מארק סימפסון: האדם היחיד שזכה בשניהם
ב-20 במאי 2006, נער בן שבע-עשרה מליברפול ניגן את הקונצ'רטו לקלרינט של נילסן — יצירה בעלת קושי משונן ומתווכח שאנשי מקצוע מבוססים מתייחסים אליה בזהירות — והוכרז כמוזיקאי הצעיר של השנה של ה-BBC. באותה שנה הוא זכה בתואר המלחין הצעיר של השנה של ה-BBC Proms/Guardian. הוא נותר האדם הראשון והיחיד שזכה אי פעם בשני התארים. שתי התחרויות בוחנות יכולות שכמעט לעולם לא מתקיימות יחד ברמה זו: הרפלקס של מבצע והדמיון של יוצר.
תיכון קינג דייוויד
סימפסון נולד ב-26 בספטמבר 1988 בליברפול והתחנך בתיכון קינג דייוויד בעיר. הכשרתו המוזיקלית הרשמית החלה במחלקה הצעירה של הקולג' המלכותי הצפוני למוזיקה, שם למד קלרינט אצל ניקולס קוקס והלחנה אצל גארי קרפנטר — מסלול כפול מההתחלה, ולא מבצע שמאוחר יותר החל לכתוב.
המבנה הזה הוא המפתח לכל מה שעשה מאז. רוב המוזיקאים מתבקשים, מוקדם, לבחור. סימפסון למד את שני התחומים במקביל על ידי מומחים בכל אחד מהם, ונראה שמעולם לא קיבל את הטענה שהבחירה הכרחית.
שתי השכלות בבת אחת
השכלתו הגבוהה אינה קונבנציונלית בהתאם. הוא בילה סמסטר אחד בקולג' המלכותי למוזיקה, ואז עזב. בין 2008 ל-2011 למד לתואר ראשון במוזיקה בקולג' סנט קתרין, אוקספורד — תואר אקדמי ולא תעודת ביצוע. לאחר מכן למד הלחנה בבית הספר גילדהול למוזיקה ודרמה אצל ג'וליאן אנדרסון, אחד ממורי ההלחנה הבריטים הקפדניים ביותר בדורו, תוך המשך לימודי קלרינט פרטיים אצל מארק ואן דה ויל.
אוקספורד למחשבה, גילדהול לכתיבה, ואן דה ויל לנגינה. גם ב-2006 הוא הפך לקלרינטן ראשי של התזמורת הלאומית לנוער של בריטניה, וב-2007 הופיע בלילה האחרון של הפרומס בהייד פארק.
המלחין מגיח
היצירות הגיעו מוקדם ולא הפסיקו. It Was As if the Earth Stood Still מתוארכת ל-2005, כשהיה בן שש-עשרה. Lov(escape), לקלרינט ופסנתר, הגיעה בשנת הזכייה הכפולה שלו ב-2006. Threads for Orchestra הושמעה בבכורה ב-1 באפריל 2008, ו-Liverpool, The World in One City ב-3 ביולי באותה שנה. a mirror fragment… שייכת גם היא ל-2008, Ariel ל-2009, sparks ל-2012.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ב-2014 הוענקה לו מלגת Sky Academy Arts. ב-2015 מינתה אותו הפילהרמונית של ה-BBC למלחין הבית שלה — סוג המשרה שנותן למלחין תזמורת לכתוב עבורה, וחשוב מכך, לשמוע.
האלמותי
האורטוריה שלו האלמותי (The Immortal), שהושלמה ב-2014, זכתה בפרס הקלאסי בטקס פרסי South Bank Sky Arts ב-2016. אורטוריה היא צורה לא אופנתית ובלתי סלחנית: רחבת היקף, מקהלתית, מונעת טקסט, הדורשת ממלחין לקיים טיעון לאורך ערב ולא רק פרק. העובדה שמלחין שעדיין בשנות העשרים לחייו בחר בה, ושהיא זכתה להכרה לאומית, סימנה את הנקודה שבה סימפסון הפסיק להיות ילד פלא מבטיח לשעבר והפך למלחין עם גוף עבודה.
Israfel הגיעה ב-2015. האופרה שלו Pleasure הושמעה בבכורה ב-2016. הוא השלים קונצ'רטו לכינור ב-2019, שניתן לו ביצוע בכורה מקוון ב-29 באפריל 2021 — הכפייה המוזרה של המגפה על מוזיקה חדשה, יצירה שהועברה לאולם ריק ולמצלמה.
