מרגרט תאצ'ר: בת החנווני שכתבה מחדש את הפוליטיקה הבריטית
בשנת 1971, כשרה זוטרה לחינוך, היא קיצצה את החלב בחינם לתלמידי בתי הספר וזכתה לכינוי "תאצ'ר גנבת החלב" על ידי עיתונות עוינת – התחלה נמוכה ולא זוהרת לפוליטיקאית שתהפוך לראש הממשלה הבריטית המשמעותית ביותר במאה העשרים אחרי וינסטון צ'רצ'יל. מרגרט תאצ'ר שלטה בבריטניה במשך אחת-עשרה שנים רצופות, יותר מכל ראש ממשלה במאה וחצי האחרונות, ועשתה יותר מכל מנהיג אחר בתקופת שלום כדי לשרטט מחדש את הגבול בין המדינה הבריטית לכלכלה הבריטית.
בת של חנווני מתודיסטי באוקספורד
מרגרט הילדה רוברטס נולדה ב-13 באוקטובר 1925 בגרנת'ם, אנגליה, לאלפרד רוברטס, חנווני מתודיסטי ששימש גם כחבר מועצת העיר ולימים כראש העיר, ולאשתו ביאטריס – חינוך פרובינציאלי צנוע של עסק קטן שתאצ'ר תייחס לו מאוחר יותר ישירות את האינסטינקטים שלה לכל החיים לגבי חסכנות, הסתמכות עצמית וחשדנות כלפי חובות. היא למדה באוניברסיטת אוקספורד במהלך מלחמת העולם השנייה, למדה כימיה במקום תואר בפוליטיקה, פילוסופיה וכלכלה שהיה אופייני יותר למנהיגים פוליטיים לעתיד, והפכה לנשיאת התאחדות השמרנים של אוניברסיטת אוקספורד ב-1946. לאחר סיום לימודיה עבדה זמן קצר ככימאית מחקר לפני שהוכשרה כעורכת דין, עברה את מבחני הלשכה ב-1954 תוך שהיא ממשיכה לחפש משרה פוליטית. היא התמודדה על המושב הבטוח של הלייבור בדארטפורד ללא הצלחה בבחירות הכלליות של 1950 ו-1951 לפני שזכתה לבסוף במחוז הבחירה השמרני פינצ'לי ב-1959, ונכנסה לפרלמנט בגיל שלושים ושלוש.
מגנבת חלב למנהיגת מפלגה
תאצ'ר עלתה דרך סדרה של תפקידים מיניסטריאליים במהלך העשור הבא, והפכה לשרת החינוך ב-1970, שם החלטתה לבטל את החלב בחינם לילדי בית ספר בגילאי שבע עד אחת-עשרה זיכתה אותה בכינוי "גנבת החלב" שרדף אותה במשך שנים ולימד אותה, לפי עדותה המאוחרת, שיעור מוקדם על כמה לא פופולרית יכולה להיות משמעת פיסקלית. בשנת 1975, בתוצאה שמעטים במפלגתה ציפו לה, היא הביסה את מנהיג השמרנים המכהן אדוארד הית' בהתמודדות על ההנהגה והפכה לאישה הראשונה שהובילה מפלגה פוליטית בריטית גדולה. ניצחון השמרנים בבחירות הכלליות ב-1979 הפך אותה, בגיל חמישים ושלוש, לראש הממשלה האישה הראשונה של בריטניה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תאצ'ריזם
ממשלת תאצ'ר נקטה בפריצה מכוונת ומתמשכת מהקונצנזוס הכלכלי שלאחר המלחמה שחלקו שתי המפלגות הבריטיות הגדולות. ממשלתה אימצה מדיניות כלכלית מוניטריסטית, דחתה את ההוצאה הגירעונית הקיינסיאנית ככלי לניהול אבטלה, קיצצה במיסוי ישיר, מכרה מיליוני בתי מועצה בבעלות ציבורית לדייריהם, וצמצמה באופן דרמטי את כוחם של איגודי העובדים בבריטניה, תוך דרישה להצבעות שביתה חשאיות ופירוק הסדרי ה"קלוז-שופ" שהעניקו לאיגודים מינוף משמעותי על התעשייה. באופן גלוי ביותר, ממשלתה הפריטה רשימה ארוכה של מפעלים גדולים בבעלות המדינה – בריטיש טלקום, בריטיש גז, בריטיש איירווייז ביניהם – והעבירה מגזרים עצומים מהכלכלה הבריטית מבעלות ציבורית לפרטית בתוכנית שהועתקה מאוחר יותר, במלואה או בחלקה, על ידי ממשלות ברחבי העולם. הגישה, שנודעה פשוט כתאצ'ריזם, האיצה את מה שהערכת בריטניקה עצמה כינתה האבולוציה של בריטניה "מסטטיזם לליברליזם", שינוי שתומכים מייחסים לו הצלת כלכלה עומדת ומוכת שביתות, ומבקרים מאשימים אותו בנזק מתמשך לקהילות תעשייתיות ובאי-שוויון גובר.
