מארק ספיץ: שבעה מרוצים, שבעה שיאי עולם
מארק ספיץ הודה בפני כתב טלוויזיה לפני האחרון מבין שבעת הגמרים שלו במינכן שהחשבון הפחיד אותו: "אם אשחה שישה ואנצח בשישה, אהיה גיבור. אם אשחה שבעה ואנצח בשישה, אהיה כישלון". הוא שחה שבעה. הוא ניצח בשבעה. כל אחד מהם הגיע בזמן שיא עולם חדש, הישג כה שלם שנדרש יריב, מייקל פלפס, שלושים ושש שנים ועוד מדליה אחת כדי לעלות עליו.
מוואיקיקי לסקרמנטו
מארק אנדרו ספיץ נולד ב-10 בפברואר 1950, במודסטו, קליפורניה, הבכור מבין שלושת ילדיהם של ארנולד ולנור ספיץ, משפחה יהודית-רוסית. בגיל שנתיים עברה המשפחה להונולולו, שם שחה מדי יום בחוף וואיקיקי; אמו נזכרה מאוחר יותר בצפייה בו מזנק לאוקיינוס בהתלהבות שמעולם לא עזבה אותו. בגיל שש עברה המשפחה לסקרמנטו, ובגיל תשע כבר התאמן תחת מאמן היכל התהילה שרם צ'בור במועדון השחייה ארדן הילס. התוצאות הגיעו מהר: בגיל עשר הוא החזיק בשיא עולם לקבוצת גיל ושבעה-עשר שיאים לאומיים. בגיל ארבע-עשרה עברה המשפחה שוב, לסנטה קלרה, שם עבר תחת חסותו של מאמן היכל תהילה עתידי נוסף, ג'ורג' היינס. לאורך ארבע שנות תיכון, ספיץ החזיק בשיאים לאומיים בכל סגנון ומרחק ששחה, ובגיל שש-עשרה זכה באליפות הלאומית הראשונה שלו ב-AAU, ב-100 מטר פרפר. ב-1965 שחה במשחקי המכביה בישראל, ובגיל חמש-עשרה זכה בארבע מדליות זהב והוכרז כספורטאי המצטיין של המפגש.
אולימפיאדה ראשונה מאכזבת
ספיץ הגיע לאולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968 כשהוא מחזיק בעשרה שיאי עולם וניבא בפומבי שיזכה בשש מדליות זהב. הוא זכה בשתיים, שתיהן בשליחים, 4x100 מטר ו-4x200 מטר חופשי, וסיים שני ב-100 מטר פרפר אחרי דאג ראסל, שחיין שניצח עשר פעמים ברציפות באותה שנה, כשהוא מפסיד בחצי שנייה למרות שהחזיק בשיא העולם באירוע. הפער בין התחזית שלו לתוצאה שלו צרב מספיק כדי שיעזוב את קליפורניה לאוניברסיטת אינדיאנה בינואר 1969 כדי להתאמן תחת דוק קאונסילמן האגדי, החלטה שספיץ כינה מאוחר יותר כגדולה בחייו. באינדיאנה הוא זכה בשמונה תארים אישיים ב-NCAA, וב-1971 קיבל את פרס סאליבן כספורטאי החובב המוביל של המדינה, עונה שבה הוכרז גם כשחיין השנה בעולם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מינכן, 1972
ספיץ הגיע לאולימפיאדת מינכן כשחיין השנה בעולם המכהן, ובגיל 22, הגיש תוכנית מרוצים שאף שחיין לא הרכיב לפני כן או השתווה לה במלואה מאז. הוא ניצח ב-100 מטר חופשי ב-51.22 שניות, ב-200 מטר חופשי ב-1:52.78, ב-100 מטר פרפר ב-54.27, וב-200 מטר פרפר ב-2:00.70, ואז שחה או היה שותף לניצחונות בשליחים 4x100 חופשי, 4x200 חופשי, ו-4x100 מעורב, בזמנים של 3:26.42, 7:35.78, ו-3:48.16 בהתאמה. כל אחד משבעת המרוצים היה שיא עולם, סוויפ חסר תקדים על פני אירועי ספרינט וסיבולת בסגנון חופשי ופרפר כאחד, בתוספת כל שליחים שבהם שחה. הוא נרתע בתחילה מלהיכנס ל-100 מטר חופשי בכלל, מחשש לדלל את האירועים האחרים שלו, ובסופו של דבר ניצח בחצי תנועה.
