מרגרט סנגר (Margaret Sanger): המאבק להפכת אמצעי המניעה לחוקיים
אמה של מרגרט סנגר מתה בגיל חמישים, מותשת משמונה עשרה הריונות ואחת עשרה ילדים ששרדו. בתה בילתה את חמשת העשורים הבאים בוודאות שנשים אחרות לא יצטרכו לבחור בין אמהות לבין הישרדותן – ובכך בנתה הן את תנועת בקרת הילודה המודרנית ואת אחת המורשת השנויות במחלוקת ביותר בהיסטוריה של הרפורמה האמריקאית.
אחות בלואר איסט סייד
מרגרט לואיז היגינס נולדה ב-14 בספטמבר 1879 בקוורנינג שבניו יורק, למייקל היגינס, סתت חופשי מחשבה וסוציאליסט, ולאן פרסל היגינס, מהגרת אירית שהריונותיה החוזרים ונשנים סנגר ראתה כיצד הם הורסים את בריאותה. לאחר שלמדה במכללת קלבראק והוכשרה כאחות בבית החולים וייט פליינס בין השנים 1900 ל-1902, סנגר נישאה לאדריכל ויליאם סנגר והשתקעה עמו בסופו של דבר בעיר ניו יורק. בעבודה כאחות מבקרת بلואר איסט סייד, היא טיפלה בנשים מהגרות עניות שהתחננו בפניה על דרכים להימנע מהריון נוסף וצפתה בחלקן מתות כתוצאה מהפלות לא חוקיות וכושלות שבוצעו בייאוש. מטופלת אחת, סיידי סקס, מתה לאחר הפלה עצמית ב-1912; סנגר תיארה מאוחר יותר את המקרה כנקודת המפנה שדחפה אותה מסיעוד לאקטיביזם.
קריאת תגר על חוק קומסטוק
ב-1914 השיקה סנגר מגזין, The Woman Rebel, תוך הדפסה מכוונת של מידע על אמצעי מניעה בניגוד לחוק קומסטוק הפדרלי, אשר סיווג חומר כזה כמגונה. לאחר שהוגש נגדה כתב אישום בשל המגזין, היא ברחה לאנגליה במקום לעמוד למשפט, תוך ניצול הזמן מעבר לים כדי ללמוד שיטות למניעת הריון ולהתחבר לרפורמיסטים אירופים. החוברת שלה Family Limitation, שהופצה במאות אלפי עותקים במהדורות רבות, העניקה לנשים מעמד הפועלים הוראות מעשיות שהחוק מנע מהן בדרך אחרת. ב-16 באוקטובר 1916 פתחה סנגר את מרפאת אמצעי המניעה הראשונה בארצות הברית בבראונסוויל שבים ברוקלין, יחד עם אחותה, האחות אתל בריין. המשטרה סגרה אותה בתוך תשעה ימים ועצרה את שתיהן; במשפט בינואר 1917, סנגר סירבה להסדר טיעון וריצתה שלושה עשר יום בבית עבודה במקום לקבל עונש מופחת בתנאים מופחתים, כשהיא מתייחסת לגזר הדין כאל טיעון ציבורי לזכותן של נשים לשלוט בגופן שלהן. פסיקה משנת 1918 מטעם בית המשפט לערעורים של ניו יורק, שזכתה בערעור מהתיק, אפשרה לרופאים לרשום אמצעי מניעה מסיבות בריאותיות – פתח צר שסנגר בילתה את העשור הבא בהרחבתו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית מוסד
סנגר יסדה את הלשכה למחקר קליני ב-1923, מרפאה המנוהלת כולה בידי נשים שהציעה טיפול ישיר באמצעي מניעה, ובנתה את הליגה האמריקאית לבקרת ילודה לרשת ארצית; עד 1930 כ-12 מרפאות קשורות שרתו אלפי מטופלות חדשות מדי שנה. ב-1930 היא פתחה מרפאה בהארלם עם חברי ועדה וצוות שחורים בלבד, מאמץ שזכה לתמיכתו של וו. אי. בי. דו בויא, וב-1939 היא עזרה להשיק את מה שנודע כ-"פרויקט הכושים" כדי להרחיב את הגישה לאמצעי מניעה לקהילות שחורות עניות בדרום – תוכנית שהגנה עליה באותו זמן בהתעקשות, במכתב שמצוטט לעתים קרובות שלא כהלכה, ש"אין אנו רוצים שייצא שברצוננו להשמיד את אוכלוסיית הכושים", בדיוק משום שצפתה את האשמה זו. ארגוניה התמזגו ב-1939 לפדרציית בקרת הילודה של אמריקה, ושמה שונה לפדרציית ההורות המתוכננת של אמריקה ב-1942 – שם רך יותר שסנגר עצמה ככל הנראה לא אהבה משום שהיה מתחמק. פסיקת הערעורים הפדרלית ההיסטורית משנת 1936 בתיק ארצות הברית נגד חבילה אחת של פגש יפני הפכה בפועל את אמצעי המניעה שניתנו בידי רופאים לחוקיים ברחבי הארץ, ובכך סגרה את המאבק המשפטי שסנגר פתחה עם מעצרה ב-1914.