פוקלנד והגברת הברזל
המוניטין הבינלאומי של תאצ'ר, והפופולריות המקומית שלה, השתנו על ידי מלחמת פוקלנד ב-1982, כאשר ארגנטינה פלשה לטריטוריה הבריטית בדרום האוקיינוס האטלנטי ותאצ'ר שלחה כוח משימה ימי כדי לכבוש מחדש את האיים במקום לנהל משא ומתן על הסדר. הקמפיין הצבאי המוצלח והנחרץ שבא בעקבותיו קיבע את המוניטין של "גברת הברזל" שכבר הרוויחה בזכות הרטוריקה האנטי-קומוניסטית הקשוחה שלה, והפך את מה שהיה תמיכה ציבורית דועכת לקראת בחירתה מחדש ב-1983. היא יצרה את אחת השותפויות האידיאולוגיות והאישיות הקרובות ביותר בפוליטיקה הטרנס-אטלנטית המודרנית עם נשיא ארה"ב רונלד רייגן, תוך תיאום הדוק באסטרטגיית המלחמה הקרה נגד ברית המועצות, בעוד שהספקנות העמוקה שלה לגבי אינטגרציה פוליטית אירופית יצרה חיכוך מתמיד עם מנהיגי היבשת לאורך כל כהונתה. היא גם ניהלה באופן אישי את תנאי העברת הריבונות של הונג קונג מבריטניה לסין.
מס הגולגולת והנפילה
סופה הפוליטי של תאצ'ר הגיע ממדיניות פנים פרי יצירתה. "היטל הקהילה", מס מקומי בשיעור אחיד הידוע בכינויו מס הגולגולת, החליף מערכת מבוססת רכוש באחת שגבתה מכל תושב בוגר בערך את אותו סכום ללא קשר להכנסה, והוא עורר מחאות ציבוריות המוניות ומהומות בהיקף שממשלתה לא צפתה. מול נתוני סקרים קורסים ואתגר הנהגה רשמי מצד עמיתה לקבינט מייקל הסלטיין, התפטרה תאצ'ר מתפקיד ראש הממשלה ב-28 בנובמבר 1990, מופלת לא על ידי תבוסה בבחירות אלא על ידי מפלגתה שלה. היא נותרה חברת פרלמנט עד 1992 ואז ישבה בבית הלורדים. היא מתה ב-8 באפריל 2013, בגיל שמונים ושבע. בשנת 2007 הפכה לראש הממשלה לשעבר החיה הראשונה שזכתה לכבוד של פסל בבתי הפרלמנט.
מדוע מרגרט מכונה גאונה
המקרה שנעשה עבור תאצ'ר אינו של גאונות מלומדת או אמנותית אלא של צורה נדירה במיוחד של רצון פוליטי ושכנוע אסטרטגי: היא זיהתה תוכנית כלכלית ופוליטית ספציפית ומגובשת שנים לפני שהייתה אופנתית בתוך מפלגתה שלה, דבקה בה בעקביות ששרדה התפטרויות מהקבינט, מיתון ותסיסה ציבורית המונית, ודחפה אותה לשינוי מבני אמיתי ומתמשך באופן שבו אורגנה הכלכלה הבריטית – הישג של נחישות טהורה ובהירות אידיאולוגית ולא מקוריות אינטלקטואלית במובן אקדמי כלשהו. תומכים מתארים את העקביות והעצבים הללו, במיוחד במהלך משבר פוקלנד והעימותים עם איגודי העובדים בשתי כהונותיה הראשונות, כצורה של גאונות פוליטית בזכות עצמה. מקרה הנגד הכנה הוא משמעותי: העלויות של התאצ'ריזם, במיוחד לאזורים התעשייתיים של בריטניה, נותרו שנויות במחלוקת עמוקה יותר משלושה עשורים לאחר מכן, וחלק גדול מהמסגרת האינטלקטואלית שהיא יישמה – מוניטריזם, הפרטה, דה-רגולציה – היא פופולריות ויישמה בקנה מידה רחב במקום להמציא בעצמה. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא קנה המידה של מה ששינתה: לא משנה איזה פסק דין תגיע ההיסטוריה לגבי המהות, מעט ראשי ממשלה בריטים בתקופת שלום הותירו את הנוף הכלכלי והפוליטי של המדינה כמשונה לעין כפי שהיא הותירה.
מורשת
תאצ'ר נותרה ראש הממשלה הבריטית המשמעותית ביותר מאז צ'רצ'יל לפי כמעט כל הערכה היסטורית רצינית, שמה נכנס לשפה גם כדוקטרינה כלכלית וגם כסגנון פוליטי. אחת-עשרה שנותיה בתפקיד עיצבו מחדש את מערכת היחסים של הכלכלה הבריטית עם המדינה בצורה כה יסודית שאף ממשלה שבאה אחריה, לייבור או שמרנית, לא הפכה לחלוטין את המבנה המרכזי של הפרטה וכוח איגודי עובדים מופחת שהיא הציבה במקומו.