מרסלו ביילسا (Marcelo Bielsa): בונה המערכות האובססיבי של הכדורגל
פפ גווארדיולה (Pep Guardiola), מאמן המועדונים המעוטר ביותר בדורו, אמר חד-משמעית שהערצתו למרסלו ביילسا (Marcelo Bielsa) היא "עצומה" – שהארגנטינאי "גורם לשחקנים להיות הרבה, הרבה יותר טובים" ועיצב אישית את ההשכלה האימונית שלו עצמו. מאוריציו פוצ'טינו (Mauricio Pochettino) ודייגו סימאונה (Diego Simeone), שני מאמנים נוספים שהביאו את קבוצותיהם לצמרת הכדורגל האירופי, אומרים את אותו הדבר. העובדה שמאמן שלא זכה מעולם בגביע העולם, בליגת האלופות או בכדור הזהב בילה עשורים בהדרכה שקטה של האנשים שכן עשו זאת היא התעלומה שבמרכז הקריירה של ביילسا (Marcelo Bielsa).
שחקן הגנה שפרש בגיל עשרים וחמש
מרסלו אלברטו ביילسا קלדרה (Marcelo Alberto Bielsa Caldera) נולד ב-21 ביולי 1955 ברוסאריו (Rosario), ארגנטינה, עיר הנהר התעשייתית שבהמשך הפיקה את ליאו מيسي (Lionel Messi). הוא שיחק כמגן בשלושה מועדונים ארגנטינאיים בין 1977 ל-1980 – ניואלס אולד בויס (Newell's Old Boys), אינסטיטו (Instituto) וארחנטינו דה רוסאריו (Argentino de Rosario), וערך מעט יותר מששים הופעות בסך הכל כשהוא כובש שער בודד. בגיל עשרים וחמש, כשמאחוריו קריירת משחק לא בולטת, הוא הפסיק לשחק לחלוטין כדי לאמן, החלטה שבמבט לאחור נקראת פחות כפרישה ויותר כהפניה מחדש: ביילسا (Marcelo Bielsa) כבר החליט שהמשחק מעניין אותו יותר כבעיה שיש לפתור מאשר כספורט שצריך לשחק בו.
ניואלס אולד בויס (Newell's Old Boys) והמערכת הראשונה
ביילسا (Marcelo Bielsa) החל כמאמן נוער בניואלס אולד בויס (Newell's Old Boys) ב-1980, שם עבד בין היתר עם מאוריציו פוצ'טינו (Mauricio Pochettino) הצעיר, בטרם קיבל לידיו את הקבוצה הראשונה ב-1990. במהלך השנתיים הבאות הוא זכה בתארים מקומיים רבים, כשהוא מטמיע את גישת הלחץ הגבוה וקצב המשחק המהיר שתגדיר כל קבוצה שאימן מאוחר יותר. מניואלס הוא עבר לחו"ל, ולקח פיקוד על המועדונים המקסיקניים אטלס (Atlas) ואמריקה (América) בין 1992 ל-1996, ואז חזר לארגנטינה כדי להוביל את ולס סארספילד (Vélez Sársfield) לאליפות הקלאוסורה (Clausura) ב-1998 – מועדון קטן שניצח את הכוחות המסורתיים של המדינה באמצעות שיטה ולא תקציב.
שנות הנבחרת הלאומית וזהב אולימפי
ב-1998 לקח ביילسا (Marcelo Bielsa) פיקוד על נבחרת ארגנטינה בכדורגל, תפקיד שאייש לאורך מונדיאל 2002 וקופה אמריקה (Copa América) 2004, שבו סיימה נבחרתו כסגנית. מאוחר יותר באותה שנה, עם זאת, הוא סיפק את הניצחון בטורניר שמגדיר את שיאו הבין-לאומי: מדליית זהב אולימפית עם ארגנטינה במשחקי אתונה 2004, מבלי להפסיד לאיש לאורך הטורניר כולו. הוא המשיך לאמן את צ'ילה (Chile), והוביל אותה לשלבי הנוקאאוט של מונדיאל 2010 עם קבוצה צעירה והתקפית שנבנתה בצלמו ובדמותו, בטרם עבר לארופה לאמן את אתלטיק בילבאו (Athletic Bilbao), אותה הציב הן בגמר הליגה האירופית והן בגמר גביע המלך (Copa del Rey) בעונת 2011–12.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מרسيليا (Marseille), לאציו (Lazio), ליל (Lille) – ומוניטין שעקף את התוצאות
התחנות הבאות של ביילسا (Marcelo Bielsa) באירופה – מרسيليا (Marseille), לאציו (Lazio) וליל (Lille) – היו קצרות וסוערות יותר מהתקופות שלו בדרום אמריקה, וחלקן הסתיימו בתוך חודשים ספורים. אף על פי כן, בכל אחת מהן, שחקנים ומאמנים יריבים תיארו את אותה אינטנסיביות: מאמן שתרגל דפוסי רוטציה ולחיצה בחזרתיות כמעט-מדעית, שקבוצותיו נראו, למשך תקופות, שונות מכל קבוצה אחרת בליגה, אפילו כשתוצאות לא הגיעו בעקבות זאת. באותן שנים התקבע סביבו הכינוי "אל לוקו" (El Loco) – המשוגע, תווית שהודבקה למחצה בלעג ולמחצה מתוך יראת כבוד כלפי אדם שעבורו הכדורגל לא השאיר מקום לשום דבר אחר.
