באותו שלב ההמתנה הארוכה ביותר של נהג כלשהו לניצחון F1 ראשון. זה פתח את הסכרים: לאורך 2009 ו-2010 הוא ניצח בספרד, מונקו, סילברסטון, הונגריה וברזיל, והוביל בקצרה את אליפות הנהגים ב-2010 לפני שהתואר חמק ממנו. הוא הוסיף ניצחונות נוספים במונקו ובסילברסטון ב-2012, וסיים את קריירת הרד בול שלו עם תשעה ניצחונות בגרנד פרי, 42 פודיומים בקריירה, וחלק בארבע אליפויות עולם רצופות ליצרנים שהקבוצה זכתה בהן מ-2010 עד 2013.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לחיות לצד פטל
שנות הרד בול של ובר (Webber) הוגדרו באותה מידה על ידי בן הקבוצה שלו כמו על ידי התוצאות של עצמו. סבסטיאן פטל (Sebastian Vettel), הצעיר ממנו בארבע שנים, הצטרף לקבוצה באותה שנה של ניצחון פריצת הדרך של ובר והמשיך לזכּות בשלוש אליפויות נהגים רצופות בתקופה שבה השניים חלקו מוסך, דינמיקה שהטתה שוב ושוב את משאבי הקבוצה והוראות הצוות לטובת הנהג הצעיר ויצרה מתח גלוי ביניהם. היריבות ביניהם התפרצה בגלוי ביותר בגרנד פרי טורקיה 2010, כאשר שתי מכוניות הרד בול התנגשו על המסלול בעודן במקום הראשון והשני, תקרית שהפכה לאחת המחלוקות המושמעות ביותר בעידן הוראות הצוות ב-F1.
מחוץ למסלול, ובר (Webber) בנה לעצמו מוניטין כאחת הדמויות הדוברות והידידותיות ביותר לתקשורת בפאדוק, ובלט בנכונות יוצאת דופן להציק לקבוצה שלו בפומבי כאשר הרגיש מקופח – ישירות שהפכה אותו למועדף על התקשורת המסקרת את הענף, אף על פי שלעיתים קרובות היא הציבה אותו בעימות עם הנהלת רד בול בנוגע לאופן חלוקת המשאבים בין שתי המכוניות.
קריירה שנייה, ואליפות שנייה
ובר (Webber) פרש מפורמולה 1 לאחר עונת 2013, לאחר שבילה שתים-עשרה עונות ויותר מ-200 מרוצי גרנד פרי בענף, וחזר למרוצי מכוניות ספורט לראשונה זה חמש עשרה שנים, כשהוא מצטרף לתכנית אליפות העולם במרוצי סיבולת המפעלת של פורשה (Porsche) מ-2014 עד 2016. שם הוא מצא את התואר שחמק ממנו במכוניות החד-מושביות: הוא זכה בתואר נהגי אליפות העולם במרוצי סיבולת של ה-FIA ב-2015, הוסיף ארבעה-עשר פודיומים ושמונה ניצחונות לאורך שלוש עונות ה-WEC שלו, ועזר לפורשה לזכות בתואר היצרנים פעמיים באותה תקופה, לפני שפרש ממרוצים תחרותיים במשרה מלאה ב-2016. מאז הוא עבד בשידור ובפרשנות ספורט מוטורי, והפך לדובר רולקס (Rolex) ב-2017.
מדוע מארק מכונה גאון
טענת הגאונות של ובר (Webber), ככל שישנה כזו, נשענת על כושר הסתגלות ולא על שליטה סטטיסטית גולמית – היכולת להיות מצוין באמת בדיסציפלינות שונות מהיסוד של הספורט, ממרוצי גרנד פרי עם גלגלים חשופים ועד למרוצי סיבולת עם תא נוסעים סגור, שבהם הדרישות מנהג (ניהול דלק, נהיגה בלילה, שיתוף רכב עם שני חברי צוות במשך 24 שעות) שונות עצומה מספרינט של 90 דקות. זכייה באליפות העולם במרוצי סיבולת רק בעונתו המלאה השנייה לאחר היעדרות של חמש עשרה שנים ממכוניות ספורט היא ההוכחה החזקה ביותר לאותה רבגוניות, וזוהי הרבגוניות, ולא שום מיומנות נשגבת בודדת, שעליה מצביעים עמודי הפרופיל של עצמו כאשר הם משבחים אותו. זה יהיה לא הגון לכנות זאת גאונות אינטלקטואלית טהורה: ספורט מוטורי ברמה של ובר הוא מלאכה פיזית ותגובתית, הבנויה על רפלקסים, תחושת רכב, כושר וכיול סיכון שהושחזו לאורך עשורים, ולא על הסקה אבסטרקטית, וקריירת ה-F1 שלו עצמה הייתה סיפור של כישרון שפחת שוב ושוב על ידי ציוד נחות ובהهاחר מכן בן קבוצה מהיר יותר עם גיבוי קבוצתי טוב יותר – תשעה ניצחונות בשתים-עשרה עונות לעומת עשרות ניצחונות של פטל הם לוח התוצאות הכן. מה שהבדיל אותו לא היה היותו הנהג המהיר ביותר בדורו, אשר לפי תוצאות הוא לא היה, אלא העובדה שהוא המשיך להופיע ברמה הגבוהה ביותר בקוד שני ושונה מאוד של הספורט לאחר שרוב קריירות ה-F1 באורכו היו מסתיימות לחלוטין.
מורשת
ובר (Webber) נזכר פחות כאדם המהיר ביותר בדור ה-F1 שלו ויותראחד העמידים והמתאימים ביותר שלו, נהג שהסטטיסטיקה הידועה ביותר שלו – 130 מרוצי לפני הניצחון הראשון שלו – הפכה, במבט לאחור, פחות לסימן של כישלון ויותר של התמדה בספורט שלעיתים רחוקות מתגמל סבלנות. תואר אליפות העולם במרוצי סיבולת בשלב מאוחר בקריירה העניק לו את הדבר היחיד שפורמולה 1 מעולם לא נתנה לו, וחתם קריירת נהיגה שנפרשה על פני כמעט שני עשורים בצמרת של שני תחומים שונים.