קטוע על ידי טרגדיה
ימים לאחר המרוץ האחרון שלו, חמושים פלסטינים לקחו בני ערובה מחברי המשלחת האולימפית הישראלית בתוך הכפר האולימפי במינכן; אחד-עשר ספורטאים ומאמנים ישראלים נהרגו בסופו של דבר. ספיץ, הספורטאי היהודי הבולט ביותר במשחקים, נחשב למטרה פוטנציאלית והוברח ממינכן ללונדון תחת הגנת חיל הנחתים האמריקאי, כשהוא עוזב את האולימפיאדה לפני טקס הסיום. הוא פרש משחייה תחרותית באותה שנה בגיל 22, בשיא הקריירה שלו, ומעולם לא התחרה באולימפיאדה נוספת; ניסיון קאמבק מתוקשר מאוד ב-1992 בגיל 41, בגיבוי הצעה של מיליון דולר מהקולנוען באד גרינספן, הסתיים כששחה בערך שתי שניות לאט יותר מהקריטריון האולימפי.
סיכומי קריירה והשפם
לאורך משחקי 1968 ו-1972, ספיץ זכה בתשע מדליות זהב אולימפיות, אחת מכסף ואחת מארד, ובמהלך הקריירה התחרותית שלו קבע 35 שיאי עולם, זכה ב-31 תארים לאומיים של AAU ושמונה תארים של NCAA. הוא זוכה להכרה על ידי היכל התהילה הבינלאומי של השחייה עם 33 שיאי עולם רשמיים, 24 אליפויות AAU לאומיות ו-38 שיאים אמריקאיים, כאשר אי-ההתאמות משקפות שיטות ספירה שונות במקורות אך מציבות אותו בעקביות בין השחיינים המעוטרים ביותר שדורגו אי פעם. הוא שחה כל אחד ממרוצי מינכן כשהוא חובש שפם, שגודל בתחילה כהתרסה נגד מאמן מכללה שאסר על שיער פנים; ספיץ התבדח שזה מסיט מים מפיו והתייחס אליו, בחצי רצינות, כקמע למזל טוב. הוא גילח אותו ב-1988. מחוץ למים, הוא בנה קריירה בנדל"ן ומאוחר יותר כברוקר ומשקיע פרטי בבוורלי הילס, תוך עבודה כנואם מוטיבציה ושדרן מזדמן ב-ABC Sports.
מדוע מארק מכונה גאון
המילה נצמדת לספיץ מסיבה ספציפית מאוד המתוארת בעקביות על ידי מאמניו ועל ידי הממסד השחייני: טווח פיזיולוגי וטכני יוצא דופן שאפשר לו לנצח גם באירועי ספרינט וגם באירועי מרחק בשני סגנונות שונים באותה אולימפיאדה, דבר שכמעט אף שחיין אחר בהיסטוריה לא הצליח לעשות. הוא התאמן תחת שלושה מאמני היכל תהילה נפרדים, שרם צ'בור, ג'ורג' היינס ודוק קאונסילמן, שכל אחד מהם התמחה בהיבטים שונים של טכניקה, וספג מספיק מכל אחד כדי לנצח מומחים באירועים הטובים ביותר שלהם; היכל התהילה הבינלאומי של השחייה מציין את הטווח הזה, השולט בכל דבר מספרינט 100 מטר חופשי ועד 200 מטר פרפר, כסימן ליכולתו הנדירה. זו אינה גאונות אינטלקטואלית במובן הרגיל; זהו גוף ומכניקת סגנון מכוונים בדיוק יוצא דופן, בשילוב עם עצבים תחרותיים שאפשרו לו להחזיק שבע הופעות שיא רצופות לאורך שמונה ימים ללא מעידה אחת, כאשר כל שחייה לא רק מנצחת אלא קובעת סטנדרט עולמי חדש. טיעון הנגד הכנה הוא שהחשבון של ספיץ עצמו על מינכן מדגיש חרדה יותר מאשר שליטה, הווידוי שלו על החשבון של שישה ניצחונות לעומת שבעה לוכד אדם שמנהל לחץ ולא מישהו שבטוח בתוצאה, והאכזבה שלו מ-1968 מראה את אותו ספורטאי נכשל תחת ציפיות רק ארבע שנים קודם לכן. מה שהשתנה עד 1972 היה פחות הבזק של גאונות מאשר שלוש שנים נוספות של אימוני קאונסילמן שהצטברו על כישרון גולמי שכבר היה גלוי בגיל עשר.
מורשת
שבע מדליות הזהב של ספיץ באולימפיאדה אחת עמדו כשיא במשך שלושים ושש שנים עד שמייקל פלפס זכה בשמונה בבייג'ינג ב-2008; פלפס כינה מאוחר יותר את ההופעה של ספיץ במינכן כסטנדרט שהוא גדל כשהוא רודף אחריו, וספיץ, שצפה בפלפס שובר אותו, אמר לו שזה "אפי לכל העולם לראות כמה אתה באמת גדול". ספיץ נותר אחד משבעה אולימפיים בלבד עם תשע מדליות זהב או יותר בקריירה ודורג על ידי ESPN ב-1999 כספורטאי המים היחיד בין חמישים הגדולים של המאה העשרים.