לידס יונייטד (Leeds United) ותואר לו ציפו זמן רב
ביילسا (Marcelo Bielsa) הגיע ללידס יונייטד (Leeds United) ב-2018, והשתלט על קבוצת צ'מפיונשיפ (Championship) שבילתה שש-עשרה שנים מחוץ לליגה הבכירה של אנגליה. בעונתו השנייה, 2019–20, לידס זכתה באליפות הצ'מפיונשיפ באופן חד-משמעי, והחזירה את המועדון לפרמייר ליג (Premier League) תוך שהיא מעניקה לביילسا (Marcelo Bielsa), לראשונה מאז ולס (Vélez) שני עשורים קודם לכן, תואר אליפות ליגה כמאמן מועדון. קבוצות הלידס שלו הפכו לחלק קבוע משיחות הכדורגל האנגלי: לחץ נוקשה במערך של 4-1-4-1 ללא כדור, ו-4-3-3 זורם בהחזקת כדור המבוסס על שילובי מסירות של שחקן שלישי ומגינים עולים ששינו לזמן קצר את המערך למשהו הדומה יותר ל-3-3-1-3. הכדורגל משך קהל שמעולם לפני כן לא התעניין בטקטיקה; מאמנים יריבים, באופן פחות סלחני, כינו אותו מתסכל לשחק נגדו ולהתכונן לקראתו. ביילسا (Marcelo Bielsa) לקח בהמשך פיקוד על נבחרת אורוגוואי (Uruguay), והמשיך קריירת אימון שמשתרעת כיום על פני יותר מארבעה עשורים ושלוש יבשות.
השיטה עצמה
מה שמפריד בין ביילسا (Marcelo Bielsa) לרוב המאמנים הרודפים אחרי לחץ והחזקת כדור הוא השלמות של המערכת: כל שחקן מתורגל באותן תנועות, כל רוטציה מתורגלת עד שהיא הופכת לאינסטינקטיבית, והדרישות הפיזיות – שחקני שדה השומרים אישית על יריבים ללא קשר למרחק מהשער, ומגן בודד שתוכנן להישאר חופשי ומחפה מאחור – דורשות רמת כושר שמעט מאוד סגלים יכולים לשמור עליה לאורך עונה שלמה. זוהי, לפי תכנון, גישה של הכל או כלום: כשהיא מבוצעת היטב, היא מוחצת; כשהיא מבוצעת ברגליים עייפות, היא קורסת. ביילسا (Marcelo Bielsa) מעולם לא שינה אותה משמעותית כדי להתאים לכוח אדם או ליריב, והעדיף במקום זאת למצוא שחקנים שניתן לתרגל לתוכה.
מדוע מרסלו מכונה גאון
המילה המצורפת לביילسا (Marcelo Bielsa) אינה נוגעת בדרך כלל לתוצאות – יש לו אליפות ליגה אחת הקרובה לדרג העליון כמאמן מועדון ומדליית זהב אולימפית, ארון גביעים צנוע לצד האנשים שמזכירים אותו. היא נוגעת להעברה. גווארדיולה (Pep Guardiola), ללא ספק המאמן המצליח ביותר שחי, זוקף לזכותו ישירות עצות שעיצבו את שיטותיו שלו; פוצ'טינו (Mauricio Pochettino) וסימאונה (Diego Simeone), שניהם אימנו ברמת העלית האירופית, עוקבים אחר רעיונות מעצבים חזרה אל אותו מקור. המיומנות הספציפית שעליה משבחים היא מושגית: היכולת לפרק את הכדורגל לדפוסי תנועה ניתנים לחזרה ולטריגרים של לחץ, ואז לתרגל סגלים – לעתים קרובות כאלה ללא כישרון כוכבי – לבצע אותם בלכידות שנראית, בלילות טובים, בלתי ניתנת למענה. זוהי מלאכה אינטלקטואלית אמיתית, קרובה יותר לתכנון מערכות מאשר לאינטואיציה.
טענת הנגד ההجונה אמיתית באותה מידה. הקבוצות של ביילسا (Marcelo Bielsa) מתעייפות, וכך גם התפקידים שלו – מספר משרות באירופה הסתיימו בתוך עונה, כשהן נפגעות מתוצאות אפילו כשהכדורגל זכה לשבחים. מעולם לא זכה בתואר משפחתי בכיר בצמרת הגבוהה של הכדורגל האירופי, והדרישות של גישתו לכושרו של השחקן אומרות שהיא קרסה שוב ושוב בדיוק כשההימורים היו הגבוהים ביותר. "גאון" מתאר כאן רעיון ואת השפעתו על מוחות עלית אחרים, לא רקורד של כלי כסף – וביילسا (Marcelo Bielsa) עצמו, לפי כל עדות, מעולם לא טען אחרת.
מורשת
רשימת הגביעים של ביילسا (Marcelo Bielsa) עושה עוול להישגיו מפני שההישג האמיתי שלו יושב בתוך הקריירות של אנשים אחרים. דור של מאמנים שכן זכו בפרסים הגדולים ביותר בספורט – ליגת האלופות של גווארדיולה (Pep Guardiola), תוארי לה ליגה של סימאונה (Diego Simeone), עלייתו של פוצ'טינו (Mauricio Pochettino) בטוטנהאם (Tottenham) וצ'לסי (Chelsea) – מצביעים חזרה על השיטה של ביילسا (Marcelo Bielsa) כנקודת מוצא לשלהם. מעטים המאמנים בהיסטוריה של הספורט שהיו כל כך משפיעים תוך זכייה מועטה כל כך יחסית; מעטים עוד יותר הם אלה שנראו כל כך אדישים להבחנה הזו.