הקטלוג שלו כקלרינטן משך גם מלחינים אחרים לכתוב עבורו: Four Duets של אדמונד פיניס (2012) והקונצ'רטו לקלרינט בס Joy Beast של סיימון הולט (2017) שייכים שניהם לחילופי דברים אלו.
עדיין כותב, עדיין מנגן
העבודה האחרונה לא מראה סימני התיישבות. Darkness Moves II, לקרן ואלקטרוניקה, הופיעה ב-2025 וזכתה במועמדות לפרס אייבור נובלו באוקטובר של אותה שנה. Hold Your Heart in Your Teeth, קונצ'רטו לוויולה, שייך ל-2025/26. ובעונת 2025/26 הוא הפך לאמן הבית של התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול — המלחין-קלרינטן חזר, בגיל שלושים ושבע, לתזמורת העיר שבה גדל.
מדוע מארק מכונה גאון
כאן הטענה חזקה מהרגיל, והיא נשענת על עובדה מתועדת ובלתי חוזרת ולא על התרשמות. סימפסון הוא האדם הראשון והיחיד שזכה גם בפרס המוזיקאי הצעיר של השנה של ה-BBC וגם בפרס המלחין הצעיר של השנה של ה-BBC Proms/Guardian. שתי תחרויות לאומיות, אחת בוחנת ביצוע אינסטרומנטלי והשנייה המצאה יצירתית, שתיהן זכו באותה שנה על ידי נער בן שבע-עשרה.
מה שהשילוב הזה מצביע עליו הוא קוגניטיבי באמת ולא רק פיזי. ביצוע ברמה של הקונצ'רטו של נילסן דורש שליטה מוטורית אוטומטית, הקשבה בזמן אמת ועצבים. הלחנה דורשת את הטמפרמנט ההפוך: דמיון מבני איטי, היכולת להחזיק ארכיטקטורה גדולה בראש ולהמציא חומר שלא היה קיים קודם לכן. השניים הם בדרך כלל אנטגוניסטיים — שעות התרגול שבונות אחד מרעיבות את השני, ורוב המוזיקאים שמנסים את שניהם מסתיימים רק ככשירים בשני. סימפסון זכה להכרה ברמה הלאומית עבור שניהם, בהפרש של עשרים שנה: מוזיקאי צעיר של ה-BBC ב-2006, מועמדות לאייבור נובלו ליצירת קרן ואלקטרוניקה ב-2025.
טיעון הנגד ראוי להישמע. הזכייה הכפולה הייתה תוצאה של תחרות שהושגה בגיל שבע-עשרה מול בני נוער אחרים, לא פסק דין על עבודה בוגרת. היצירות שלו זכו בפרס South Bank Sky Arts ובמועמדות לאייבור נובלו — הכרה אמיתית, אך רחוקה מהמעמד הבינלאומי של המלחינים המובילים בדורו. אין דיסקוגרפיה מתועדת משמעותית. ורזידנסי ומשרות עמיתים, שבהן החזיק כמה, הן השקעה מוסדית בפוטנציאל לא פחות מאשר תגמול על הישגים. הטענה הניתנת להגנה אינה שסימפסון כתב יצירות מופת אלא שהוא מחזיק ביכולת כפולה נדירה וניתנת להוכחה, ובילה שני עשורים בסירוב לתת לאף מחצית להתנוון.
החזרה לליברפול
יש סימטריה ברזידנסי בתזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול. הנער שכתב את Liverpool, The World in One City עבור עיר הולדתו ב-2008 הוא כעת המלחין שהתזמורת של אותה עיר הציבה במרכזה. האם היצירות של העשור הבא — הקונצ'רטו לוויולה, מה שיבוא אחריו — יבטיחו מקום ברפרטואר היא השאלה הפתוחה, וזו היחידה שחשובה בסופו של דבר עבור מלחין. מה שכבר הוכרע הוא שסימפסון עשה משהו שאף אחד לא עשה לפניו ואף אחד לא עשה מאז, ושהוא עשה זאת על ידי סירוב, בגיל שבע-עשרה, לענות על השאלה שכל מוזיקאי צעיר נשאל: איזה מהם אתה?