התיעוד האאוגני
הברית של סנגר עם תנועת האאוגניקה היא החלק הלא נוח והנחוץ ביותר בתיעוד שלה, ויש לציין אותו בגלוי במקום למזער אותו. החל משנות ה-20 היא השתמשה במכוון בשפה אאוגנית ובוועידות אאוגניקה כדי להפוך את בקרת הילודה למכובדת בעיני קהלים – רופאים, מחוקקים, רפורמיסטים אליטיסטיים – שמצאו את האוטונומיה המינית של נשים כמפחידה אך מצאו את "שיפור הגזע" כמשכנע. ב-1920 היא כתבה שבקרת הילודה אינה "אלא ההקלה על תהליך ניכוש הבלתי-כשירים [ומניעת] לידתם של לקויים", שפה שנלקחה ישירות מאוצר המילים של תנועת האאוגניקה של אותה תקופה, וספרה מ-1922 ציר הציוויליזציה טען במונחים דומים. זו לא הייתה שותפות שולית: אאוגניקה הייתה מדע מרכזי ומכובד בקרב האליטות של עידן הפרוגרסיבה משתי המפלגות, ואימוצה בידי סנגר היה מחושב כמו שהיה כן – היסטוריינים שבחנו מקרוב את התיעוד מציינים שבניגוד לאאוגניסטים רבים בעידנה, היא תמכה בעקביות באמצעי מניעה וולונטריים על פני עיקור כפוי מטעם המדינה, דחתה טענות שהעוני הוא תורשתי ולא סביבתי, והתנגדה ספציפיות למיקוד באנשים לפי גזע או מוצא אתני. הבחנה זו חשובה, אך היא אינה מוחקת את העובדה שהיא בילתה שנים בחיזור אחר תנועה שהנחת היסוד המרכזית שלה – שבני אדם מסוימים פחות כשירים ביולוגית להתרבות מאחרים – מעולם לא דחתה לחלוטין בשפה שבחרה להשתמש בה.
שנים מאחרות והגלולה
בתחילת שנות ה-50 שכנעה סנגר את הסופרג'יסטית האמידה קתרין מקורמיק לממן את מחקרו של הביולוג גרגורי פינקוס על אמצעי מניעה אוראליים, עבודה שהובילה לתרופה ששווקה בשם אנוביד – גלולת המניעה הראשונה. היא עזרה להקים את מה שהפך לפדרציית ההורות המתוכננת הבינלאומית ב-1952 ושימשה כנשיאתה הראשונה. היא זכתה לראות את פסיקת בית המשפט העליון משנת 1965 בתיק גריסוולד נגד קונטיקט המבססת זכות חוקתית לאמצעי מניעה עבור זוגות נשואים, ונפטרה ב-6 בספטמבר 1966 בטוסון שבאריזונה, בגיל שמונים ושישה.
מדוע מרגרט מכונה גאון
הגאונות של סנגר הייתה טקטית וארגונית: היא הבינה, עשורים לפני שזה היה בגדר חוכמה מקובלת, שזכות מתקיימת אך ורק כאשר יש מאחוריה מוסד, תקדים משפטי ומרפאה ממומנת, והיא בנתה את כל השלושה יש מאין מול חוק איסור פרסום פדרלי פעיל, כשהיא בוחרת להיכנס לכלא במקום לוותר על הטענה. זהו סוג אומץ אמיתי ומסוים – פחות מקוריות אינטלקטואלית וכמובן סובלנות יוצאת דופן לסיכון משפטי בשירות מטרה שחלק ניכר מהחברה המכובדת מצא כבלתי הולם לדיון. טענת הנגד ההוגנת היא התיעוד האאוגני עצמו: סנגר לא רק פעלה בתוך תרבות אאוגנית, אלא גייסה באופן פעיל את הרטוריקה והמוסדות שלה כדי לקדם את עניינה שלה, כשהיא מתארת חלק מהאנשים שטענה כי היא עוזרת להם באוצר מילים מבזה של "בלתי-כשירים" ו"לקויים", ובחירה זו הותירה כתם לגיטימי ולא פתור על קריירה שהייתה בלתי רגילה – כזה שאי אפשר לפטור בהינף יד על ידי ציון, בצדק, שהיא דחתה גם עיקור כפוי וטיפלה ישירות במטופלים שחורים.
מורשת
הארגון שסנגר יסדה משרת כיום מיליוני מטופלים בעשרות מדינות, והגלולה שהיא עזרה לממן עיצבה מחדש את חיי המשפחה, העבודה והאוטונומיה הרבייתית עבור נשים בכל רחבי העולם. פלנד פארנטהוד עצמה פעלה להרחיק את הארגון באופן פומבי מהיבטים של התיעוד של מייסדתו ב-2015, סימן לכך שההתחשבנות עם מורשתה נותרה פעילה ולא סגורה, אפילו בתוך המוסד שהיא בנתה.